השאלון העצמאי עם דניאל צ'צ'יק

28061710_10156086369808610_3358334487120409058_o

 

ספר קצת על הספר החדש שלך, ״מילים אותנטיות״…

מדובר בספר שיחות , 29 דיאלוגים קצרים בנפשו של אדם צעיר מלא בשאלות קיומיות שאין מי שיענה עליהן, ובכדי לא להתמסר אל התהום העמוקה, הוא מחליט להמציא לעצמו אדם לשוחח עמו והרי זה הוא עצמו אבל כבר כאדם ישיש מלא בחוכמה. אלה תוהים להם בשני קולות על השאלות העמוקות והעדינות לאדם המתמודד.

הם נוגעים בחרדת הסופיות, דמעותייה של אמא, על גילוי הקמט הראשון, על בדידותם של עזובי הנפש ברחובות, על בחירה חופשית והתמסרות לעדר, על משמעות החיים והיעדרה, על אהבה ועוד..

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

תחילה באמת תהיתי בין הוצאות האור והשוויתי מחירים בכדי ללמוד את השוק אך מהר מאוד הבנתי בשיחת עומק כי לאחר שהספר מגיע לחנות דרך ההפצה – כמעט 80% ממנו הולך להרבה מאוד ידיים וזה הכעיס אותי מאוד. הרגשתי שיש כאן אין סוף גזל..

הבנתי שזה לא נכון לי בשלב זה, ועדיף שאעשה הכל בעצמי וכך זה היה. חיפשתי ומצאתי אנשי מקצוע איכותיים לכל אורך ההפקה של הספר ועבדתי איתם באופן קרוב ואחראי.

כמו כן, הכרתי את עצמי ואת יכולות השיווק שלי. ידעתי שעדיף לי למכור פחות ספרים אבל ליצור רווח הוגן. וכמובן, להכיר את האנשים שקראו אותי, כמו ליצור קהילה של אנשים לאט לאט.

למדתי גם שפייסבוק זו חנות חינמית ללא גבולות ואפשר להגיע לאלפי קוראים פוטנציאליים באם יש לך את הסבלנות והגישה הנכונה לאנשים.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

בעיני חשוב מאוד להשקיע בכל תהליך הפקת הספר ולמצוא את האנשים הנכונים לעבוד איתם ולא להתפשר על איכות, לעשות השוואת מחירים ולקבל המלצות זהב מאנשים שכבר עבדו איתם. כמו כן אתם מוכרחים להכיר ביכולות ובמגבלות שלכם: האם אתם יודעים לשווק את הספר עצמאית? האם אתם יודעים לנהל את הזמן? האם אתם יודעים לקדם את עצמכם באינטרנט? האם אתם יודעים לדרוש את מה שמגיע לכם? (אפרופו שאלות קיומיות..)

אם אין לכם את היכולת לנהל את האהבה, את היצירה שלכם – ייתכן ואתם זקוקים שמישהו אחר יעשה זאת בעבורכם וזה בסדר. אבל אם אתם מסוגלים, זה יחסוך לכם 10-15 אלף שקלים בקלות.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרות בארץ ?

אני מקווה שיהיה איזה מהפך גדול. אומרים שאמאזון ישנה פה את חוקי המשחק לחלוטין, ורשתות ענק כמו סטימצקי וצומת ספרים ייעלמו מהמפה היות והם לא מתקדמים בעליל.

העולם הולך לכיוון דיגיטלי במובן הירוק ובמובן של חסכון האחסון. אני עדיין מכור לתחושת הדף – אבל אלה כוחות חזקים מאוד. אנשים יפסיקו ללכת לחנויות ויוכלו לצרוך תרבות ואיכות גם בלי לממן מנהלי רשתות גדולים בזמן שהסופרים מגרדים את השקלים. בעולם הגדול המחירים של הספרים די הוגנים והתפוצה מאוד רחבה. השוק שלנו מאתגר מאוד, היות וקוראי העברית הם אחוז כמעט אפסי בעולם הגדול לעומת קוראי אנגלית וכו ועדיין – התחושה שלי היא שעולם הספרים דומה לעם ישראל שהיה משלם 500 שקלים חשבון פלאפון ואז גילה שאפשר לשלם גם רק 50 שקלים. יבואו ימים טובים.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

בזכות לימודי הפסיכותרפיה, אני נחשף לספרים פסיכולוגיים ופילוסופיים במידה, אבל אני לא מוכן לוותר על אהבותיי האחרות ולכן אני משלב וקורא בה בעת כמה יחדיו..

