השאלון העצמאי עם נועם נגרי

הה.JPG

 

ספר קצת על הספרים שלך…

עד עתה הוצאתי שלושה ספרים. הספר הראשון נקרא: "מצופים". זהו ספר סיפורים קצרצרים. כתבתי אותו בתחילת שנות העשרים שלי והוא עוסק בעיקר בפרטים הקטנים, במקרים האבסורדיים במערכות יחסים שבינו לבינה.
הספר השני נקרא"רסיסים של אור שבור", ואף הוא מתמקד במערכת יחסים זוגית בתוך בית. בין השורות של מערכת היחסים הזו משולבות מחשבות פילוסופיות על החיים, על בני אדם וכולי. הספר מחולק לכמה דמויות כאשר כל חלק מנסה להציג את נקודת המבט של אותה דמות. הספר השלישי נקרא "טקנומליה"על  זוג צעירים ישראלים מגיע לביקור קצר בבירת גרמניה. לכאורה סיפור שגרתי, אבל יש בעיה אחת – הבחור-  איבד את קולו, והוא מתקשר עם חברתו ויתר הסובבים אותו באמצעות פתקים. בימי הביקור הספורים, השניים מתנהלים בין בית-המלון למסעדה, לבר כזה או אחר, וכמובן לאתרי החובה של ברלין.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

-נושא העצמאות ביחס לשני ספרי שיצאו לאור עד היום, החל קודם כל מבחינה טכנית: הסתיים החוזה עם ההוצאה לאור וזכויות הספר המלאות עברו לידי, כמו גם שארית העותקים משתי המהדורות של הספרים. הבטתי בספרים השוכבים בבית והבנתי: צריך לעשות משהו. בדיוק בנקודה שבה זה התרחש, התוודעתי גם לכל נושא הספרות הדיגיטלית ואל החבר'ה הנהדרים באינדיבוק. באופן כללי, זה לא משנה אם אתה מוציא בהוצאה גדולה או קטנה, עצמאית או לא- אני מאמין שאף אחד לא יעשה עבורך את עבודת הפרסום. למגע האישי, לכיתות הרגליים אין תחליף. לכן הדרך העצמאית נראתה כשלב הטבעי בהקשר של שני הספרים הללו, כי אחרת הם ייעלמו מן התודעה ואני, הרי, עוד לא אמרתי את המילה האחרונה! לכן בחרתי ראשית לפרסם את "רסיסים של אור שבור" בגרסה דיגיטלית. זו הייתה הפעולה הראשונה שעשיתי כעצמאי בשטח. ההמרה לספר דיגיטלי שנדמה היה שאמורה להיות פעולה פשוטה תחילה, התגלתה כפעולה מסובכת למדי בהקשר הזה. זאת משום השילוב של האלמנטים החזותיים בכתיבה שלי. על אף החששות שאולי ספר כזה אינו יכול להעביר את התחושה הרצויה במדיה דיגיטלית – הלכנו על זה, ואני חייב לומר שאני מאוד מבסוט מהתוצאה. אני חושב שכך גם כל מי שהיה מעורב בעשייה. לאחר מכן הדבר הטבעי הנוסף היה להפיץ את הספרים באינדיבוק גם מבחינה פיזית ומתוקף כך גם לקדם אותם.

כיצד אתה מקדם את הספרים שלך ומביא אותם לתודעה?

-האמת שאני עדיין מרגיש "צעיר" בתחום הזה, וכל יום אני לומד משהו חדש. תמיד יש מה לעשות ומה ללמוד, כי אנחנו חיים בתקופה מאוד דינמית. מה שקורה היום לא יקרה מחר ומה שעוד לא קרה כאן- התרחש בעולם מקביל. אני בעיקר מנסה לקדם דרך הרשתות החברתיות, בעיקר פייסבוק ואינסטגרם. לפני כשנה פתחתי חשבון אינסטגרם נפרד שאני קורא לו "מילהגרם" (milagram123) ושם, לרוב, אני משלב בין קטעים של סיפורים שלי, רפרנסים ליצירות אחרות, משחקי מלים וכולי, לבין תמונות. מטרת השילוב הזה היא להביע מצב יומיומי מסוים או הלך רוח שמאפיין אותו ; הרעיון הוא ליצור פלטפורמה חדשה של משהו שקורה בזמן אמת ושקורה כל יום, או כמעט כל יום. בנוסף לכך, אני שם ספרים שלי בבתי קפה, בפאבים ולמעשה בכל מקום שאני מוצא לנכון שאולי זה יעניין מישהו. מפעם לפעם אני גם כמובן משתתף באירועים ספרותיים שגם זו פלטפורמה לקידום. אגב, אם מישהו קורא את זה עכשיו וחושב על רעיונות נוספים, אז… איך אומרים? "פנה אליי בפרטי".

