"ספר הקיץ" מאת טובה ינסון הוצאת קרן וליברוס. תרגום ואחרית דבר: דנה כספי

"ספר הקיץ" שכתבה טובה ינסון  הידועה בעיקר בתור יוצרת המומנים, הוא פרוזה למבוגרים.

אין ספק שהוא בין הספרים ששווה לעשות עליהם תחקיר קל לפני קריאתם, על מנת להעצים את החוויה.
התחקיר הוא גאוגרפי וביוגרפי כאחד, שכן מי שיבצעו יגלה שהחיבור וההיקשרות לנופיה המיוחדים של פינלנד היו חלק בלתי נפרד מחייה של ינסון.

 בילדותה נהגה משפחתה לנסוע לבית נופש מרוחק ולבלות יחד בכל קיץ. כשהתבגרה וחיה עם חברתה לחיים טוליקי פייטילה, נהגו השתיים להתבודד בחודשי הקיץ בבקתה על אי שוכח אל, כשהן מנותקות מחשמל וממים.

מאותם נופים, חוויות ואנשים (שכללו גם חברי משפחה שבאו לבקר), לקחה ינסון את ההשראה ל"ספר הקיץ" ולחלק ניכר מהיצירות שלה.

בספר זה הטבע הוא הגיבור הראשי. הוא חי, סובל, כועס, סולח, משתנה ומורד.  ינסון כותבת את קורותיו בצורה אותנטית החפה מהטפת מוסר והצטדקות,  ולמרבה הפלא, ללא תיאורים ליריים מעייפים.

אז היכן נכנס האדם בסיפור הזה?  שוב ינסון מפתיעה. האדם אינו משמש ככלי להעברת מסר של מודעות סביבתית כפי שאולי מצופה ממנו. יש לו דאגות וקונפליקטים משלו, וכשאלו פוגשים בדאגות ובקונפליקטים של הטבע, אז מתחיל הקסם.

סופיה ,סבתה ואביה נמצאים על אי מבודד. האב עובד רוב שעות היום ולמרות שהוא נמצא באותו בית עם שאר בני המשפחה,  דמותו נעדרת ובלתי מושגת עבור סופיה וסבתה. הסבתא והנכדה מבלות יחד במשחקים,  שיחות וחוויות ומדי פעם מגיע אורח לביקור.
על הסבתא להתמודד עם המוות שממתין לה מעבר לפינה, בעוד שנכדתה מגלה את העולם דרך הנופים שבאי. אין פה חוכמת זקנים העוברת מדור לדור, להפך: לעתים נראה שקנאה סמויה מסתתרת בין הקשישה העייפה לילדה הקופצנית ולא פעם גוברת תחושת המיאוס על שתיהן.
למרות המתיחות הן מוצאות את עצמן מבלות כל יום יחדיו כשהטבע מגשר ביניהן.

באחד הפרקים היפים בספר, משוכנעת סופייה שהיא גרמה לסופה נוראית רק כי התפללה ויחלה לה. היא מרגישה אשמה בגלל תוצאותיה והנזקים שנגרמו לאי.
סבתה מנסה לשכנע אותה שהסופה היתה פורצת בלי קשר אליה, אך כשזה לא צולח היא משנה גישה במהרה,  ומגלה לה שהיא האשמה האמתית בהתפרצות הסופה מפני שהיא הראשונה שהתפללה לבואה. כך הילדה נרגעת,  מתרצה  ומטיפה מוסר לסבתה על הנזק שגרמה

.
זו רק דוגמה אחת לחיבור המיוחד שיוצרת ינסון בין האדם לטבע, תוך שמירה על גבולות ברורים בין האפשרי לבלתי אפשרי: האדם יכול לשחק עם הטבע ולקחת חלק בהתרחשות, אך הטבע בסופו של דבר ינצח ויקבע את סדר היום.
עוד פרק נפלא ומעט יוצא דופן בספר הוא "חלוק הבית".
החלוק שייך לאבא של סופייה ובדיוק כמוהו הוא חמקמק , נעלם, חוזר ושוב נעלם. חלוק זה  ניצל מספר פעמים מגורל אכזר: הוא שב בעזרת הגלים והרוח לאחר שחברי המשפחה עשו סדר בבית והעיפו אותו לים, ובמשך השנים מאבד מצורתו ונפרם כאשר משפחת עכברים משתמשת בחוטים כדי לרפד את מקום מגוריהם.
הטבע והאדם אחראים באותה מידה לגורלו של החלוק האהוב שמתעקש להמשיך לחיות. האדם זורק והגלים מחזירים, העכברים מפרקים והאדם דואג לשים את החלוק במקום בטוח בעליית הגג. כך או כך יש לשמור על החלוק כי הוא אוצר בתוכו ריחות וזיכרונות שונים. הפרק על החלוק הוא בין הפעמים  היחידות שינסון מאנישה חפץ דומם  בספר שבו, כאמור, הטבע הוא הגיבור.

 ניתן להגדיר את "ספר הקיץ" כספר איטי אך לא במובן שהוא דורש סבלנות ואורך רוח מהקורא.  נהפוך הוא: הוא מעניק שלווה, צחוק, התרגשות ומחשבות מפתיעות. כל מילה בו היא כמו לחש קסום היוצר נוף ואווירה שקשה להיפרד מהם.