כל הפוסטים מאת נועה לקס

הקמתי את הבלוג הזה מתוך מטרה להציג בו תכנים שמעניינים אותי. קשה להגדיר בדיוק מהם התכנים שתמצאו פה. זה יכול לנוע בין מאמר עומק בעקבות ספר שקראתי עד להמלצה קטנה על ערוץ מעניין ביוטיוב. בנוסף תוכלו למצוא פה מידע על השירותים המקצועיים שלי כעורכת תוכן ומקדמת ברשתות החברתיות.

השאלון העצמאי עם דור טוקר

טוקר

 

ספר קצת על הספר שלך, "התיאוריה המנדלסונית"…

שבועות ספורים לאחר מות הוריו בנסיבות מעורפלות, פוגש אדם, נער יהודי תושב שמורת היהודים, מדען מבוגר אשר מגלה לנער שהוא החוליה האחרונה בשרשרת הסתברויות אשר תגרום למין האנושי לקפוץ מדרגה תבונית. המדען לא מספיק להסביר לאדם על תפקידו כשסוכניו של תאגיד מרושע מתנפלים על השניים בניסיון ללוכדו. בשנייה האחרונה מצליח אדם לחמוק מהם, אבל הם לא מוותרים ופורצים במרדף אחרי הנער המיוחד.

בכדור הארץ שלאחר קריסת הדתות הגדולות וההתפקחות מהאמונה בכוח הכסף, רווחת התיאוריה המנדלסונית שמתארת את העולם כפאזל של שרשרות הסתברותיות הקשורות זו בזו ומובילות את האנושות לעבר התפתחויות טכנולוגיות ותגליות מדעיות וגם ל התייעלות אישית תבונית. התיאוריה מדברת בין השאר על כך שכדור הארץ והחיים בו נוצרו על ידי גזע תבוני כלשהו על מנת לאפשר למין האנושי להתפתח לרמה כזו שתאפשר מגע בין הגזעים וקשר שווה ערך.

לאדם מתברר כי סוכני התאגיד אחראים למות הוריו. הם גם פגעו בחבריו ובקרובים לו ועתה הם מנסים לפגוע בו. והם אכזריים, מאוד אכזריים, ולא בוחלים בשום דרך על מנת להשיג את השליטה עליו.

אדם יוצא למאבק על חייו ועל הזכות לשנות את גורלו. הוא בורח מרודפיו על פני כל הגלקסיה. במהלך מסעו לומד אדם על התפקיד שמייעד לו הגורל ונקרע תחת האחריות שהוטלה עליו נגד רצונו להוביל את המין האנושי אל שלב אבולוציוני גבוה יותר. אפילו בעולם כה מורכב כמו כדור הארץ, יש לאדם אחד את הכוח לשנות את גורלו, והצלחתו תשנה לעד את עתיד האנושות כולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את ספריי הקודמים הוצאתי בהוצאות ממוסדות יותר ופחות. הספרים אמנם נמכרו יפהאבל ההוצאות לא השקיעו כמעט דבר בשיווקם של הספרים וקידומם ולא היו מוכנים להדפיס מהדורות נוספות. הרגשתי שאני מהווה נתון סטטיסטי בלבד מבחינתם וכשמכירות הספר לא התקדמו בקצב משביע רצון מבחינתן הן ניתקו איתי קשר.

את הספר החדש, "התיאוריה המנדלסונית", החלטתי לשווק אחרת. קודם כל תרגמתי אותו לאנגלית על ידי מתרגם מקצועי. בהמשך ערך את הספר עורך ספרותי מנוסה. הפלטפורמה שבחרתי הייתה של אמאזון מתוך מחשבה על קהל יעד רחב ככל האפשר אבל גם ממוקד ומפולח לפי ז'אנרים והרגלי קריאה. הספר נמכר מצוין במשך כמעט שנה והביקורות עליו היו מרשימות ומרגשות. מתוך רצון לפרסמו בעברית, החלטתי שהפעם לא אעבור את מסלול הייסורים של מציאת הוצאה לאור שתהיה מעוניינת בספר, רק כדי שאחר כך לא תקדמו ותשווקו, לא עוד. הפעם אהיה אני המוציא לאור שלי. לטוב ולרע. בעיקר לטוב. נכון, התהליך קצת ארוך יותר אבל זה רק כי אתה אחראי לבחירות שלך והאפשרויות הרבות, לעיתים מסיטות אותך מדרכך, אבל אם אתה ממוקד במטרה, זה יקרה. וזה קרה. ועכשיו, לשיווק!

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

קבע לך מסגרת תקציבית והשתדל לא לחרוג ממנה בהרבה.

התעקש על עריכה מקצועית גם ספרותית וגם לשונית. זה לא זול, אבל זה ממש מאסט.

חבר אמר לי פעם שספר נמכר כמו ירקות. הוא צריך להיראות טוב ומושך את העין.

זאת עבודה מאוד קשה. ואתה אחראי עליה לטוב ולרע.

קח את הזמן ועל תתעקש לפרסם לפני שתחוש מוכן.

היה מעורב בכל ההחלטות גדולות כקטנות. תמיד תזכור שמלכתחילה זו הסיבה לכך שבחרת להוציא את ספרך באופן עצמאי.

נסה כמה שתוכל שלא להתפשר, אבל דע לא להישבר כשמשיקולים כאלו או אחרים, עליך לעבור על הדיבר הזה.

בחרת אנשי מקצוע? יופי, עכשיו תן להם לעבוד. אתה קובע את הקונספט, אתה מסמן את הדרך, אבל יש להם תפקיד מאוד משמעותי ביצירה ולא סתם שמת את מבטחך בהם. אפשר להם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אין לי מספיק אינפורמציה על מנת לבחון את שוק הספרים בארץ. עם זאת אני יכול לדבר על תחושות בטן ומעט ניסיון.

אם לפני כמה שנים וכמה ספרים פרי עטי הייתי נשאל שאלה כזו הייתי משיב שההוצאות שולטות בשוק במידה כזו שסיכוייו של סופר להצליח (מכירות, פרסום, הכרה) בארץ תלויות בחסדיהן של ההוצאות הגדולות ושואפות לאפס. גם היום אני חושב שההוצאות הגדולות מכתיבות כיוון ועדיין שולטות בשוק הספרים, אבל ההגמוניה והבלעדיות שלהן נסדקו. מוקדם להספיד אותן וצריך עוד זמן על מנת לקבוע שזו מגמה ולא אופנה חולפת. אני מאמין שהרגלי הצריכה של האנשים משתנים ויחד איתם טכנולוגיות חדשות מאפשרות פנייה לשווקים חדשים מבלי לוותר על האיכות.

 ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

הטרילוגיה של מרגרט אטווד מסיים את "אדם האחרון".