יצחק בשביס זינגר – שפינוזה מרחוב השוק

דר׳ ווין דייר – אתה, המושך בחוטים

ארווין יאלום – פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית

 

לספרו של דניאל צ'ציק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/N5tPCd

שתי חברות- השינוי אחוז תזזית

"שתי חברות",  מאת מרטין רכטמן, הוצאת תשע נשמות (סדרת פטיט), תרגום: סוניה ברשילון

ראשית, הגודל לא קובע. הספר הפצפון הזה הוא הראשון בסדרת פטיט מבית הוצאת "תשע נשמות" ולמרות הדקיקות, מכיל בתוכו דמויות רבות ורצף התרחשויות שלא היו מביישים רומן שמן.

הסיפור מתחיל בעניין של מה בכך. אסול, ילדת כפר,  מחליטה לבקר את חברתה פלורנסיה  בעיר הגדולה לאחר שנים של נתק.  אסול, אשר התגוררה גם היא בכרך כל ילדותה, רואה את הסביבה אחרת  ממה שזכרה וגם את חברתה.  למרות המוזרות שבאה עם המפגש המחודש בין השתיים, אסול בוחרת להישאר בעיר עוד זמן מה וישנה בחדרה של פלורנסיה , עד שזו מתחילה להרגיש חנוקה מנוכחות חברתה ועוברת לישון בחדר אחר. השתיים מתחילות לנהל חיים כמעט מקבילים עד שנדמה שכל המפגש הזה לא היה אמור להתקיים כלל. בנוסף, אמה של פלורנסיה, מורה לפסנתר במקצועה, חווה סוג של משבר ומוכרת את הפסנתר. פלורנסיה וחברה דייגו, נאלצים למצוא פרנסה ומקימים יחד קיוסק על גלגלים. ההתרחשויות שעתידות לבוא אחרי כן הן כתאונת שרשרת על כביש מהיר. החברות ימצאו את עצמן נאלצות להתמודד עם אירועים הזויים ואף מחרידים והאלימות תהיה מנת חלקן לכל אורך הדרך. מי שיחפש פה חסד קטן , רגע קצר כדי להחזיר נשימה, לא ימצא.

כל דמות בסיפור הזה בלי יוצא מן הכלל עוברת שינוי , חלקן עוברות גלגול נשמות של ממש. המנוול, מתיאס שמלווה את החברות לאורך הסיפור, יעבור מטמורפוזה  מספר פעמים עד שחלק מהדמויות  ימצאו את עצמן תוהות על זהותו ועל המעשים האיומים המשויכים אליו.

יש המון שאלות מעיקות שהספר הקטן הזה רוצה לשאול. האם מי שהיינו לפני עשר שנים זה מי שאנחנו כיום? האם גלגול נשמות יכול להתרחש גם במהלך חיינו? כיצד רואה אותנו מהצד מישהו שהיכרנו ופתאום עד לשינוי? האם הוא צריך להשתנות בעצמו כדי להבחין בכך? מה יוצר שינוי?  בספר הזה נדמה שהכול. לא, לא תמיד בא השינוי מבפנים. די בבחירות קטנות כדי לחולל בנו תמורה. די ברצף האירועים שיכול לבוא בעקבות בחירות אלה.
כמה במפרים ותזוזה , כמה אמת מתגלה בתוך הערפל והסהרוריות.

שתי.jpg

השאלון העצמאי עם שרה הורניק

שרה.PNG

 

ספרי קצת על הספר החדש שלך, "אסור לדבר על דפנה".

"אסור לספר על דפנה" הוא סיפור של דרמה משפחתית שבליבו תעלומה, סיפור מותח ואפל המתובל בכמות נדיבה של הומור שחור.

גיבורת הסיפור היא אלונה, אישה שניתקה קשר עם אימה, רחל, לפני שנים רבות. כיום, תחת לחצים מזאב, אחיה הגדול, וטלפונים בלתי פוסקים מהבנק, היא נאלצת לחזור לגור בדירתה של האם. למרות שרחל כבר לא גרה בדירה הזאת – היא חולת אלצהיימר ומתגוררת בבית אבות – אלונה תצטרך לסדר ולפנות את כל החפצים שלה ולהתמודד עם כל זיכרונות הילדות המעיקים שהיא ניסתה לשכוח במשך השנים.

