השאלון העצמאי עם יובל ליבליך

יובל ליבליך.PNG

 

ספר קצת על הספר החדש שלך, "טבעת האש"…

"טבעת האש" עוסק בעיקר במורט פרימן, עורך דין יהודי מצליח אך בלתי מסופק שמתגורר בעבר המזרחי העליון היוקרתי של מנהטן. מורט צמא לחברה ותשומת לב ומתקשה למצוא בת זוג. הוא חריף וחד בעבודתו אך רופס, חסר ביטחון ושלומיאל בחייו האישיים. במרדפו הנואש אחר האהבה הוא חורש את סצנת המסיבות המסועפת של הכרך. במהלך חיפושיו הוא נקלע במקרה למועדון סאדו בשוק הבשר האפלולי והאופנתי של מנהטן, שם הוא נתקל בדומינטריקס-מלכת סאדו- מסתורית העונה לכינוי 'מיסטרס אלקטרה.'

רומן בלתי אפשרי למימוש נרקם בין מורט, שהולך ונעשה לעבד של אלקטרה, לבין אדוניתו הנרקומנית שמתגרה בו כפאם פטאל ומשלחת אותו לתהום של געגועים. אלקטרה משפילה את מורט עד עפר, מנצלת אותו, מכאיבה לו ומקשה את חייו. למרות שיש לו חיי חברה שוקקים וקריירה מצליחה, הוא משתוקק לאלקטרה אשר מפילה אותו לתחתית החבית בצד האפל של מנהטן. הוא נעשה בלדר סמים שלא מדעת ומסתבך עם סגן תובע מתוחכם המטריד את אלקטרה. בסופו של דבר נלכד מורט במבצע עוקץ משטרתי ונאלץ להתפטר ממשרתו. למרות ההלם מחייו שנהרסו, נפילתו המסחררת מביאה לגאולתו האישית. הוא תופס שקיומו היה מכוון בעיקר להגשמת הציפיות של אחרים לפי ערכים לא אותנטיים שהחברה הדורסנית והלחוצה קובעת. מתחוור לו שמעל ומעבר למבט הצר שלו הוא קיים בעולם מלא דברים שבהם עיניו לא הבחינו.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

בהיותי מוזיקאי הייתי מאז ומתמיד חסיד של סצנת האינדי והPאנק שמפיקה רוקנרול בועט וניסיוני. במהלך הקריירה שלי ניגנתי באינספור הרכבים והפקות בארץ ובארצות הברית שבחרו בדרך העצמאית שמבטיחה חופש ביטוי ומטילה את האחריות לכל היבטי ההפקה על היוצרים עצמם. וכך, לאחר שסיימתי לכתוב את רומן הביכורים שלי "דגנרטור" בשנת  2015 היה לי טבעי להקים עם שותפיי יובל יבנה ומיכאל קובנר הוצאה עצמאית בשם "כהל," אשר פועלת כשותפות של אמנים מתחומים שונים. חברי "כהל" (מאז הצטרפו גם המשוררת דורית ויסמן והלהקה "כריכה רכה" ) משתפים פעולה הן ברמה האמנותית והן ברמות השיווק והקידום, למשל בארגון אירועים משותפים. ניהול פלטפורמה עצמאית כזו כרוך בשליטה מלאה בתכנים בתקציבים ומאפשר לנו להציג חומרים אלטרנטיביים בהתאם לשיקול הדעת האמנותי שלנו. הרעיון של "כהל" הבשיל במיוחד לאור ההתפתחות של פלטפורמות אינטרנטיות למימון המונים כמו "הדסטארט" המאפשרות לנו לגייס את המשאבים הדרושים. יתרון נוסף בולט של שיטת מימון ההמונים הוא היכולת להפיץ ולמכור מראש מספר משמעותי של עותקים הניתנים כתשורות לתומכים. גם חידושי הדפוס הדיגיטלי מקלים מאד משום ניתן להדפיס את הכמויות הדרושות בעלות נמוכה.

הקמפיין הראשון של "כהל" ב"הדסטארט" מימן בנקל את ההוצאה לאור של "דגנרטור" ושל הרומן "שיר של יום" מאת יובל יבנה. "דגנרטור" זכה לתשומת לב ושבחים ובשנת 2016 זיכה אותי בפרס שרת התרבות והספורט לסופרים בראשית דרכם. התקדמות זו והניסיון שצברתי בפרויקט של רומן הביכורים, שכנעו אותי להמשיך בנתיב העצמאי גם עם "טבעת האש."