"הנני", של ג'ונתן ספרן פויר

"בחלום", של סטיבן הרפר

 

לספרו של דור טוקר: https://goo.gl/fZkCNQ

השאלון העצמאי עם איציק חדד

חדד

 

ספר לנו קצת על הספר שלך, "תחנה אחרונה נתניה"…

כרטיס האשראי של ציון נבלע במכשיר הכספומט וציון מבין שלאור השפל כלכלי שהוא הגיע אליו החיים לא יכולים להימשך כמו שהם.  ציון, צורף מוכשר וסופר מתוסכל, מחליט לשנות את חייו. בניגוד לתכניות שהחלה לרקום חברתו נועה (עבודה קבועה והקמת משפחה), הוא מוכר את מכשירי הצורפות היקרים וקונה רכב מסחרי כדי להגשים חלום ישן – לצאת מנתניה ולנדוד ללא מחויבות במרחבים הפתוחים. אך כדי לנדוד צריך כסף, והשניים הופכים את הרכב למזנון נייד.

כמו כל מסע, אתה יודע איך אתה מתחיל אותו, אבל אין לך מושג איך הוא מסתיים. היציאה למסע מובילה את ציון ונועה למחוזות לא צפויים. זאת לא אמריקה ולא אוסטרליה והמדינה נגמרת מהר וכך האלטרנטיבות והעצבים שלהם. השינוי מתחולל כאשר הם פוגשים בפסטיבל עכו את משיח.

משיח הוא שחקן המעלה הצגת יחיד בנושא אחרית הימים. הם מצליחים לשלב את ההצגה עם המזנון וההצלחה מאירה להם פנים.  Happy end יש בהוליווד, כאן הגורל מזמן להם את ליפשיץ. בעלים של כפר נופש בנגב המזמין אותם לגור ולהופיע בכפר.

לכאורה גיבורינו הגיעו למנוחה ולנחלה אולם המדבר, הבדידות וחוסר המעש מכניסים את הגיבורים למצבים נפשיים ההולכים ומקצינים עד לסוף הלא צפוי.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

ניסיתי להוציא את הספר דרך ההוצאות הגדולות. הוצאות קטנות מעולם לא עניינו אותי מאחר והכל שם עניין של כסף. שים כסף ולא משנה איך אתה כותב ועל מה אתה כותב, הספר יצא.

שתי הוצאות מובילות התעניינו בספר. למרות מחמאות אדירות זה לא הבשיל לכדי חתימה. באחת ההוצאות ראש מדור ספרות שלחה לי מכתב אישי שבו היא היללה את הספר ואותי ככותב אך שורה תחתונה היא אמרה שהשיקול הוא כלכלי והם מאוד התלבטו לגביו אך הגיעו למסקנה שזהו כתב יד מיוחד שלא יהיה לו סיכוי בשוק המסחרי.

התסכול שלי היה גדול. אמרתי לעצמי שאם היו דוחים את הכתב יד בטענה שאין להם בו עניין אז ניחא. אבל כאן היו אתי בקשר. מייל, טלפונים, ישיבה כזו, ישיבה אחרת והתחושה שהנה אתה כבר חותם והופ, אתה מוכשר ומיוחד ובגלל זה כנראה שאין לך קהל ולכן לא נחתים אותך. מתוך תסכול פרסמתי את המכתב בפייסבוק. אנשים הגיבו בצורה חמה ואוהדת והפצירו בי ללכת להדסטארט, מימון המונים. הייתי נחוש להוכיח שאותן הוצאות טעו בשיקולים שלהן. במשך שלושה חודשים עשיתי הכנה לקראת העלייה להדסטרט וכשעליתי לאוויר זה היה מהיר ומוצלח. במשך שלושה שבועות גייסתי את הסכום שדרשתי למעלה מ40000 שקלים עם 273 תומכים. למעשה מכרתי מעל 350 עותקים עוד לפני שהספר יצא.

התחושה הייתה נפלאה. הוכחתי שיש לי קהל שהשקיע בספר עוד לפני שראה אור. קהל מגוון מכל גווני הקשת של החברה הישראלית וזה שימח אותי מאוד.

לסיכום: ההוצאות הגדולות לא רצו אותי בטענה שהספר לא יהיה מסחרי וניגשתי להדסטארט כדי להוכיח שהן טועות.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא ספר בהוצאה עצמית?

חשיפה היא לא חלק מהמשחק אלא המשחק עצמו. הפנטזיה היא שהספר יהיה בפרונט ואתה תהיה זה שמשוטט לך להנאתך בין מוקדי המכירה ורואה מהצד כיצד ספריך נחטפים משל היית סלינג'ר. זה לא יקרה, לא בימנו. אתה צריך להיות בפרונט. זה מבאס להגיד אבל אתה צריך להיות יותר מעניין מהספר. אתה זה שמביא את הקהל ולא הספר. באמצעותך הם יגיעו לספר ומכאן תקווה שקורא יביא קורא.

כמובן שהמוצר צריך להיות מעולה ולכן חשוב לעבוד עם אנשי מקצוע טובים. כתב היד שלך טוב ככל שיהיה עדיין הוא צריך עורך ספרותי נהדר ועורך לשוני מופלא כדי להביא את המוצר לדרגת מצוינות.

בנוסף, הרבה לפני ההוצאה לאור תקים לך קהילת קוראים ברשתות החברתיות. בעתיד הם יהיו הראשונים שירכשו את הספר ויניעו את העגלה קדימה.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

זה לא סוד ששוק הספרים במשבר. הנוער היום קורא פחות והם יהיו הצרכנים בעתיד ככה שאני לא ממש אופטימי. בכל מקרה אני מניח שלאור ההתפתחות הטכנולוגית שלא ניתן לעצור אותה הספרות הדיגיטלית תתפוס מקום הרבה יותר רחב ממה שהיא תופסת כיום. בעקבות התפתחות זו אני מפליג קצת בדמיון ואני חושב שבעתיד הלא רחוק יהיו ספרים דיגיטלים המשולבים עם קטעי וידאו.

בקיצור, אני טכנופוב מקשיש ואין לי מושג.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה?

בימים אלה אני כותב וכשאני כותב אני לא קורא. כל כולי בסיפור שאני כותב. גם כשאני לא כותב פיזית מול מחשב אני עדיין כותב במחשבה שלי. מה שכן לפני שהתחלתי בכתיבה הנוכחית קראתי את הקבוע היחידי של יואב בלום. את תשמעו סיפור של בשביס זינגר ואת מזל עורב של אמיר גוטפרוינד.

כשאני לא כותב אני מאוד אוהב לקרוא. אני לא מבין את אלה שקוראים ספרים במקביל. אני קורא ספר אחד, עסוק אתו, הולך אתו ועד שאני לא מסיים אותו אני לא נרגע.

הקריאה מבחינתי היא גם לימוד. אני אוהב לקרוא סופרים שאני יכול ללמוד מהם ולשמחתי יש לא מעט כאלה.

 

לספרו של איציק חדד באתר אינדיבוק: https://goo.gl/ELjv4Z

שלושה ספרים מותחים שכיף לקרוא בחורף

אומנם ספרים זה לא פירות ואין להם עונה, אבל עדיין יש ספרים שכיף יותר לקרוא בחורף, מתחת לשמיכה. קצת מותחים, קצת ממכרים.

