השאלון העצמאי עם נגה פסו

13620248_10154231031627211_2563051116442387032_n.jpg

 

ספרי לנו קצת על הספרים שלך

עד כה הוצאתי 11 ספרים:  "קדחת הנדודים"(שתורגם גם לאנגלית), "דם ופואטיקה", "שירים לאמא",  "לדבר עם המתים",  "א-סופה", "קיצורי דרך",  "על החיים ועל המוות"(שתורגם גם לאנגלית), "כשהרוחות של אוגוסט מנשבות גם בספטמבר", "שירים שיצאו מהאובך", חופש"(שתורגם גם לאנגלית), "travel seek", הוצאתי בנוסף את "היומן לעידוד הכתיבה והיצירה", ואני משתתפת בעוד שני מקבצי סיפורים ושירים ביחד עם עוד סופרים ומשוררים. לא הייתי מודעת לגודל "התופעה", או "ההתמכרות" אפשר להגיד, עד שלאחרונה כשראיינו אותי בתוכנית רדיו שאלו אותי, אמרתי בתמימות שאני לא יודעת כמה ספרים כתבתי והתחלנו לספור.. הספרים הם בנושאים מגוונים, ובז'אנרים שונים; הייקו (שירה יפנית קצרה), שירה, סיפורים קצרים ויש גם רומן אחד. שלושה מתוכם עוסקים בקשר בין חיים ומוות, וארבעה מתוכם עוסקים בנדודים וחופש, כל אלה נכתבו בז'אנרים שונים, דרכם הם מגיעים למסקנות שונות, שהפתיעו גם אותי. זה בעצם הרעיון של לכתוב ספר עבורי, להבין אותי יותר טוב, וזו גם הסיבה שהתחלתי לכתוב ספרים.

שאלו אותי לא פעם אם כשאני כותבת ספר אני חושבת מה ירצו הקוראים לקרוא, והמחשבה הזו זעזעה אותי, זה נשמע לי כמו לשקר, לזייף. אין לי שום כוונה להתאים את עצמי, גם לא לקוראים. אני רוצה להאמין שהמחשבות שלי, המובאות בספרים, הן לא ייחודיות לי, שכולנו מתמודדים עם דברים דומים שמזמנים לנו החיים, ולכן הספרים שלי נוגעים לכולם.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

את שני הספרים הראשונים שלי הוצאתי בהוצאות לאור; "קדחת הנדודים", ספרי הראשון, הוא רומן מסעות, שאיגד חוויות משנים רבות של טיול ארוך בחו"ל לבד. הוא נבע מהצורך שלי לתעד ולסכם את אותה תקופה, על מנת להמשיך ולהתקדם לעבר תקופה חדשה, (כך אני מרגישה לגבי כל הספרים שלי). ברגע שסיימתי לכתוב אותו, מיד הדפסתי אותו והתחלתי למכור אותו באופן עצמאי, בדוכנים בפסטיבלים בעיקר. אבל אמי שהייתה חולה במחלה סופנית באותה תקופה, ביקשה שהוציא את הספר לאור באופן מסודר, ובהוצאה מוכרת, וכך היה. התהליך היה ארוך ומייגע, לאחר שנה וחצי של חילוקי דעות והבטחות שלא קוימו (כמו יחסי ציבור לספר), יצא הספר לאור באופן פורמלי- דרך הוצאה לאור. במהלך השנה וחצי האלה אמי נפטרה ולא זכתה להיות חלק מהשמחה, זה מאוד העציב אותי, אבל למדתי מזה שאם אני רוצה שדברים יעשו, כמו שאני רוצה שיעשו, אני צריכה לעשות אותם בעצמי.

בעקבות מותה של אמי הוצאתי את ספרי "שירים לאמא", בו כתבתי לאמי כל מה שלא אמרתי לה בחייה, וגם כתבתי על ההתמודדות עם מחלה ותהליך האובדן. הרעיון להוציא את הספר הזה התחיל מרצון שלי לחגוג לאמי יום הולדת, ולסגור מעגל עם מותה ביום הולדתי באותה השנה. מכיוון שהספר הוקדש לאמי, וכבר ידעתי שהיא מעדיפה שהוציא ספרים בהוצאה לאור, פניתי להוצאה לאור. סיכמתי איתם שהספר ייצא ויושק ביום הולדתה, 3 חודשים לאחר מכן. אבל, הם איחרו את התאריך, למרות שהסברתי כמה שזה חשוב לי. כשלא הסכמתי להשתתף במבצעים כי לא רצתי שהספר שלי יהיה חלק מהביזיון הזה שמאפשר לחנויות ולהוצאות להרוויח יותר כי יותר ספרים נמכרים, על גב הסופר שמרוויח פחות, (סכום שגם ככה זעום יחסית לעבודה ולנשמה שהסופר משקיע, (סופר מקבל בין 8-12% מעלות הספר שהוא בעצמו כתב). בהמשך הם שלחו אלי הביתה בחזרה את הספרים שהיו בחנויותיהם, בטענה שיצאו ספרים נוספים ושאין להם מקום עבור הספרים שלי. הרגשתי תחושה איומה של זלזול, אבל למדתי את הלקח ולא אעבוד איתם שוב.