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

דבר ראשון, האמינו בעצמכם. התקווה היא הנשק החזק ביותר שלכם ובטח תזדקקו לאנרגיה רבה לעבור את התהליך. עם זאת, אף מילה שלכם אינה חצובה בסלע ושום דבר אינו קדוש. במילים אחרות, החבר הטוב ביותר שלכם הוא הכפתור האדום, כלומר המחיקה של הטפל. אכן, אסור להתפשר לגבי האיכות במיוחד לאור הדעה הקדומה הרווחת שיצירה עצמאית היא חובבנית ובוסרית. לשם כך עליכם לפתח משמעת עצמית וסיבולת של לוחמי גרילה בודדים. למרות הרצון לכתוב ללא עכבות, אסור להיות פזיז ולפרסם חומר בלתי מוגמר. דווקא כעצמאים עליכם להקפיד על איכות ומקצועיות.  תוצר מקצועי ומלוטש מחייב אנשי מקצוע בתשלום: עריכה ספרותית , הגהה, עריכת לשון, עיצוב מוצר, עטיפה מאירת (או מחשיכת) עיניים, עימוד, גופן, דפוס.

כפי שכבר אמרתי, פלטפורמות למימון המונים מאפשרות גיוס משאבים למיזם שלכם. גם דפוס דיגיטלי והמרת הכותר לאי -בוק (ספר דיגיטלי, להלן אינדיבוק) מוזילים את העלויות. עם זאת, חובה לעבוד עם סוכנות מקצועית להפצה. הניסיון הקודם שלי להפיץ ספרים בעצמי בחנויות שכנע אותי שמדובר במאמץ סיזיפי עבור היזם המתחיל. בנוסף, הרשתות הגדולות מחזיקות במונופול כמעט מלא על מכירת הספרים בישראל, בעיקר מחוץ לבועה של המרכז.

לאחר ההוצאה לאור, עמדו מאחורי היצירה. אתם ורק אתם אחראים לקדם אותה, להשיג חשיפה וליצור 'באז' תקשורתי. למרות שאתם עצמאים ואין לכם תקציב כביר ליחסי ציבור, זה אפשרי. צריך לשלח עותקים לעיתונאים, מבקרים, פרסים ספרותיים, הגרלות, קבוצות קוראים במדיה החברתית ובלוגרים ברשת. במילים אחרות, לירות לכל הכיוונים ולתת עותק, רצוי אישית, לכל מי שנראה שעשוי לקדם את העניין או לכתוב על הספר. ולדוגמא, חברי מסר עותק של "דגנרטור" לסופר מתי שמואלוף אשר המליץ על הספר כאחד מחמישים כותרים שכל תל אביבי צריך לקרוא במאמר ב"טיימאאוט". המאמר הציג את "דגנרטור" לצד יצירת המופת של יעקב שבתאי "זיכרון  דברים" ונפילים אחרים. עם זאת, אל תפתחו ציפיות לתשומת לב. מעבר לזה, המדיום הוא המסר: כל אזכור של היצירה בתקשורת, אפילו ביקורת קטלנית, הוא לטובה. אזכורים רבים של הספר מעצימים את השיח ועשויים לסקרן את הקהל (ושוב, הפצה, לדאוג שהספר יהיה זמין לכולם).

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

אני אספן כפייתי של ספרים ובכל עת יש אצלי ערמה מכובדת שמחכה. חלק ניכר מחומר הקריאה תופס את עיני בספרייה הציבורית המרהיבה של הרחובות, למרות שאיני יכול לעמוד בפיתוי ומפעם לפעם אני קונה, במיוחד כשמדובר בכותרים של סיפורת עברית מקורית. זהו מבחר די מקרי של ספרים שקראתי בחודשיים האחרונים, לפי סדר אלפביתי לפי שמות מחברים:

ויטולד גומברוביץ', קוסמוס (גוונים 2009)

מחמוד דרוויש, זכר לשכחה (שוקן 1989)

דורית ויסמן, שקשוקה בעין כרם (כהל 1917)

מריו לבררו, סמוך עלי (תשע נשמות 2017)

סנונית ליס, כל הג'אז הזה (סנונית תוכן 2017)

אורין מוריס, לרגל עבור מקום אחר (דביר 2016)

בני ציפר, עלייתו השמימה של העורך הספרותי (אוב 2005)

ארתור שניצלר, דוקטור גראסלר רופא המרחצאות (זמורה-ביתן 1993)

Phillip K. Dick, Do Androids Dream of Electric Sheep (Doubleday 1975)

George Orwell, Down and Out in Paris and London (Penguin 2017)

 

לספריו של יובל ליבליך באתר אינדיבוק: https://goo.gl/EXALVi

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s