  1. "אחוזה" מאת סרחיו ביסיו, הוצאת תשע נשמות, תרגום: סוניה ברשילון

כבר בעמוד הראשון ברור שזה לא הולך להיגמר טוב. זוג בורגני פלוס ילדה, נוסע לנופש כפרי באחוזה של חברים. ביסיו מזמין אותנו להדק חגורות ולצאת למסע עם שפע שיבושים מסתוריים, אירוניה מרומזת, (העיסוק החוזר שלו עם חיי הבורגנות השבירים ואותן חופשות או פסקי זמן מהחיים),  ואימה שצצה ומתגנבת בין הדמויות והטבע. מדובר בנובלה קצרה שנפלא להעביר איתה בוקר שישי חורפי.

2. "ההיסטוריה הסודית" מאת דונה טארט, הוצאת כתר, תרגום: ורד שוסמן

אחוות וחוגים סודיים בקולג' זה כמעט תמיד קריפי. בחור מעיירת חור מגיע לקולג' בוורמנט  ומתקבל לחוג מסתורי ונחשק המועבר ע"י מרצה כריזמטי. בחוג חברים רק חמישה תלמידים בלבד והם נבחרו בקפידה. האגו העף לגבהים חדשים מתרסק מהר מאוד, לאחר שהבחור מבין את אשר נדרש ממנו כחלק מהחוג: נאמנות עיוורת, דיסקרטיות כמעט בלתי אפשרית ובחינה מחודשת של הנורמות המוסריות המקובלת . גדולתה של טארט היא ביכולת לברוא סיפור אשר מעלה סוגיות גרנדיוזיות מבלי להרחיק ולו לרגע את הקורא. המתח והחשש לגורל הדמויות אינו מרפה. הבחירות שלה היכן לרדת לרמות המיקרוסקופיות ביותר כדי לאפשר קירבה אנושית, תמיד מדויקות. ספר שמן שנקרא במהירות.

3. "ארוחה בחורף" מאת הובר מנגרלי, הוצאת עם עובד, תרגום: עמנואל פינטו 

יוצאים לחפש יהודים, כך מתחיל הסיפור הזה. ביום חורף אי שם בערבות פולין יוצאים שלושה נאצים לתור אחר יהודים כדי להימלט ממלאכת ההריגה. בעודם מנסים למצוא מקלט מהקור הנורא ומן הרעב שפוקד אותם, צפים ועולים תמונות מהחיים שהשאירו מאחור. כשהם מוצאים את המסתור לו קיוו, מחכה להם מפגש שיעמיד אותם מבחנים קשים. הספר, כצפוי, מציג נושאים מעיקים ושחוקים כגון החייל הנאצי הפשוט כבן אדם והאבסורד האכזרי שנוצר רק בזמני מלחמה אך אלו אינם מטשטשים לרגע את העובדה שמדובר בעלילה מותחת ביותר וביחסי כוחות שיכולים להוביל בכל שנייה לרצח. השפה המינימליסטית היא חסרת פשרות, מוקפדת וכמעט על תקן דמות נוספת. ספר קצר, קר ואפל.

 

יד

"אולי אלד קשת", ההיאחזות המטורפת בנורמלי

"אולי אלד קשת" מאת הדס מזרחי, הוצאת פרדס סדרת מלח מים

"אולי אלד קשת" זו אינה שאלה מתיילדת כי אם תהייה לגבי אפשרות מעשית. כך נולדת לה קשת של מנעד רגשות צבעוניים, וכאשר הם מתחילים להיות מתורגמים למילים ולמעשים, מגיח הטירוף העומד במרכזן של הנובלות הללו. "עוד לא הצלחתי לחבר בין החיים המטפיזיים לחומריים, אני מבינה אותם כמו שני דברים נפרדים," מסבירה ווסיסדאס על שמה קרויה הנובלה הראשונה. ווסיסדאס היא הלך רוח, מחשבה עקומה ששוכנת אצל אדם הנאבק להיות נורמטיבי, יעל, הדמות המלווה אותנו לכל אורך הספר.

אוליי.jpg

האירוע המרכזי בנובלה הראשונה הוא חטיפתה של יעל. היא מתחילה את יומה עם החלטה למצוא עבודה בחנות ספרים הזויה בנתניה ונופלת לידיו של מאבטח מטורלל המצווה עליה לכתוב ללא הפסק כמעיין עוץ לי גוץ לי ביבליותרפי. יעל מנסה לכתוב אך במקביל ווסיסדאס מנהלת את מחשבותיה וזיכרונותיה, מקפצת על תודעתה כמו מזרן בבית מלון עד שנדמה שיעל כמעט שוות נפש לגבי חטיפתה. באופן פרדוקסלי, דווקא הסיפור שכותבת יעל בשבי, "הדר עבודת-יד" מספק אתנחתא קצרה בתוך הסהרוריות התזזיתית האופפת את שאר הספר. פרדוקסלי מפני שיעל כותבת סיפור על שיגעון שנכתב באופן נורמלי לחלוטין. הדמות הראשית היא מירית אשר חווה (כמה מפתיע), התמוטטות. הידיעה שסיפור זה נכתב על-ידי דמות שאנחנו כבר מכירים (יעל), יוצרת שכבה מרתקת ואפילו מעט טיפולית (אפרופו ביבליותרפיה), בזכותה מתאפשר לראות פן נוסף של יעל הרחוק מהנגיעות הסכיזואידיות שאולי נחשדה בהן בהתחלה. החמלה המרחפת מעל הסיפור של מירית, מופנית גם כלפי בעלה, גדי, אשר עושה כמיטב יכולתו כדי לסייע לה מהבחינה הפיזית, אך מהבחינה הנפשית אינו מסוגל להגיע אליה וגם כלפי ילדתם הקטנה.

ברונו
                       עם מחווה ברורה לברונו שולץ

 

הסיפור של מירית הוא כאמור כפסק זמן לקוראים, אך אותם "זבובים על קיר" כבר עוברים להירמס מתחת למחבט הטירוף בסיפור הבא, "המיתוס של מחלות הנפש", והוא הצבע הבולט ביותר בקשת הסיפורית הנפלאה הזאת עם מחווה ברורה ל"חנויות הקינמון" של ברונו שולץ. כאן חוזרת יעל לחנות הספרים המוזרה בנתניה לבקש עבודה, הפעם עם כל האומץ האפשרי. היא מעידה על עצמה שהיא מפחדת להשתגע, עבודה משמעותה חיים, "החיים מתחילים", כפי שמכריזה אמה וכך מתנפץ לו המיתוס הראשון. העבודה בחנות הספרים המוזרה רק מקרבת את יעל בעוד כמה צעדים מהירים לעבר הבלתי נמנע וענן הפסיכוזה בצד הקשת הולך וגדל. הקורא המיומן ישים לב שיעל חזרה אך ווסיסדאס איננה. הקורא היותר מיומן ישים לב שווסיסדאס לא באמת איננה כי היא כעת חלק מיעל ומהעולם שמחוצה לה. אם בחלק הראשון, יעל עוד עשתה הבדלה בינה לבין ווסיסדאס ואף התקפלה באמצע חנות הספרים וסתמה את אוזניה כדי לא לשמוע את קולה, הרי שכאן אין יותר חוצץ ביניהן  והדבר ניכר במעשים וגם בשפה  ובשיח עם הסביבה: "תפסיקי לדבר אלי כמו שאת כותבת", מבקש ממנה רענן שעובד עמה בחנות.

