עד עתה הוצאתי לאור ארבעה ספרים. שניים מהם בהוצאה לאור, שניים מהם בהוצאה עצמאית.
שני ספרי שירה ושני ספרי פרוזה יש לי עד היום. ואלה הם בני.
לפני שנה הוצאתי את ספר השירה "עת גופי אדע" שהחל להירקם מיד אחרי מותו של אבי כשפרידת הנפש נדמה הייתה שהושלמה. אלא שאז החל הגוף לאותות זעקותיו בצורת “תחלואים” שהחלו להתמלא בתוכו. משם יצאתי אל מסע חקירה והתבוננות בגוף: הגוף ודרכו לאהוב, הגוף ודרכו להיפרד, הגוף ודרכו לצהול, הגוף ודרכו לזעוק, הגוף ודרכו לנוח. ובכלל לדבר מהגוף זה משהו שאני נוגעת בו לא פעם בכתיבה. עמוק לי כל זה.
בימים אלו ממש יצא לאור ספר הפרוזה החדש שלי "אהבתך היא לנצח" המספר סיפור אהבה ללא תנאים של אבא לארבעת בנותיו ורעייתו. בעצם אהבה של משפחה בת חמש נשים לאדם רך ונפלא. הסיפור של אבא שלי. לכאורה ניתן לומר שזהו סיפור כל כך אישי, ספר זיכרון לאבא שלי, אבל בעצם הספר מגיש סיפור מאוד אוניברסלי על הכלה, על קבלת האדם כאדם, על הטוב והפחות שזורים באישיות של כל אחד מאתנו ועל אהבה גדולה. מאוד גדולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

כמו שתיארתי קודם את שני ספריי הראשונים הוצאתי בהוצאה לאור. הם הגיעו לחנויות כנראה, לא הייתה לי שליטה על זה כלל. אני זוכרת שהייתה פעם בה קיבלתי דיווח של סוף רבעון מההוצאה ושם נכתב שנמכרו 11 ספרים בלבד. זה כל כך צבט אותי, לא ידעתי מי קנה לא ידעתי אל מי הגיע, לא ידעתי לכמה חנויות הספר שווק. לא ידעתי איך לסייע בשיווק משלי, הכל היה נתון בידיי ההוצאה, שלא לדבר על כספים כה רבים שהיו כרוכים בכך. את הספר השלישי כבר ניסיתי אחרת. הייתה מעורבת בכל התהליך כולו, ולא רק בתהליך הכתיבה, בחרתי את הגרפיקאית שרצתי, בחרתי את העורכת שחפצתי בה, בחרתי את העימוד ואיך יראה הספר, אבל מה שהכי חשוב בתהליך הזה היה, שידעתי את כל איש שרכש את ספרי, הנגישות הזו הישירות הזו של המחבר עם ואל קוראיו, כלכך כלכך נגעה ללבי. זה עוטף זה תמסורת, זו הדדיות, בשלושת החודשים הראשונים להוצאת הספר מכרתי כמעט את כל העתקים, זה הדהים אותי, קיבלתי תגובות ישירות לא עקיפות, המייל שלי נפתח לשיח ודיון כשקוראים כתבו אליי, נוצרו חברויות חדשות ובעיקר השירים שלי נאספו אל ספריות ביתיות רבות ביחס לספרי הקודמים ויותר חשוב מהכל הקוראים הפכו להיות עבורי כלכך קרובים.

כיצד את מקדמת את הספרים שלך ומביאה אותם לתודעה?

בעיקר אני נעזרת במדיה, בשיח והגשה אל הרשת, בנוסף אני מנחה ומלווה בסטודיו משלי שנקרא סטודיו למילים, תהליכי כתיבה וסדנאות. שאותו הקמתי בעיקר על מנת להיות תמיד חלק מהעולם הזה, עולם הזה, מגיעה אל ערביי שירה, ערבי ספר, פעילה בספריות עירוניות. ירידים. אבל בעיקר בעיקר אני קוראת הרבה אחרים ומפנה מקום להיכרות של יצירות ויוצרים. והשיח יוצר תודעה וקידום בתוך העולם הזה. ההתקדמות צריכה להיות בעיניי לא רק עבור הספר שלי אלא עבור כל תחום עולם הספר היום וככה נצעד. יחד. וכך נגביר תודעה גם אישית וגם קולקטיבית. ובכלל אני תמיד אומרת לכל מי שלומד אצלי. עולם היצירה חייב להיות מלא ברוח הנדיבות הזו, של שיתופים של אחרים ומי שרוצה לדעת לכתוב חייב לדעת לקרוא אחרים. ומי שרוצה לקדם את עצמו חייב לדעת שהוא חלק מכל האוקיינוס הזה ולא אחד הצועד לבדו. בעצם ספרות עצמית היא קהילה בעיניי שאליה אני רוצה להשתייך. להיות חלק ממנה. זה חשוב לי נורא. עבור יוצרים עבור ספרים עבור מילים מוגשות.

איזה טיפים תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

צריך לדעת היטב, הספרים הם הבנים שלנו, וכהורים החובה והאחריות היא בידיים שלנו, זה לא קל זה באמת לא קל, אבל הרווח הגדול ביותר היא הנגישות התקשורת האישית, הרוח הזו שבכל יום אני מרגישה שמלווה אותי, רוח מחברים יוצרים וספרים. בהוצאה עצמית אנחנו בתוך העולם הזה כל הזמן. בניגוד למה שהרגשתי בהוצאות לאור, שם הספר שלי היה שלהם ופחות שלי. כאן הספר הוא שלי זה דורש ממני המון עבודה אבל לצד זה אני נוגעת בהמון יופי. הטיפ הראשוני הוא – שהעולם הזה הנגיש מאפשר לגעת בכל יום בהמון יופי. היו סבלניים אני אומרת זה משתלם ומספק מאוד.

-איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים הישראלי? כיצד הוצאות קטנות ישתלבו בו ?
קשה לדעת עדיין, אני מרגישה שעדיין המונופול בידיים של הוצאות גדולות וחנויות הספרים הגדולות, לצד זה אני רואה איך נפתחות אפשרויות נוספות. וזה כבר מעודד. ועדיין הדרך ארוכה עד לשינוי. קשה לראות לדעת את סופה. וגם שהמילה "סופה" לא באמת מתאימה.

ולסיום : מה את קוראת בימים אלו

טוב בימים אלו אני קוראת ספר שקבלתי במתנה מאחת היוצרות העובדות אתי בסטודיו. שם הספר "בארץ החיים" של חני וינרוט. מאוד שבויה בו. במיוחד כי לכל אורכו מוטיב האמונה והתקווה מהדהד ונוגע בחיים בדרך כלכך רכה ומלאת חמלה בכתיבה עמוקה המגישה מסר כל כך טריוויאלי ובכל זאת לא ברור מאליו. תחיו אנשים תחיו. ותכתבו את חייכם לדעת.