מחלת האלצהיימר גרמה לרחל, ציירת מפורסמת בעברה, לאבד קשר עם סביבתה – היא כבר כמעט לא מדברת או מתפקדת בכלל, היא לא מזהה את בני משפחתה והיא משוכנעת שאלונה היא מישהי בשם דפנה. רק את היכולת לצייר היא עדיין לא איבדה. יום אחד אלונה מוצאת בבלוק הציור שלה בבית האבות ציור מטריד, של אישה פצועה ומדממת.

מי האישה הזאת ומה קרה לה? האם רחל מנסה להעביר מסר לבני משפחתה? איך אפשר לשאול את השאלות כשהיחידה שיודעת את התשובות שכחה איך לדבר? ומי זאת דפנה, לעזאזל?

תצטרכו לקרוא את הספר בשביל לגלות.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

המממ… כן, מה שקרה זה שכל ההוצאות הגדולות בארץ רבו ביניהן על כתב היד שלי ופשוט לא ידעתי במי לבחור. אל תשאלו, כמעט פרצה פה מלחמת העולם השלישית. אז אחרי התלבטות רבה, בסוף החלטתי לסרב לכולם וללכת על הוצאה עצמית. מי צריך את כל הכאב ראש הזה?

טוב, לא, זה לא בדיוק מה שקרה. אני פשוט רואה שכל הסופרים האחרים שענו לשאלון הזה מציגים את זה כבחירה שלהם עם כל מיני נימוקים יפים ומעוררי השראה, וזה גורם לי לרגשי נחיתות. אני לא בחרתי בהוצאה עצמית, אם הייתי יכולה לעשות הכל מחדש אני לא בטוחה שהייתי בוחרת בה, אבל בסופו של דבר, היא בחרה בי, ונראה לי שטוב שכך – כי אחרת במקום לענות על השאלון הזה עכשיו, בטח הייתי עדיין שוכבת על הספה בסלון, בוהה בתקרה, מקללת את כל ההוצאות הגדולות האלה ובוכה על מר גורלי.

מה היו השיקולים שלה לבחור בי? אני מניחה שהיא ידעה שבסופו של דבר, הספר שלי חייב לראות אור ויהי מה. היא ידעה שזה ספר טוב ושמגיע לו לקבל הזדמנות בעולם האמיתי. והיא ידעה שאני יכולה לעשות את זה בעצמי, כנגד כל הסיכויים, גם אם לא נראה לי שאני מסוגלת. היא די חכמה לפעמים, ההוצאה העצמית הזאת.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

מחקר. תעשו אותו, ותעשו הרבה ממנו. תשקיעו בזה. תלמדו את הנושא טוב-טוב לפני שאתם נכנסים לזה, תכירו את כל האפשרויות, תבינו מה זה ידרוש מכם. אם חשבתם שברגע שכתבתם את המילה האחרונה בספר אז מרבית העבודה הקשה מאחוריכם, תחשבו שנית. תתייעצו עם אנשים שכבר עשו את זה (רצוי כאלה שעשו את זה בזמן האחרון, כי הסצנה הזאת משתנה כל הזמן). תחסכו יותר כסף ממה שנראה לכם שצריך ותפנו יותר זמן ממה שנראה לכם שצריך. תתכננו. תתארגנו. הוצאה עצמית של ספר זה עסק לכל דבר, ואם תרצו ואם לא, תיאלצו להפוך לאנשי עסקים.

אל תהיו אימפולסיביים. אל תצפו לניסים ונפלאות. אל תקפצו למים העמוקים לפני שלמדתם לשחות, בהנחה שהכל יסתדר מעצמו בסוף, כי מה כבר יכול להיות. הקיצר, אל תהיו כמוני.

ואחרי כל זה, תנסו ליהנות עד כמה שניתן מכל התהליך. תחגגו את ההצלחות הקטנות, ותתעלמו מהקולות הקטנים שמנסים לייאש אתכם, גם החיצוניים וגם אלה שבתוך הראש שלכם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרות בארץ?

נראה לי שקטונתי, אבל עם זאת… אני חושבת שהגעתו הצפויה של הדוד העשיר מאמריקה לארצנו הקטנה – מישהו אמר "אמזון" ולא קיבל? – הולכת לטרוף פה את כל הקלפים ולחולל מהפכה בעולם הספרות המקומית. אני מודה שאני די מצפה לזה. אני חושבת שזה הולך להיות שינוי לטובה, במיוחד בשבילנו, הסופרים העצמאיים, שכרגע אנחנו קצת בעמדת ה"אנדרדוג". זה יוריד את העלויות שלנו ויפתח לנו הרבה אפשרויות מעניינות. מה שבטוח זה שהולך להיות מעניין

ולסיום – איזה ספר את קוראת בימים אלה?