קשה שלא להתייחס לאזכורים התרבותיים לכל אורך הספר. מגוון  סופרים ומשוררים מופיעים בו: יונה וולך, אורלי קסטל בלום, פרננדו פסואה ועוד. לא תמיד ברור מהי התרומה שלהם ומה הטעם באזכורם, בעיקר מפני שמדובר בספר מגובש וייחודי למדי ואין שום צורך ב"קביים" הללו.

השאלון העצמאי עם אורלי גליבטר אדלר

צלמת מיה קונטנתה2

 

ספרי לנו קצת על הספר שלך, "המשרפה של ללי"

הספר " הַמִּשְׂרָפָה שֶׁל לָלִי " מגולל את סיפורה של לַלִי זֵלמַן, בת 45, מנהלת בית-העלמין האזרחי בקיבוץ יונה. ללי מתמודדת עם התדרדרות נשנית של כלייתה, כ-15 שנים לאחר השתלת הכליה הראשונה שעברה. כשללי נכשלת במציאת תורם מקרב משפחתה ומכריה, היא לא בוחלת בדרכים פחות כשרות להשגת מטרתה. במקביל להתדרדרות הבריאותית שלה גם קיבוצה האהוב עומד בפני קריסה כלכלית וכדי להצילו, ללי פותחת ענף לשריפת גופות (קרמטוריום).

לצד הדרמה האישית שללי עוברת, עסקי הקרמציה מספקים מגוון מקרים הזויים: מקררי הגופות מתקלקלים וללי נאלצת לאחסן כמה "קליינטים" בתאי הקירור של חדר האוכל הקיבוצי, גופות מתחלפות בין שני טקסי לוויה החלים במקביל, המשפחות האבלות מבקשות לערוך טקסים ביזאריים להנצחת יקיריהם, גברת "אני מתה" – זקנת הקיבוץ הטוענת שהיא עומדת למות בכל שני וחמישי – כבר מזמן לא מרגשת אף אחד, סרטי פורנו ישנים של שחקנית מזדקנת שהלכה לעולמה, מוקרנים על מסכי ענק ועוד היד נטויה…

עם מערכת נישואים פתוחה (שמומשה עד עתה רק מצד בעלה), רומָן חדש (שאליו ללי מטילה את עצמה מתוך תחושה שחייה מוטלים מנגד ושאין לה מה להפסיד), התנגדות לעסקי הקרמציה (מצד ניצולי שואה הגרים בקיבוץ ומצד הציבור הדתי), אימא דומיננטית ותומכת ובת שמעוניינת להשתלב ב"עסקי המוות" – ידיה של ללי עמוסות לעייפה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

לצערי הרב התוודעתי לעולם הספרים הדיגיטליים ולאופציית ההוצאה העצמית, כשכבר היה מאוחר מדי. אולי זה המקום לספר קצת על מה שחוויתי (ועדיין חווה), כדי לעודד סופרים אחרים לבחור בהוצאה עצמית.

את כתב היד הראשוני שלי שלחתי להוצאות הספרים הגדולות ונעניתי בשלילה. כשכבר כמעט וויתרתי על כל הרעיון, קיבלתי הזמנה לפגישה בהוצאת "מטר", שם שוחחתי עם אדם מאוד חביב שהביע עניין בהוצאתו של ספרי לאור, לאחר עבודת עריכה, סכום "סמלי" של מעל 50,000 ₪ ותמלוגים של 8 ₪ על כל ספר שיימכר. הודיתי לו אך סירבתי בנימוס.

מודעת פרסומת של סטימצקי-הוצאה-לאור לכדה את עיני. הם הבטיחו תמלוגים בגובה של 33% על מכירת כל ספר, ליווי אישי הכולל שתי הגהות, עריכה לשונית, עריכת ספרות, עימוד ועיצוב כריכה, חלוקה לכל חנויות הרשת וכל זאת במחיר מעט יותר נמוך מההצעה הקודמת שקיבלתי (ובכל זאת היה מדובר בסכום לא מבוטל). עטתי על האפשרות שנפתחה בפניי ויצרתי איתם קשר. לאחר שכתב היד שלי קיבל את אישור הלקטורה של סטימצקי, יצאנו לדרך.

חשוב לי לציין שסטימצקי עמדו בהבטחותיהם, לא הפרו את החוזה שנחתם ביני לבינם ושהדבר הכי טוב שקרה לי בעקבות הוצאת ספרי באמצעותם היה, עבודתי עם עורך הספר הנפלא, הקשוב, התומך והמוכשר, עמיר שינקמן.

מעבר לכך, על האופוריה שחשתי כשיצא הספר לאור העיבו מספר עובדות שלא הייתי מודעת להן / שלא ייחסתי להן חשיבות מספקת –

היות והספר יצא לאור ע"י סטימצקי, הוא נמכר רק בחנויותיהם ולא בחנויות ספרים אחרות.

הספר אמור היה להיות מוצג על מדף הספרים החדשים בחנויות השונות בחודש הראשון להיוולדו, אך למעשה ישנן הרבה חנויות שאין להן מקום מיוחד להצגת ספרים חדשים או שמדף הספרים החדשים שלהן אינו גדול מספיק כדי להכיל את עשרות (אם לא יותר) הספרים החדשים היוצאים לאור מידי יום.

לחוזה שלי עם סטימצקי יש תאריך תפוגה – בתום שנה, אקבל חזרה את כל הספרים שלא נמכרו ו… שיהיה לי בהצלחה בסיפור הזה.

בהעדר מסע יחסי ציבור, הספר שוקע לאט אבל בטוח אל תהום הנשייה. עד כדי כך לא הייתי מודעת לחשיבותם של יחסי ציבור שלא השארתי ברשותי כמה עותקים מהספר כדי לחלק לעיתונאים.

למען ההגינות אציין כי לסטימצקי ישנה אשת יחסי ציבור – שירותיה עולים 6000 ₪ למשך חודשיים ובמהלכם היא מתחייבת לעשות ככל יכולתה לעניין עיתונאים / גורמים רלוונטיים בספר, אך הצלחתה אינה מובטחת (דבר שהרתיע אותי מלהיעזר בה).

כחודש לאחר שספרי יצא לאור, פניתי לאינדיבוק במטרה להציע את ספרי למכירה באתרם. הליך ההמרה של ספרי לספר דיגיטלי והעלתו לאתר היה מהיר ונטול כאבים, המחיר היה נמוך בהרבה מהמחיר הכרוך בהוצאה לאור של ספר מודפס והתמלוגים היו הוגנים.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

תנו צ'אנס לספרים הדיגיטליים ו/או אל תדפיסו כמות גדולה של ספרים. אני הדפסתי 500 עותקים וחשבתי שזו לא כמות גדולה כל כך. אך לסופרת לא ידועה שעדיין לא הוכיחה את עצמה, בלי יחסי ציבור בערוצים המקובלים ועם ספר ראשון, זו כמות לא מבוטלת.

