ספר לנו קצת על הספר שלך (היילי)

(היילי) מספר על דניאלה (היילי) אמיתי, שחקנית שחיה בתל אביב המגלה, ספק במקרה, בלוג שנכתב על ידי מישהי בשם לילה, בלוג שהמילים שמופיעות בו מניעות משהו אצלה – אולי בנפש שלה – במין תנועה שמתחילה לערער אותה כשהיא טסה לצילומי סרט בטוקיו, ונחשפת לדברים שלא ידעה על עצמה או לא זכרה. כל זה מלווה בשורה של נתקים בזיכרון ובערות וחלומות לא ברורים, שבחלק השלישי של הספר, שמתרחש בפריז, מקבלים פשר מסוים, לפחות בעבור דניאלה.

הוצאת כבר שני רומנים בכנרת זמורה ביתן והפעם בחרת בהוצאה עצמית (אינדיבוק). מה היו השיקולים לכך? 

כשסיימתי את הגרסה הראשונה של (היילי), לפני יותר משלוש שנים, נדמה היה לי שהספר הזה לא יתאים לכנרת זמורה ביתן. הוא הרגיש לי פרטי מדי, כלומר, לא מתקשר בקלות ושקט. ובכל זאת, שלחתי אותו לעורכת שלי בזמורה, עלמה כהן-ורדי, שאהבה את הספר אבל כשהיא הביאה אותו להוצאה היא קיבלה את התגובה לה ציפיתי. המהלך הבא היה שליחת הטקסט לרון דהן וארז שוייצר מאינדיבוק, מתוך מחשבה שהם יוכלו להציע בית  הולם לרומן הזה (ואחרי שקראתי ספר אחר שהם הוציאו ושארז ערך, 'ספונג'ה וסיפורים קצרים' של נגה אלבלך, ספר שהתרשמתי ממנו מאוד). שבוע מאוחר יותר ארז ורון יצרו איתי קשר ואמרו שהוא ישמחו להוציא את הספר. ואז פשוט התחלנו לעבוד.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית? 

אני חושב שיש אחריות גדולה יותר באופן פעולה כזה. כלומר, בסופו של דבר אתה זה שאמור להכריע בכל שאלה שמתעוררת (גם, למשל, בנוגע לעיצוב העטיפה, לדגשים כאלה ואחרים בשיווק וכו'), ולפעמים יש כאן קושי מסוים. הפתרון שלי לעניין – להיעזר באנשי מקצוע שאני מעריך ולהרשות לעצמי להתמסר להם ולדרך הפעולה שלהם.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ? 

לא הייתי כותב אם לא הייתי מלא אמונה ביחס לספרות שרואה אור בארץ. קורים הרבה דברים יפים במקום ובזמן הזה, ויש כאן (גם) ספרות מצוינת. אני חושב שבשנה בה יצאו ספרים של כותבות וכותבים מעולים כמו אסתר פלד, מיכל פלג, אילה בן-פורת, אבנר שץ, גדעון הרן, עידו אנג'ל, אורין מוריס (ועוד) יש סיבות עמוקות ומשכנעות להיות אופטימי בנוגע למצבה של הספרות.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

את החלק השלישי של המאבק שלי (המכונה 'ילדות') של קרל אובה קנאוסגורד. ההתחלה שלו מבטיחה מאוד.

לספריו של ערן שגיא באתר אינדיבוק: https://goo.gl/A1JmFK