אני באמצע "אלינור אוליפנט ממש בסדר" של גייל האנימן, ומוכרחה לומר שאני מתענגת עליו כמו שכבר מזמן לא התענגתי על ספר. הדמות הראשית היא אישה מתוסבכת ולא-שגרתית, עם עבר אפל ואמא משוגעת, בדיוק כמו שאני אוהבת, ולמרות שהיא מאוד שונה במהותה מאלונה, הגיבורה של "אסור לדבר על דפנה", היא מזכירה לי אותה במובנים מסוימים.

 

לספרה של שרה הורניק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/Tc1fZc

לספרה של שרה הורניק במחיר מיוחד ועל היוזמה "קריאה חברתית": https://www.sarahhornik.com/social 

 

 

השאלון העצמאי עם דור טוקר

טוקר

 

ספר קצת על הספר שלך, "התיאוריה המנדלסונית"…

שבועות ספורים לאחר מות הוריו בנסיבות מעורפלות, פוגש אדם, נער יהודי תושב שמורת היהודים, מדען מבוגר אשר מגלה לנער שהוא החוליה האחרונה בשרשרת הסתברויות אשר תגרום למין האנושי לקפוץ מדרגה תבונית. המדען לא מספיק להסביר לאדם על תפקידו כשסוכניו של תאגיד מרושע מתנפלים על השניים בניסיון ללוכדו. בשנייה האחרונה מצליח אדם לחמוק מהם, אבל הם לא מוותרים ופורצים במרדף אחרי הנער המיוחד.

בכדור הארץ שלאחר קריסת הדתות הגדולות וההתפקחות מהאמונה בכוח הכסף, רווחת התיאוריה המנדלסונית שמתארת את העולם כפאזל של שרשרות הסתברותיות הקשורות זו בזו ומובילות את האנושות לעבר התפתחויות טכנולוגיות ותגליות מדעיות וגם ל התייעלות אישית תבונית. התיאוריה מדברת בין השאר על כך שכדור הארץ והחיים בו נוצרו על ידי גזע תבוני כלשהו על מנת לאפשר למין האנושי להתפתח לרמה כזו שתאפשר מגע בין הגזעים וקשר שווה ערך.

לאדם מתברר כי סוכני התאגיד אחראים למות הוריו. הם גם פגעו בחבריו ובקרובים לו ועתה הם מנסים לפגוע בו. והם אכזריים, מאוד אכזריים, ולא בוחלים בשום דרך על מנת להשיג את השליטה עליו.

אדם יוצא למאבק על חייו ועל הזכות לשנות את גורלו. הוא בורח מרודפיו על פני כל הגלקסיה. במהלך מסעו לומד אדם על התפקיד שמייעד לו הגורל ונקרע תחת האחריות שהוטלה עליו נגד רצונו להוביל את המין האנושי אל שלב אבולוציוני גבוה יותר. אפילו בעולם כה מורכב כמו כדור הארץ, יש לאדם אחד את הכוח לשנות את גורלו, והצלחתו תשנה לעד את עתיד האנושות כולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את ספריי הקודמים הוצאתי בהוצאות ממוסדות יותר ופחות. הספרים אמנם נמכרו יפהאבל ההוצאות לא השקיעו כמעט דבר בשיווקם של הספרים וקידומם ולא היו מוכנים להדפיס מהדורות נוספות. הרגשתי שאני מהווה נתון סטטיסטי בלבד מבחינתם וכשמכירות הספר לא התקדמו בקצב משביע רצון מבחינתן הן ניתקו איתי קשר.

את הספר החדש, "התיאוריה המנדלסונית", החלטתי לשווק אחרת. קודם כל תרגמתי אותו לאנגלית על ידי מתרגם מקצועי. בהמשך ערך את הספר עורך ספרותי מנוסה. הפלטפורמה שבחרתי הייתה של אמאזון מתוך מחשבה על קהל יעד רחב ככל האפשר אבל גם ממוקד ומפולח לפי ז'אנרים והרגלי קריאה. הספר נמכר מצוין במשך כמעט שנה והביקורות עליו היו מרשימות ומרגשות. מתוך רצון לפרסמו בעברית, החלטתי שהפעם לא אעבור את מסלול הייסורים של מציאת הוצאה לאור שתהיה מעוניינת בספר, רק כדי שאחר כך לא תקדמו ותשווקו, לא עוד. הפעם אהיה אני המוציא לאור שלי. לטוב ולרע. בעיקר לטוב. נכון, התהליך קצת ארוך יותר אבל זה רק כי אתה אחראי לבחירות שלך והאפשרויות הרבות, לעיתים מסיטות אותך מדרכך, אבל אם אתה ממוקד במטרה, זה יקרה. וזה קרה. ועכשיו, לשיווק!