היתרונות שספרים דיגיטליים מקנים לסופר: ניתן לערוך מבצעים והגרלות ביתר קלות, היות ויש מספר בלתי מוגבל של עותקים. העותקים לעולם לא יוחבאו ויעלו אבק במחסן שכוח אל. הקריאה, למרבה הפתעתי, נוחה ביותר (הספר הדיגיטלי הראשון שקראתי היה הספר שלי… קראתי אותו באמצעות שימוש באפליקציית אינדיבוק בטאבלט שלי ואפילו אני "הומרתי" ממעריצה של הספר המודפס לסוגדת לספר הדיגיטלי). ועוד יתרון בולט, ספר דיגיטלי ידידותי לסביבה.

היעזרו בשירותיהן/ם של סוקרות/ים בקבוצות קריאה בפייסבוק. כל חוות דעת על הספר יכולה להוביל להתעניינות בו.

סטימצקי סיפקה לי כאמור שירותי הגהה, עריכה, עימוד ועיצוב. גם אם אתם טסים סולו, היעזרו באנשי מקצוע טובים שישפרו את איכותו של המוצר המוגמר.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אני מאוד מקווה שיותר ויותר סופרים יוציאו את ספריהם במהדורה דיגיטלית ושקהל הקוראים, האוהב ומחפש ספרים דיגיטליים מכל הז'אנרים, יגדל אף הוא.

מקווה שייווצרו יותר מפגשים בין סופרים לקהל הקוראים, שבהם הסופר יוכל לספר על ספרו ואולי אף להציעו למכירה ושיותר קוראים ירצו לשמוע מה יש לסופרים חדשים להציע.

ולסיום- איזה ספר את קוראת בימים אלה?

חזרתי לסופר האהוב עלי, מאיר שלו, ושלפתי שני ספרים שלו שנחו על מדף הספרים שלי לקריאה מחודשת: "כימים אחדים" ו-"פונטנלה". הקריאה האחרונה שלי הייתה כל כך שונה מזו הראשונה (שהתרחשה לפני שנים. את "כימים אחדים" קראתי עוד לפני שהייתי אימא והיום ביתי הבכורה בת 17 והקטנה בת 13), ששמחתי לשוב אליהם עמוסה בניסיון חיים ובתובנות חדשות.

רכשתי אך טרם קראתי את "קריאת הקוקייה" של ג'יי. קיי. רולינג. ספר שכתבה תחת שם העט רוברט גלבריית'.

 

לספרה של אורלי גליבטר אדלר באתר אינדיבוק: https://indiebook.co.il/shop/המשרפה-של-ללי

צילום: מיה קונטנתה

השאלון העצמאי עם מור אופק

מור אופק

ספר לנו קצת על הספר שלך, "כיבוי אורות"

"כיבוי אורות"  הוא ספר על רגע בו אדם מחבר בין עוול שהצטבר בראש למה הוא הולך לעשות עם המידע הזה מעכשיו. שילוב של תאונת דרכים חזיתית בין ניתוק רגשי ומנגנון הדחקה משומן לשומר לילה שעדיין מסתובב חופשי בקיבוץ במסווה של נהג בית, כאשר הפשעים שלו מהעבר עדיין מהדהדים על המדרכות המיותמות. אריק בן חורין חוזר לקיבוץ המתפרק של שנות האלפיים מתל אביב, מפעל כושל על סף מכירה, ומנהלים שסופרים הלוויות לקראת ההצבעה על שינוי בלתי נמנע. על אריק להתמודד עם כל השדים והרוחות של עצמו ושל קיבוץ מעלה הגרדום.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

היה זה סוג של סיפור שחייב לצאת החוצה, סוג של נקמה והתמודדות עם יותר מדי סיפורים שהושתקו היטב תחת גלגלי ההשתקה, ההדחקה וההכחשה. וזאת לאור העובדה שהספר לא התקבל בשום הוצאה גדולה.

כשהוצאת גוונים הייתה "בעניין"הבנתי שאולי בכל זאת מישהו בתעשיית הספרות חושב שאני שווה משהו אבל ההצעה שלהם עלתה לי יותר מדי כסף דבר שהוביל להחלטה ללכת על הוצאה עצמית ושפויה בעלות שלה וגם ביכולת שלי לשלוט על כמות העותקים אם וכאשר נצטרך להדפיס מעבר ל 100 הספרים הראשונים.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא את ספרו בהוצאה עצמית?

ארז מאינדיבוק אמר לי: "אז נכון שהאגו מעדיף את הספר בחנויות הספרים אבל אל תתן לאשליה לנהל אותך, בסופו של דבר אתה עשוי להיתקע עם מלאי של ספרים אחרי זה." בהוצאה העצמית יש לך שליטה מלאה, לא רק על התוכן שאתה יוצר אלא גם על ניהול המלאי.

הדבר הכי טוב שקרא לי בהוצאה העצמית זה הקשר הבלתי אמצעי מול הקוראים. קיבלתי תגובות שבאמת לא הייתי יכול לקבל בשום הוצאה אחרת. הספר עורר כל-כך הרבה סיפורים, שבעיקר חיזקו את העובדה שאני לא לבד עם הסיפור הזה .ישר נוצר עניין ושאלות של איך ההורים שלך הגיבו ואיך החברים שלך הגיבו ונהיה מן מעגל שחייב לא רק אותי אלא גם את הצד השני להגיב, להתאמת ולשתף. ושיתוף בעידן הנוכחי הוא הכרחי ולעתים גם מדבק.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

נראה לי שאלפי ספרים נכתבים כרגע בוואטסאפ. כל מחשבה מתועדת ואליה מצורפת תמונה,

זה הולך לכיוון ספרות כל-כך קצרה שיהיה אפשר להספיק לקרוא אותה ברמזורים.

ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

בטלני הדהרמה של ג'אק קרואק. קרואק כמייסד זרם התודעה האינסופי השפיע עלי יותר מכל אחד אחר על סגנון עוצר הנשימה שלו. כשאני קורא אותו ברור לי שהוא גם כתב את זה בנשימה אחת כמעט בלי התערבות של עריכה . לכל מי שאהב את 'בדרכים' עושה רושם שזה עוד יצירת מופת מבית היוצר.

 

 

לספרו של מור אופק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/9CCVqA

השאלון העצמאי עם שלי מרכוס

שלי

 

ספרי לנו קצת על הספר שלך "עיניים שלי"

הספר "עיניים שלי" מורכב מ-21 סיפורים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, אבל תוך כדיי קריאה והעמקה בספר, הקורא מגלה שהם קשורים זה לזה.יש דמויות שמבקרות גם בסיפורים אחרים וסוגרות פערים מסיפור קודם, בסיפור אחר. כל הסיפורים מתרחשים בשכונה דמיונית , בשנות השמונים של המאה העשרים, השכונה היא אמנם דמיונית, אבל כולנו מכירים אותה, מהחיים שלנו, מהעבר.