איזה טיפים תיתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

להוצאה עצמית יש כמובן יתרונות רבים: הרווח הכספי הוא כולו שלך, אתה חי ונושם כל רגע בתהליך הזה ושולט (או אמור לשלוט) בכל נים ועורק של גוף היצירה. מה שאתה רוצה שיקרה בדרך- קורה. גם אם קשה לבצע אותו או שזה לוקח זמן. אין תחושה מספקת מזו. יחד עם זאת חשוב לומר ולהדגיש שזו עבודה קשה שמצריכה המון השקעה, פתיחות, סבלנות אין- קץ. בתוך כך, אני חושב שדווקא במקום בו השליטה המרבית היא שלך- חשובה הסינרגיה עם אנשים אחרים, בין שהם אנשי מקצוע ובין שהם חברים שאתה סומך על הדעה שלהם. כמו שאמרתי קודם, אני בעצמי עדיין לומד את התהליך הזה ומי יודע מה יוליד יום.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים הישראלי? כיצד הוצאות קטנות ישתלבו בו?

אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: כלפי חוץ נראה כאילו שוק הספרים נמצא בשנה האחרונה באיזה מיתון, קריסה או שלל ביטויים אחרים. כל זאת נכון, אבל חשוב לומר שהקריסה הזו, היא כלכלית- מבנית. בואו נודה באמת- מבחינת מכירת ספרים בחנויות הספרים, רוב הסופרים בארץ אף פעם לא הרוויחו יותר מדי. כלומר, יש כמה כאלה, אבל הם בודדים. לכן גם אגב, לא חשוב באיזו הוצאה אתה מוציא העבודה הקשה, היצירתיות, צריכות לבוא ממך, אישית. בכל מקרה, מעבר לכך אי אפשר שלא לשים לב לפוריות הספרותית שרוחשת כאן בשנים האחרונות על אף המעטפת החיצונית הזו, על אף הקשיים. יש כאן המון סופרים שלא מוותרים ומוציאים ספרים בדרכם שלם, עושים דברים, מקיימים את משנתם. כלומר, בתוך המסגרת הקורסת ומתחת לעור שלה, פועם גוף חי מאי פעם. הגוף הזה יוצר ספרות נועזת, חתרנית או פשוט ספרות טובה. זו דעתי כמובן, אבל אני חושב שרבים יסכימו אתי. חיצונית- קשה לי באמת לדעת מה יקרה. מומחים גדולים ממני עוד לא חזו באחרית הימים. לדעתי חוק הספרים, למשל, לא יהווה נדבך משמעותי עבור הסופרים כל עוד לא יוסיפו אליו את סעיף הגבלה על כמות האחוזים שחנות יכולה לדרוש מההוצאה. כרגע ישנם כמה גופים נפלאים כמו אינדיבוק ובוקסילה ואפילו הוצאות לאור דוגמת זיקית ואסיה שעושים עבודת קודש. הם נלחמים על עקרונות; נאבקים ומייצרים תוכן נפלא.
עוד לגבי ההוצאות הקטנות- אני לא בטוח שהן צריכות "לשחק את המשחק המרכזי" בכל מחיר על מנת להיות חלק מעולם הספרים. לעתים דווקא הפן זה, השונה, האחר (שבפועל הוא לאו דווקא אחר, הרי הוא חלק מאתנו, סביבנו כל הזמן הזה) הוא- הוא המייחד את ההוצאות הללו. צריך פשוט שיהיה מקום לכולם. צריך שיהיה איזה איזון. מה גם שמאוד נוח לבוא ולומר "השוק", "המצב", "החיצוני" לנו לא בסדר. אין על כך וויכוח- ישנם המון פגמים בעולם הספרות בארץ ויש עוד מה לשפר, אבל גם לנו כקוראים, יש איזה תפקיד בדבר הזה שנקרא 'שוק הספרים'; גם לנו יש חלק ביצירת העתיד שלו. לכן אני תמיד ממליץ לחקור, לנסות לגלות כמה שיותר, לחפש לאו דווקא את מה שנמצא בשלטי חוצות מואר באורות ניאון, אלא את המנגנון הפועל מאחוריו.

ולסיום: מה אתה קורא בימים אלו?

אני קורא את "מלך, בלש" של בן פול. כלומר של פול אוסטר. כלומר, פרד אסטר. כלומר אסתר המלכה. מי שזה או זו לא יהיו (בן פול הוא שם בדוי), רק התחלתי אותו אבל הוא תובעני ומסקרן בה בעת. זה ספר שמטלטל אותך כבר מהשורה הראשונה. רגע אחד בא לך לזרוק אותו ולהמשיך הלאה, כי אתה לא מבין מה בעצם קורה שם, ורגע אחר כך- אתה מוצא את עצמך חלק מהנרטיב השבור הזה, מבין משהו שאולי אתה רק חושב שאתה מבין. יש ספרים שאתה יודע שהולכים להשפיע עליך תוך כדי המעבר של העיניים בין השורות; אתה לא יודע מה זה בדיוק, או על איזו מילה להצביע כדי לומר שהנה, התאהבת- אבל אתה פשוט יודע שיש שם משהו בועט. אחרי שתעבור אותו- לא תביט על העולם אותו דבר. יש לי תחושה שכשאסיים את הספר הזה- ארגיש בדיוק כך. אחר כך אני מתכנן לקרוא את החדש של בולניו- "2666" וגם את "לתפוס את הדג הגדול" של דייוויד לינץ'. הנה עוד איש שלא תמיד אתה בטוח שאתה מבין אותו עד הסוף, אבל איכשהו בפיתול המוזר של המוח- מודה בינך לבין עצמך שהוא פשוט גאון.

 

לספריו של נועם נגרי באתר אינדיבוק>http://goo.gl/pUzSSG

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s