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

קבע לך מסגרת תקציבית והשתדל לא לחרוג ממנה בהרבה.

התעקש על עריכה מקצועית גם ספרותית וגם לשונית. זה לא זול, אבל זה ממש מאסט.

חבר אמר לי פעם שספר נמכר כמו ירקות. הוא צריך להיראות טוב ומושך את העין.

זאת עבודה מאוד קשה. ואתה אחראי עליה לטוב ולרע.

קח את הזמן ועל תתעקש לפרסם לפני שתחוש מוכן.

היה מעורב בכל ההחלטות גדולות כקטנות. תמיד תזכור שמלכתחילה זו הסיבה לכך שבחרת להוציא את ספרך באופן עצמאי.

נסה כמה שתוכל שלא להתפשר, אבל דע לא להישבר כשמשיקולים כאלו או אחרים, עליך לעבור על הדיבר הזה.

בחרת אנשי מקצוע? יופי, עכשיו תן להם לעבוד. אתה קובע את הקונספט, אתה מסמן את הדרך, אבל יש להם תפקיד מאוד משמעותי ביצירה ולא סתם שמת את מבטחך בהם. אפשר להם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אין לי מספיק אינפורמציה על מנת לבחון את שוק הספרים בארץ. עם זאת אני יכול לדבר על תחושות בטן ומעט ניסיון.

אם לפני כמה שנים וכמה ספרים פרי עטי הייתי נשאל שאלה כזו הייתי משיב שההוצאות שולטות בשוק במידה כזו שסיכוייו של סופר להצליח (מכירות, פרסום, הכרה) בארץ תלויות בחסדיהן של ההוצאות הגדולות ושואפות לאפס. גם היום אני חושב שההוצאות הגדולות מכתיבות כיוון ועדיין שולטות בשוק הספרים, אבל ההגמוניה והבלעדיות שלהן נסדקו. מוקדם להספיד אותן וצריך עוד זמן על מנת לקבוע שזו מגמה ולא אופנה חולפת. אני מאמין שהרגלי הצריכה של האנשים משתנים ויחד איתם טכנולוגיות חדשות מאפשרות פנייה לשווקים חדשים מבלי לוותר על האיכות.

 ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

הטרילוגיה של מרגרט אטווד מסיים את "אדם האחרון".

"הנני", של ג'ונתן ספרן פויר

"בחלום", של סטיבן הרפר

 

לספרו של דור טוקר: https://goo.gl/fZkCNQ

השאלון העצמאי עם איציק חדד

חדד

 

ספר לנו קצת על הספר שלך, "תחנה אחרונה נתניה"…

כרטיס האשראי של ציון נבלע במכשיר הכספומט וציון מבין שלאור השפל כלכלי שהוא הגיע אליו החיים לא יכולים להימשך כמו שהם.  ציון, צורף מוכשר וסופר מתוסכל, מחליט לשנות את חייו. בניגוד לתכניות שהחלה לרקום חברתו נועה (עבודה קבועה והקמת משפחה), הוא מוכר את מכשירי הצורפות היקרים וקונה רכב מסחרי כדי להגשים חלום ישן – לצאת מנתניה ולנדוד ללא מחויבות במרחבים הפתוחים. אך כדי לנדוד צריך כסף, והשניים הופכים את הרכב למזנון נייד.

כמו כל מסע, אתה יודע איך אתה מתחיל אותו, אבל אין לך מושג איך הוא מסתיים. היציאה למסע מובילה את ציון ונועה למחוזות לא צפויים. זאת לא אמריקה ולא אוסטרליה והמדינה נגמרת מהר וכך האלטרנטיבות והעצבים שלהם. השינוי מתחולל כאשר הם פוגשים בפסטיבל עכו את משיח.

משיח הוא שחקן המעלה הצגת יחיד בנושא אחרית הימים. הם מצליחים לשלב את ההצגה עם המזנון וההצלחה מאירה להם פנים.  Happy end יש בהוליווד, כאן הגורל מזמן להם את ליפשיץ. בעלים של כפר נופש בנגב המזמין אותם לגור ולהופיע בכפר.