הספר הוא געגוע לפעם, לאנשים שכבר לא קיימים יותר, לעידן נשכח, חף מטכנולוגיה וקידמה. יש בו אוכל, טעמים, ריחות, מילים של פעם, והרבה ישראליות. יש בו אהבה וגם כאב.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים

יש לי קהל אוהדים בבלוג הפייסבוקי שלי של מעל 5500 איש. קיבלתי הרבה תגובות ופניות: "נו, מה עם ספר?", "מתי את מוציאה ספר" וכאלה… אז המעשה הטבעי מבחינתי היה לכתוב לקהל ולהוציא את הספר ישירות אליו, ללא תיווך.

יצאתי בקמפיין הדסטארט שגרף 155% כבר בשבועות הראשונים ומאז הספר הגיע לעוד מאות אחרים, בשתי מהדורות מודפסות.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית

לאסוף קהל קוראים, קודם כל.אני התחלתי לכתוב בדף הסיפורים שלי בפייסבוק ואף אחד לא הכיר אותי, האוהדים היו בני המשפחה. ומסיפור לסיפור, עוד לייק ועוד לייק, וכבר יש קהל אוהדים קטן ואז זה מתרחב למעגלים אחרים ואחרי שנה וחצי הכירו אותי אלפיים ומשהו איש. עם זה אפשר להתחיל לעבוד.

חיכיתי בסבלנות שיכירו אותי יותר בפלטפורמות החברתיות, לפני שיצאתי עם קמפיין ההדסטארט. לדעתי, זה הכי חשוב, להגיע מוכנים עם קהל שעוקב ומכיר אותך.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרות בארץ?

בתור מי שכתבה על העולם של פעם, עולם נטול טכנולוגיה , עולם של שכנים שמודיעים הודעות במקום וואטסאפים , יהיה בי תמיד רגש לספרות הכתובה, המודפסת, לריח של ספר.
אבל מצד שני, היכולת להגיע ליותר קוראים דרך עותקים דיגיטליים וקינדל, היא נפלאה ומרתקת בעיניי. נראה לי שעם הזמן זה יקרה יותר ויותר , אנשים משנים את הרגלי הצריכה שלהם תמיד.

 

 ולסיום- איזה ספר את קוראת בימים אלה

וואו. אני בתקופה של ספרות שואה. יש לי הזכות להפגש מדי יום שני עם אישה בת 92, ניצולת שלושה מחנות השמדה, אישה מרתקת באופן יוצא דופן. חשבתי ששמעתי הכל על השואה והאמת היא שלא מלמדים אותנו את קצה הקרחון. התחלתי לקרוא את ספרי ק.צטניק. משום מה הספר הראשון היה ה"עימות" שהוא החמישי בסדרה, אבל התחלתי איתו ועכשיו אני בראשון: "סלמנדרה" ומחכה לי על השולחן הספר השני שלו:"בית הבובות".

 

 

לספרה של שלי מרכוס באינדיבוק: https://goo.gl/GZAByL

לדף הפייסבוק של שלי מרכוס: https://goo.gl/e1LMcK

השאלון העצמאי עם רן ובר

ובר

 

ספר לנו קצת על הספר שלך "מחשבי הקצין"

מחשבי הקצין הוא ספר מתח אפוקליפטי על סוכן שיוצא לארה״ב למשימה לעצור קבוצת טרור דיגיטלית בשם מחשבי הקצין. הקבוצה מאיימת להעביר קודים שיאפשרו לאיראניים לשגר טיל גרעיני לעבר ישראל. מעבר לכך שהספר הוא ספר מתח שמזכיר אולי סרטי מתח אמריקאיים, מחשבי הקצין הוא ספר על מסע נפשי של אותו סוכן, יואב שרף, מאדם כבוי ומיואש מהחיים המנסה להתחבא ולהתרחק מהחברה לאדם בעל רצון בוער ואכפתיות. המסע הפנימי שלו מלווה במסע חיצוני ומפגשים עם בנימין וולף, אמריקאי יהודי דעתן וחם מזג שמציג לו תפיסת עולם שחודרת דרך השריון שעמל עליו במשך חייו.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים

ראשית, גילוי נאות – שלחתי את מחשבי הקצין למספר הוצאות ספרים וכולן דחו אותו (שתיים לא דחו לגמרי אלא אמרו שבעתיד..שזה לא הזמן וכיוב׳). עכשיו כשהספר מצליח ומקבל ביקורות נפלאות – לפחות אחת מהן הודתה שאולי זאת היתה טעות ושאכן הספר מצליח הרבה יותר טוב ממה שציפו. גילוי נאות 2 – זה לא הספר הראשון שאני מוציא וספרים קודמים שלי אכן יצאו בהוצאת ספרים ולפחות אחד מהם – סוד הנקודה הטובה, הפך לרב מכר ולספר שנמכר כבר כמה שנים ברשתות בהצלחה. הסיבה שההוצאות חששו להוציא את מחשבי הקצין היא שהוא מעין ז׳אנר חדש בפני עצמו וכל חידוש מהווה סיכון.

בהוצאה עצמית החלטתי לקחת את הסיכון והאחריות על הספר בעצמי וכמובן שמהצד השני לזכות ביתרונות אם וכשיצליח. הצד להוציא בעצמי היה קשור לזכויות ולאפשרות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת אפשרות להגיע לקהלים אחרים ומכירה בצורות נוספות. למשל זכיין של אחת מתוכנות האנטי-וירוס פנה אלי לשיתוף פעולה של הפצת עותקים דיגיטליים עם רשיונות של התוכנה, זה סוג של שיתוף פעולה שאני מאמין שלא הייתי יכול להגיע אליו אם היה יוצא הספר בהוצאה גדולה.

כמרצה ומעביר שיעורים במקומות שונים, אני גם מוכר בעצמי את הספרים שלי. אי אפשר להשוות את המחיר עבור ספר שאפשר לקבל כשאתה מוציא בהוצאת ספרים לבין הוצאה עצמית. כשאני מוציא ספר בעצמי – האפשרות שלי לתמחר אותו במכירה ישירה והגמישות בתימחור – שווה את זה (לדוגמא אם בית ספר רוצה לרכוש עותקים לכל המורים או הבוגרים).

מכיוון שעברתי עם מחשבי הקצין פרוייקט מימון המונים מוצלח – היתה לי את האפשרות והזכות להוציא את הספר בהוצאה עצמית. העלויות של הוצאת ספר הן גבוהות אבל אם אתם עושים פרוייקט של מימון המונים גם תוכלו לממן את ההוצאה בקלות וגם לקבל יחסי ציבור וחשיפה של הספר עוד טרם יצא. למעשה מכרתי במכירה מוקדמת בפרוייקט המימון כמה מאות עותקים עוד לפני שהספר הודפס.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית

הטיפ הראשון הוא להאמין בספר שלכם. להאמין במה שיש לכם להגיד ולא להתייחס לכל הדיבור השיווקי והמסחרי שמסביב. כמובן שכולם רוצים להרוויח ולהצליח אבל העיקר הוא הקול שלכם ומה שאתם באמת רוצים להגיד.