כיום אני מוציאה ספרים בהוצאה עצמית, יש בזה הרבה יותר שליטה ורוגע. אני מאוד שמחה להיות חלק מהפתרון (שאני, כמו גם סופרים עצמאיים רבים מצאנו), ולא חלק מהבעיה של התיווך. אני לא משלמת על תיווך: הוצאות לאור, חנויות ספרים, מפיצים, משווקים וכו', אני עושה את העבודה לבד ומוכרת את הספרים שלי בעצמי.

כיצד את מקדמת  את הספרים ומביאה אותם לתודעה?

בכל פעם עולה הזדמנות אחרת.

בעבר עבדתי כמרצה בחנות המטיילים "למטייל", אז באותה הזדמנות הייתי מציגה בפני הבאים להרצאה את ספריי בנושא ההתמכרות לחופש ולנדודים.
לאחר מכן בית קפה "חברותא" בקריית שמונה אירח את שיריי, בתערוכת שירים שמסגרנו ותלינו במקום, באותה ההזדמנות הם אירחו גם את ספריי, והציעו שהעביר סדנת כתיבה, וכך בעצם התחלתי להנחות סדנאות כתיבה.

כיום אני מנחה סדנאות כתיבה לילדים, נוער ומבוגרים, ובאותה הזדמנות אני מציגה בפניהם את ספריי.
ככלל, כל מקום שמאפשר לי, אני שמה בו את ספריי למכירה. מכרים שונים הציעו לי למכור את ספריי בחנויות ובבתי קפה אליהם הם מקושרים, ביניהם קפה ניל"י, שהם חלוצים בתחום מכירת ספרים של סופרים עצמאיים בבית הקפה שלהם בזיכרון יעקב.
אני מתכננת למכור את ספרי בדך הישנה והטובה, מיד ליד, ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט באוקטובר, ולצורך כך דאגתי לתרגם את הספרים לאנגלית. אני מפרסמת את הספרים בפייסבוק, ומשתפת מחשבותיי בנוגע לכתיבה, ומשדרת תוכנית הקראת שירה ברדיו קול הכנרת בשם "מילה טובה", ומאמינה שהעזרה שאני נותנת לסופרים ומשוררים אחרים בהפצת קולם וספריהם בתוכנית שלי, עוזרת גם לי בעקיפין מבחינה קארמתית, להגיע לשיווק והמכירה שלי.
באופן כללי אני רוצה להאמין שמי שהספרים שלי נוגעים בו, הם יגיעו אליו, או שהוא ימצא את דרכו אליהם.. כך היה עד כה, וממשיך לקרות גם בהווה.

כיצד את רואה את שוק הספרים בעוד כמה שנים? האם הוא ילך יותר בכיוון של ספרות עצמאית?

אני יכולה להבין סופרים שמתוך פחד, חוסר ניסיון ודעתה הרווחת של החברה, ממשיכים לפנות להוצאות לאור. עם זאת, אני חושבת שיותר ויותר סופרים, משוררים ואנשים יוצרים באשר הם, לומדים לעשות דברים בעצמם, ומגלים שהם יכולים ולא חייבים להיות חלק מהבעיה ומפסטיבל התיווך המיותר הזה. מה עוד שעיקר המכירה הופכת להיות אינטרנטית, וממשקי האינטרנט והפלטפורמות לקידום עסקים הופכים פשוטים ונגישים, כך שלדעתי עולם הספרות יהפוך עצמאי יותר ויותר, ללא פערי תיווך וכרישי נדל"ן תאגידיים.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה?

האמת היא שמאז שאני כותבת כמעט ואני לא קוראת, כל רגע פנוי שיש לי מוקדש לכתיבה. החשק לקרוא והמוזה לכתוב מאוד דומות בעיניי, ולמדתי להמיר אחת בשנייה. מה עוד שאני משתדלת לא להיות מושפעת מסופרים אחרים, על מנת להישאר נאמנה לעצמי ולכתיבה שלי.

לאחרונה קיבלתי מהמשורר אילן ברקוביץ' את ספר השירה שלו: "חרובים", מידי פעם אני פותחת בעמוד רנדומאלי וקוראת, בכל פעם אני נהנית מהכתיבה שלו מחדש.

 

את ספריה של נגה פסו ניתן לרכוש ישירות ממנה דרך הפייסבוק שלה:  https://www.facebook.com/noga.pesso

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s