השאלון העצמאי עם רינה ברוש

רינה.PNG

 

ספרי לנו קצת על ספרך "חיי בלעדיי"

עלילת חיי בלעדיי מתרחשת בימינו ומתארת את שיגרת חייה של הילה, גיבורת הספר, מנקודת המבט הכי מרוחקת שאפשר. כבר בעמוד הראשון מבין הקורא, יחד עם הילה, שבשנייה אחת, הנד עפעף, חייה כפי שהיא מכירה אותם תמו.

הילה חווה את מותה מנקודת המבט היחידה שהכירה בחייה. מתוך דאגה לסובבים אותה – איך הם ימשיכו בחייהם בלעדיה. מתוך כך היא מגלה שאת חייה, שהיו שזורים בחיי בני משפחתה, היא לא ניצלה. בפרספקטיבה החדשה שבלית ברירה הופכת להיות המציאות שלה היא מגלה סודות, מגיעה לתובנות ואף מרגישה דברים עליהם ויתרה מרצון.

כשכתבתי את חיי בלעדיי שמתי לב שיש המון נשים סביבי שאינן מרוצות מחייהן. שהשלימו עם הפשרות הרבות בין אם מדובר היה בעבודה או בזוגיות או בחינוך הילדים והיו אף כאלה שהתפשרו על הכל רק כדי שיהיה שקט בבית. זה הפריע לי. להשקפתי אנו חיים פעם אחת, והחיים יקרים מפז. אין זה נכון או הוגן אפילו להתאים את עצמנו למציאות, להתפשר, לוותר ולחיות מתוך הרגלים. זה מה שהילה עשתה ועד שעולמה לא הזדעזע לגמרי היא לא יכלה להבין את זה ואף לשנות.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את קריירת הכתיבה שלי התחלתי לפני כעשרים שנה, עם ספרי ילדים. כסופרת צעירה ומלאת מוטיבציה פניתי לכל ההוצאות לאור,  דיברתי עם מפיצים ועשיתי שעורי בית. כולם באופן מייאש ביותר אמרו לי כבר אז שלהוציא ספר לאור זה סיפור יקר ולא משתלם. "ספרים זה מותרות" היה משפט שחזר על עצמו, ובתקופה בה אנו חיים, אנשים לא משלמים עבור מותרות.

מכיוון שבערה בי הכתיבה, והסביבה תמכה ועודדה לא התייאשתי. הלכתי לפגישות רבות עם מו"לים שפירגנו והסבירו כמה הרבה אצטרך לשלם כדי שהם יוציאו אותי לאור וכמה מעט אם בכלל אקבל חזרה.

בסופו של דבר פגשתי מפיץ שהסביר לי איך אני יכולה לעשות הכל לבד ולחסוך בעלויות יצור הספר. כך הכרתי את עולם הגרפיקה, בתי דפוס, סוגי כריכות (קשיחה, רכה, בדבק, בתפירה). התוודעתי לגיליונות נייר ומחירם, כיתתי רגליים מבעל מקצוע אחד לשני, והפקתי לבד את ספר הילדים הראשון.

בעזרת אותו מפיץ הגיע הספר לחנויות, כולל הרשתות הגדולות ואף נמכר יפה מאוד והודפסו לו עוד שתי מהדורות. למודת ניסיון, עשיתי את אותו דבר עם שאר ספרי הילדים שלי.  סה"כ חמישה ספרים שהוצאתי לאור עצמאית. אבל ככל שעבר הזמן נתקלתי בבעיות שאי אפשר לפתור: התשלומים של המפיץ נעשו רק פעמיים בשנה ותמיד היו דחויים מאוד מאוד. קיבלתי חזרות הזויות מהחנויות (ספר שנשפך עליו קפה, ספרים שאנשים קרעו דפים וכו') ואף אחד לא קיבל אחריות על הספרים. הספרים היו מוחבאים ממש על המדפים והמוכרות היו מאוד לא ידידותיות כששאלתי על כך. כך התגלגלתי לחוסר אמון מוחלט במערכת.

לכולם יש יכולת להפיק עצמאית כל ספר. היום בעידן הרשתות החברתיות השיווק נגיש והמכירות קלות ברמת הביצוע אך לא לכל אחד זה מתאים. אני למשל מודעת לכך שיכולות השיווק שלי מוגבלות. אין לי יכולת או סבלנות לשבת כל היום מול המחשב ולשלוח מיילים, או לכתוב סטטוסים או להגות מבצעים כאלה ואחרים כדי לקדם את ספרי. אני עושה מה שאני יודעת ויכולה. אבל יש לא מעט סופרים סביב שכן עושים זאת ומצליחים יפה מאוד.

היתרון הגדול שיש בהוצאה מוכרת הוא ביכולות בשיווק ובהפצה . אדם פרטי אינו יכול להגיע לחשיפה שהוצאה לאור יכולה לתת. למרות זאת, בהוצאה עצמית הרווחים גדולים יותר והקשר עם הקוראים אינטימי יותר.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא ספר בהוצאה עצמית?

צריך לצלול לתוך זה. זו בריכה עמוקה, אבל יש בה המון גלגלי הצלה בדמות סופרים שעשו זאת ותמיד מוכנים עם עצה טוב או קישור לבעל מקצוע טוב וכו'.

בכל מקרה אין לוותר על איכות הספר. חובה לתת אותו לעורך מקצועי ספרותי ולשוני. חברות שקוראות ומפרגנות לא נחשבות עורכות. לצערי זו הבעיה הגדולה ביותר שאני נתקלת בה אצל סופרים עצמאים. נכון, עריכה היא יקרה, כמו כל דבר איכותי ומהוקצע אחר יש לה מחיר אבל למכור ספר שלא עבר דרך עיניים ומקלדת של עורך זה בעיני סוג של רמאות. ספר הוא לא רק עלילה מעניינת. לכל ספר יש ערך מוסף. סופר יודע מה הוא רוצה לומר אבל אין לו כלים לוודא שהוא אכן אמר מה שרצה וגם עשה זאת טוב מהודק ומדויק כשמדובר ביצירה של עצמו.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אני חרדה לשוק הספרים בארץ. יש יותר מדי ספרים שאיכות הכתיבה בהם ירודה מאוד. השפה דלילה, העלילה אינה מוקפדת וסגורה וזה מרחיק את הקוראים. לא נתקלתי בספר מתורגם כזה. חבל לי מפני שיש כותבים מוכשרים שהוגים עלילות מעניינות אך מתפשרים במקומות הלא נכונים. קהל הקוראים לא הולך וגדל ובאיזה שהוא מקום אני מרגישה שלא שומרים עליו. בלי קוראים אין לנו הסופרים, הצדקה. אנחנו נמשיך לכתוב – אבל המילים לא יצאו לחלל העולם ולא ישפיעו בשום צורה. אני מקווה שעולם הקריאה/כתיבה ימשיך להתקיים מפני שכולנו זקוקים לפסקי זמן במציאות של חיינו.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה?

בימים אלו סיימתי לקרוא את "עושה כרצונו" מאת אסתי ויינשטיין ז"ל. כעת אני עושה הפסקה בקריאה לטובת סיום הספר שלי, אני לא כותבת וקוראת באותו זמן.

 

לספרה של רינה ברוש באתר אינדיבוק: https://goo.gl/UZCKdi

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s