עם זאת – בהכירי את השוק הקשה והמורכב, חשוב לא להשלות את מי שמוציא היום ספר חדש. אם את/ה לא מוכר ואין מפיץ חזק או הוצאת ספרים גדולה שמנסים לקדם את הספר – המצב ברשתות לא פשוט. אולי אפילו הייתי ממליץ להוציא רק בדיגיטלי או דיגיטלי + כמות קטנה של ספרים למכירה עצמית. קשה להגיע למדפים ומי שלא מגיע למבצעים – כמעט ואין סיכוי שימכור. ומי שמגיע למבצעים – אם הספר לא מוכר מספיק, יצא מהמבצעים. אני אומר את זה לא כדי לדכדך מישהו אלא להפך, לדעת שהיום המשחק הוא הרבה פעמים מחוץ לרשתות, בדיגיטלי, ברשתות החברתיות, במכירה ישירה ובכל מיני פתרונות נוספות שתוכלו לחשוב עליהם.

נקודה שלישית ואולי קשורה ומשלימה את שתי הראשונות היא – לא להתפשר על איכות ולהשקיע בספר. מכיוון שכל כך קל היום להוציא ספר דיגיטלי, יש פיתוי גדול ״לסיים את הספר, טיפה לערוך לשונית ולהוציא״. אני חושב שזאת טעות. העובדה שהספר שלכם יוצא בדיגיטל או בכל אופן בהוצאה עצמית לא אומרת שהוא צריך חס ושלום להיות באיכות טובה פחות או מוקפדת פחות מכל הוצאת ספרים אחרת, להפך! העובדה שאתם שולטים על התהליך יכולה לאפשר לכם להגיע לאיכות ספר גבוהה יותר ומוקפדת יותר.

פעם אמר לי אלירן פחימה מהוצאת ספרים דני ספרים – לא משנה כמה שיווק תעשה לספר, בסופו של דבר המוצר עצמו צריך להיות טוב, אם הוא טוב, הוא ימכור. והוא צודק לדעתי. ההמלצה שלי היא להשקיע זמן וכסף כדי שהספר שלכם יהיה כמה שיותר טוב, מהודק ואיכותי.

דבר אחרון – להקשיב אבל לא להשבר. הכוונה היא, להקשיב לחברים, לאנשי מקצוע ואחרים לאורך הדרך, אבל אחזור כאן לנקודה הראשונה – זה הספר שלכם, הקול שלכם. תאמינו בו. תקשיבו וקבלו הרבה עצות אבל חס ושלום אל תשברו בדרך. יש לכם מה להגיד, תגידו את זה. יש הרבה מקום בעולם.

דרך אגב – בסקר שנערך באחת הקבוצות בפייסבוק נשאלו הקוראים עד כמה חשוב להם שהספר יצא בהוצאה גדולה, רובם המכריע כתב שזה לא חשוב להם! חלקם אפילו כתבו שהם מעדיפים שלא יצא בהוצאה מוכרת. רק שתדעו.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

מצב שוק הספרים בישראל מזכיר לי את מה שאבא שלי סיפר לי שעבר עליו כעורך דין לפיצויים מגרמניה לפני עשרות שנים. הוא אמר שכשהתחיל לעבוד אמרו לו – מה אתה מתעסק בזה? עוד מעט תגמר בזה העבודה ומאז עשרות שנים וזה רק הולך ומתרחב והוא מצליח למצוא עבור הלקוחות שלו עוד נישות שעליהן לא חשבו בעבר.

אני מאמין שגם בשוק הספרים, שכל הזמן מנבאים לו שחורות, זה כך.

פעם שמעתי הגדרה יפה לסופר – מי שלא יכול שלא לכתוב. אז מי שלא יכול שלא לכתוב בוודאי יצליח. השוק יכול להיות שישנה את צורתו, יתכן שענף הדיגיטל יגדל ויגבור על הפרינט המוכר ואולי בכלל צורות ההפצה ישתנו לגמרי אבל אני מאמין ששוק הספרים בישראל אומנם עובר ויעבור טלטלות אבל יצלח אותן.

גם את הרדיו הספידו טרם זמנו. כשהטלוויזיה תפסה תאוצה, מי בכלל חשב שהרדיו ישרוד? ועובדה שהיום הרדיו עדיין חזק ויש לו יתרונות רבים על הטלוויזיה שלא כאן המקום לפרט.

 ולסיום- איזה ספר אתה קורא בימים אלה

אני בעיקר לומד, כתבים של רבי נחמן וכתבים אחרים. פחות קורא ספרות. זה די פלא שבביקורות השוו את הספר החדש שלי לספריו של בראד תור, סופר שמעבר לכך שראיתי את הספרים שלו בחנויות – אין לי שמץ של מושג איך הוא כותב ועל מה.. מסתבר שלמרות שסטפן קינג כותב שאי אפשר לכתוב בלי לקרוא המון, תמיד יש יוצאים מן הכלל.

לספריו של רן ובר באתר אינדיבוק: https://goo.gl/yHByvR

 

 אפשרות של אי- על הנובלה "רצועות" ו "עשרה ימים ברה"

שתי נובלות מעניינות ראו אור לאחרונה: "רצועות" מאת טלי עוקבי בהוצאת בלה לונה ו"עשרה ימים ברה" מאת סרחיו ביסיו בהוצאת תשע נשמות. בשתיהן העלילה מתרחשת על אי (ברצועות באופן חלקי), ומתמקדת בבני זוג הנצבים בפני אמיתות חדשות בחייהם, ומסביבם הנוף אשר מהווה דמות  משמעותית נוספת  שלוקחת חלק בלתי נפרד בזרם התודעה של הנפשות הפועלות.

מעניין להעמיד את הנובלות אחת מול השנייה. למרות קווי הדמיון המוזכרים לעיל, השימוש בשפה לא יכול להיות שונה יותר. אצל עוקבי אפשר להגיד במבט ראשון שהשפה פיוטית  אבל זה יהיה בגדר חטא. יש מעט מאוד סופרים שממציאים שפה ועוקבי היא אחת מהן. עם זאת, השפה שהיא ממציאה אינה נולדת משום יומרה או רצון מודע לעשות כן ואפשר אפילו להגיד שהיא לעיתים מינמליסטית. שפתה נועדה כדי לברוא עולם בו הדמויות מתנהלות כפי שהן מתנהלות מבלי שנרים גבה, אף לא לרגע, משילות מעליהן רצועה אחר רצועה במהלך מפגש באי סילט שגם הוא עצמו (כשם הנובלה), הינו רצועה ארוכה וצרה.