לכאורה גיבורינו הגיעו למנוחה ולנחלה אולם המדבר, הבדידות וחוסר המעש מכניסים את הגיבורים למצבים נפשיים ההולכים ומקצינים עד לסוף הלא צפוי.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

ניסיתי להוציא את הספר דרך ההוצאות הגדולות. הוצאות קטנות מעולם לא עניינו אותי מאחר והכל שם עניין של כסף. שים כסף ולא משנה איך אתה כותב ועל מה אתה כותב, הספר יצא.

שתי הוצאות מובילות התעניינו בספר. למרות מחמאות אדירות זה לא הבשיל לכדי חתימה. באחת ההוצאות ראש מדור ספרות שלחה לי מכתב אישי שבו היא היללה את הספר ואותי ככותב אך שורה תחתונה היא אמרה שהשיקול הוא כלכלי והם מאוד התלבטו לגביו אך הגיעו למסקנה שזהו כתב יד מיוחד שלא יהיה לו סיכוי בשוק המסחרי.

התסכול שלי היה גדול. אמרתי לעצמי שאם היו דוחים את הכתב יד בטענה שאין להם בו עניין אז ניחא. אבל כאן היו אתי בקשר. מייל, טלפונים, ישיבה כזו, ישיבה אחרת והתחושה שהנה אתה כבר חותם והופ, אתה מוכשר ומיוחד ובגלל זה כנראה שאין לך קהל ולכן לא נחתים אותך. מתוך תסכול פרסמתי את המכתב בפייסבוק. אנשים הגיבו בצורה חמה ואוהדת והפצירו בי ללכת להדסטארט, מימון המונים. הייתי נחוש להוכיח שאותן הוצאות טעו בשיקולים שלהן. במשך שלושה חודשים עשיתי הכנה לקראת העלייה להדסטרט וכשעליתי לאוויר זה היה מהיר ומוצלח. במשך שלושה שבועות גייסתי את הסכום שדרשתי למעלה מ40000 שקלים עם 273 תומכים. למעשה מכרתי מעל 350 עותקים עוד לפני שהספר יצא.

התחושה הייתה נפלאה. הוכחתי שיש לי קהל שהשקיע בספר עוד לפני שראה אור. קהל מגוון מכל גווני הקשת של החברה הישראלית וזה שימח אותי מאוד.

לסיכום: ההוצאות הגדולות לא רצו אותי בטענה שהספר לא יהיה מסחרי וניגשתי להדסטארט כדי להוכיח שהן טועות.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא ספר בהוצאה עצמית?

חשיפה היא לא חלק מהמשחק אלא המשחק עצמו. הפנטזיה היא שהספר יהיה בפרונט ואתה תהיה זה שמשוטט לך להנאתך בין מוקדי המכירה ורואה מהצד כיצד ספריך נחטפים משל היית סלינג'ר. זה לא יקרה, לא בימנו. אתה צריך להיות בפרונט. זה מבאס להגיד אבל אתה צריך להיות יותר מעניין מהספר. אתה זה שמביא את הקהל ולא הספר. באמצעותך הם יגיעו לספר ומכאן תקווה שקורא יביא קורא.

כמובן שהמוצר צריך להיות מעולה ולכן חשוב לעבוד עם אנשי מקצוע טובים. כתב היד שלך טוב ככל שיהיה עדיין הוא צריך עורך ספרותי נהדר ועורך לשוני מופלא כדי להביא את המוצר לדרגת מצוינות.

בנוסף, הרבה לפני ההוצאה לאור תקים לך קהילת קוראים ברשתות החברתיות. בעתיד הם יהיו הראשונים שירכשו את הספר ויניעו את העגלה קדימה.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

זה לא סוד ששוק הספרים במשבר. הנוער היום קורא פחות והם יהיו הצרכנים בעתיד ככה שאני לא ממש אופטימי. בכל מקרה אני מניח שלאור ההתפתחות הטכנולוגית שלא ניתן לעצור אותה הספרות הדיגיטלית תתפוס מקום הרבה יותר רחב ממה שהיא תופסת כיום. בעקבות התפתחות זו אני מפליג קצת בדמיון ואני חושב שבעתיד הלא רחוק יהיו ספרים דיגיטלים המשולבים עם קטעי וידאו.

בקיצור, אני טכנופוב מקשיש ואין לי מושג.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה?

בימים אלה אני כותב וכשאני כותב אני לא קורא. כל כולי בסיפור שאני כותב. גם כשאני לא כותב פיזית מול מחשב אני עדיין כותב במחשבה שלי. מה שכן לפני שהתחלתי בכתיבה הנוכחית קראתי את הקבוע היחידי של יואב בלום. את תשמעו סיפור של בשביס זינגר ואת מזל עורב של אמיר גוטפרוינד.

כשאני לא כותב אני מאוד אוהב לקרוא. אני לא מבין את אלה שקוראים ספרים במקביל. אני קורא ספר אחד, עסוק אתו, הולך אתו ועד שאני לא מסיים אותו אני לא נרגע.

הקריאה מבחינתי היא גם לימוד. אני אוהב לקרוא סופרים שאני יכול ללמוד מהם ולשמחתי יש לא מעט כאלה.

 

לספרו של איציק חדד באתר אינדיבוק: https://goo.gl/ELjv4Z

שלושה ספרים מותחים שכיף לקרוא בחורף

אומנם ספרים זה לא פירות ואין להם עונה, אבל עדיין יש ספרים שכיף יותר לקרוא בחורף, מתחת לשמיכה. קצת מותחים, קצת ממכרים.

  1. "אחוזה" מאת סרחיו ביסיו, הוצאת תשע נשמות, תרגום: סוניה ברשילון

כבר בעמוד הראשון ברור שזה לא הולך להיגמר טוב. זוג בורגני פלוס ילדה, נוסע לנופש כפרי באחוזה של חברים. ביסיו מזמין אותנו להדק חגורות ולצאת למסע עם שפע שיבושים מסתוריים, אירוניה מרומזת, (העיסוק החוזר שלו עם חיי הבורגנות השבירים ואותן חופשות או פסקי זמן מהחיים),  ואימה שצצה ומתגנבת בין הדמויות והטבע. מדובר בנובלה קצרה שנפלא להעביר איתה בוקר שישי חורפי.

2. "ההיסטוריה הסודית" מאת דונה טארט, הוצאת כתר, תרגום: ורד שוסמן

אחוות וחוגים סודיים בקולג' זה כמעט תמיד קריפי. בחור מעיירת חור מגיע לקולג' בוורמנט  ומתקבל לחוג מסתורי ונחשק המועבר ע"י מרצה כריזמטי. בחוג חברים רק חמישה תלמידים בלבד והם נבחרו בקפידה. האגו העף לגבהים חדשים מתרסק מהר מאוד, לאחר שהבחור מבין את אשר נדרש ממנו כחלק מהחוג: נאמנות עיוורת, דיסקרטיות כמעט בלתי אפשרית ובחינה מחודשת של הנורמות המוסריות המקובלת . גדולתה של טארט היא ביכולת לברוא סיפור אשר מעלה סוגיות גרנדיוזיות מבלי להרחיק ולו לרגע את הקורא. המתח והחשש לגורל הדמויות אינו מרפה. הבחירות שלה היכן לרדת לרמות המיקרוסקופיות ביותר כדי לאפשר קירבה אנושית, תמיד מדויקות. ספר שמן שנקרא במהירות.

3. "ארוחה בחורף" מאת הובר מנגרלי, הוצאת עם עובד, תרגום: עמנואל פינטו 

יוצאים לחפש יהודים, כך מתחיל הסיפור הזה. ביום חורף אי שם בערבות פולין יוצאים שלושה נאצים לתור אחר יהודים כדי להימלט ממלאכת ההריגה. בעודם מנסים למצוא מקלט מהקור הנורא ומן הרעב שפוקד אותם, צפים ועולים תמונות מהחיים שהשאירו מאחור. כשהם מוצאים את המסתור לו קיוו, מחכה להם מפגש שיעמיד אותם מבחנים קשים. הספר, כצפוי, מציג נושאים מעיקים ושחוקים כגון החייל הנאצי הפשוט כבן אדם והאבסורד האכזרי שנוצר רק בזמני מלחמה אך אלו אינם מטשטשים לרגע את העובדה שמדובר בעלילה מותחת ביותר וביחסי כוחות שיכולים להוביל בכל שנייה לרצח. השפה המינימליסטית היא חסרת פשרות, מוקפדת וכמעט על תקן דמות נוספת. ספר קצר, קר ואפל.

 

יד

"אולי אלד קשת", ההיאחזות המטורפת בנורמלי

"אולי אלד קשת" מאת הדס מזרחי, הוצאת פרדס סדרת מלח מים

"אולי אלד קשת" זו אינה שאלה מתיילדת כי אם תהייה לגבי אפשרות מעשית. כך נולדת לה קשת של מנעד רגשות צבעוניים, וכאשר הם מתחילים להיות מתורגמים למילים ולמעשים, מגיח הטירוף העומד במרכזן של הנובלות הללו. "עוד לא הצלחתי לחבר בין החיים המטפיזיים לחומריים, אני מבינה אותם כמו שני דברים נפרדים," מסבירה ווסיסדאס על שמה קרויה הנובלה הראשונה. ווסיסדאס היא הלך רוח, מחשבה עקומה ששוכנת אצל אדם הנאבק להיות נורמטיבי, יעל, הדמות המלווה אותנו לכל אורך הספר.

אוליי.jpg

האירוע המרכזי בנובלה הראשונה הוא חטיפתה של יעל. היא מתחילה את יומה עם החלטה למצוא עבודה בחנות ספרים הזויה בנתניה ונופלת לידיו של מאבטח מטורלל המצווה עליה לכתוב ללא הפסק כמעיין עוץ לי גוץ לי ביבליותרפי. יעל מנסה לכתוב אך במקביל ווסיסדאס מנהלת את מחשבותיה וזיכרונותיה, מקפצת על תודעתה כמו מזרן בבית מלון עד שנדמה שיעל כמעט שוות נפש לגבי חטיפתה. באופן פרדוקסלי, דווקא הסיפור שכותבת יעל בשבי, "הדר עבודת-יד" מספק אתנחתא קצרה בתוך הסהרוריות התזזיתית האופפת את שאר הספר. פרדוקסלי מפני שיעל כותבת סיפור על שיגעון שנכתב באופן נורמלי לחלוטין. הדמות הראשית היא מירית אשר חווה (כמה מפתיע), התמוטטות. הידיעה שסיפור זה נכתב על-ידי דמות שאנחנו כבר מכירים (יעל), יוצרת שכבה מרתקת ואפילו מעט טיפולית (אפרופו ביבליותרפיה), בזכותה מתאפשר לראות פן נוסף של יעל הרחוק מהנגיעות הסכיזואידיות שאולי נחשדה בהן בהתחלה. החמלה המרחפת מעל הסיפור של מירית, מופנית גם כלפי בעלה, גדי, אשר עושה כמיטב יכולתו כדי לסייע לה מהבחינה הפיזית, אך מהבחינה הנפשית אינו מסוגל להגיע אליה וגם כלפי ילדתם הקטנה.

ברונו
                       עם מחווה ברורה לברונו שולץ

 

הסיפור של מירית הוא כאמור כפסק זמן לקוראים, אך אותם "זבובים על קיר" כבר עוברים להירמס מתחת למחבט הטירוף בסיפור הבא, "המיתוס של מחלות הנפש", והוא הצבע הבולט ביותר בקשת הסיפורית הנפלאה הזאת עם מחווה ברורה ל"חנויות הקינמון" של ברונו שולץ. כאן חוזרת יעל לחנות הספרים המוזרה בנתניה לבקש עבודה, הפעם עם כל האומץ האפשרי. היא מעידה על עצמה שהיא מפחדת להשתגע, עבודה משמעותה חיים, "החיים מתחילים", כפי שמכריזה אמה וכך מתנפץ לו המיתוס הראשון. העבודה בחנות הספרים המוזרה רק מקרבת את יעל בעוד כמה צעדים מהירים לעבר הבלתי נמנע וענן הפסיכוזה בצד הקשת הולך וגדל. הקורא המיומן ישים לב שיעל חזרה אך ווסיסדאס איננה. הקורא היותר מיומן ישים לב שווסיסדאס לא באמת איננה כי היא כעת חלק מיעל ומהעולם שמחוצה לה. אם בחלק הראשון, יעל עוד עשתה הבדלה בינה לבין ווסיסדאס ואף התקפלה באמצע חנות הספרים וסתמה את אוזניה כדי לא לשמוע את קולה, הרי שכאן אין יותר חוצץ ביניהן  והדבר ניכר במעשים וגם בשפה  ובשיח עם הסביבה: "תפסיקי לדבר אלי כמו שאת כותבת", מבקש ממנה רענן שעובד עמה בחנות.

קשה שלא להתייחס לאזכורים התרבותיים לכל אורך הספר. מגוון  סופרים ומשוררים מופיעים בו: יונה וולך, אורלי קסטל בלום, פרננדו פסואה ועוד. לא תמיד ברור מהי התרומה שלהם ומה הטעם באזכורם, בעיקר מפני שמדובר בספר מגובש וייחודי למדי ואין שום צורך ב"קביים" הללו.