תחושת המחנק של הנפשות הפועלות מורגשת בכל רגע במקום הזה. אומנם הנרי ובטי (הזוג המדובר), מגיעים לאי חנוקים מראש מפני שעליהם להעמיד פנים שהם עדיין יחד למען דודו של הנרי, אך מה יוצרת הסביבה אליה הם מגיעים? איזו אמת מתגלה כתוצאה מהביקור במקום הזה שלא הייתה נחשפת בשום מקום אחר? למרות שנוצר רושם כזה, האי אינו הנבל פה. למעשה, הוא אפילו קורבן של ניצול, ניצול האדם כמובן, כפי  שהדבר בא לידי ביטוי כשבטי אומרת בלגלוג להנרי כשהם יורדים מן הרכבת המובילה אותם לאי: "ברוכים הבאים לאי הצפוני, העשיר ביותר של גרמניה, המרכזי והאטרקטיבי ביותר"….  אם כן לא רק הדמויות של עוקבי נחנקות אלא גם האי עצמו! האי הנחנק תחת עומס הניצול האנושי, פוגש באוקיינוס הנקי, הנושם כפי שנכתב בתחילת הנובלה: "נשימת האוקיינוסים היא הגאות והשפל. הים נסוג, משיל עצמו כעור ופנימיותו נחשפת." הבחירה להציג קודם את הטבע ורק אז לעבור לבני האדם היא כמעט בגדר הצהרה שהקורא יכול לפרש כרצונו. למרות זאת, אין בה שום דבר מטיף או היררכי ששם את הטבע במקום גבוה יותר מהאדם. למעשה, הם אפילו באותה סירה רעועה ומעוררת חמלה ששטה בכיוון הלא נכון.

האי סילט
בתי נופש באי סילט

ואצל ביסיו? העמדת הפנים של בני הזוג קרלוס ואירינה היא אכזרית ומסוכנת בהרבה מזו של הנרי ובטי בגלל הסיבה הפשוטה- הם מרמים את עצמם ואחד את השני. דרכו של ביסיו היא ישירה ומהירה, שפתו בניגוד לזו של עוקבי, נועדה לשרת את הסיטואציה, את המעברים ה-כמעט בלתי נסבלים בין ההתרחשויות, את הדיאלוגים המטורפים. האמת שם לא משאירה מקום רב לדמיון ולספקולציות של הקורא בניגוד לאמת החבויה של עוקבי. כבר בתחילת הנובלה אנחנו עדים להבנה הנוראית של קרלוס: הוא לא אוהב יותר את אירינה, את האישה שהרגע התחתן איתה. ומה הוא עושה? את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה (סביר להניח), ממשיך בתקווה שזה יעבור. והאי? איזה תפקיד הוא משחק כאן? במקרה הזה הוא פחות רחמן ומכיל מהאי של עוקבי. למעשה, הוא כמעט אכזרי כפי שמגלים אירינה וקרלוס כשהם הולכים לאיבוד בשטח הפראי של האי.

ביסיו שוב מציג את היריבות הסמויה בין האדם לטבע בדרכו הייחודית והמשעשעת לעתים. אם ב"בורחסטיין" היה צריך הגיבור לסתום את אגן המים של המפל באבנים כדי שיפסיק להרעיש,     ב "עשרה ימים ברה", מנסה אירינה יחד עם הנער, יליד המקום, סומו, לרוץ על שורת אבנים המחברת בין האי ליבשת ומסתכנת בכך בנפילה למים ופציעה. שוב ושוב היא מנסה בעוד שקרלוס נשאר פאסיבי. מרבה לישון, לאכול, לשבת על החוף. כל אחד מהם מנסה לנצח את העמדת הפנים בדרכו שלו, כל אחד נכשל ו"נופל למים". האי הזה שהוא בעצם "אי מזויף" עקב חיבורו הצר ליבשה (וגם מפני שהוא לא באמת קיים), מציג לאירינה ולקרלוס עוד ועוד התרחשויות ובוחן את יכולות ההתמודדות שלהם באירוניה. קרלוס מבין זאת כבר בהתחלה, "בכל רגע עימת אותו האי כולו עם מה שהוא הרגיש ועם מה שלא," לאירינה לוקח יותר זמן.

הקריאה בשתי הנובלות הללו אחת אחרי השנייה מרתקת. למרות השוני המהותי ביניהן, היא מוכיחה באופן מובהק שהמקום משפיע, מעצב, מעלה חיוך או יוצר צלקות לכל החיים. אולי יש אמת באמירה השחוקה "משנה מקום, משנה מזל". בשני המקרים, הבחירה באי הינה מתבקשת מפני שנרצה או לא, קשה לברוח משם וכדי לצאת מן המקום הזה שהטבע יצר ואנחנו התעקשנו להיכנס אליו,  אנו תלויים באנשים אחרים, ממש כמו בחיים.

 

 

 

השאלון העצמאי עם יובל ליבליך

יובל ליבליך.PNG

 

ספר קצת על הספר החדש שלך, "טבעת האש"…

"טבעת האש" עוסק בעיקר במורט פרימן, עורך דין יהודי מצליח אך בלתי מסופק שמתגורר בעבר המזרחי העליון היוקרתי של מנהטן. מורט צמא לחברה ותשומת לב ומתקשה למצוא בת זוג. הוא חריף וחד בעבודתו אך רופס, חסר ביטחון ושלומיאל בחייו האישיים. במרדפו הנואש אחר האהבה הוא חורש את סצנת המסיבות המסועפת של הכרך. במהלך חיפושיו הוא נקלע במקרה למועדון סאדו בשוק הבשר האפלולי והאופנתי של מנהטן, שם הוא נתקל בדומינטריקס-מלכת סאדו- מסתורית העונה לכינוי 'מיסטרס אלקטרה.'

רומן בלתי אפשרי למימוש נרקם בין מורט, שהולך ונעשה לעבד של אלקטרה, לבין אדוניתו הנרקומנית שמתגרה בו כפאם פטאל ומשלחת אותו לתהום של געגועים. אלקטרה משפילה את מורט עד עפר, מנצלת אותו, מכאיבה לו ומקשה את חייו. למרות שיש לו חיי חברה שוקקים וקריירה מצליחה, הוא משתוקק לאלקטרה אשר מפילה אותו לתחתית החבית בצד האפל של מנהטן. הוא נעשה בלדר סמים שלא מדעת ומסתבך עם סגן תובע מתוחכם המטריד את אלקטרה. בסופו של דבר נלכד מורט במבצע עוקץ משטרתי ונאלץ להתפטר ממשרתו. למרות ההלם מחייו שנהרסו, נפילתו המסחררת מביאה לגאולתו האישית. הוא תופס שקיומו היה מכוון בעיקר להגשמת הציפיות של אחרים לפי ערכים לא אותנטיים שהחברה הדורסנית והלחוצה קובעת. מתחוור לו שמעל ומעבר למבט הצר שלו הוא קיים בעולם מלא דברים שבהם עיניו לא הבחינו.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

בהיותי מוזיקאי הייתי מאז ומתמיד חסיד של סצנת האינדי והPאנק שמפיקה רוקנרול בועט וניסיוני. במהלך הקריירה שלי ניגנתי באינספור הרכבים והפקות בארץ ובארצות הברית שבחרו בדרך העצמאית שמבטיחה חופש ביטוי ומטילה את האחריות לכל היבטי ההפקה על היוצרים עצמם. וכך, לאחר שסיימתי לכתוב את רומן הביכורים שלי "דגנרטור" בשנת  2015 היה לי טבעי להקים עם שותפיי יובל יבנה ומיכאל קובנר הוצאה עצמאית בשם "כהל," אשר פועלת כשותפות של אמנים מתחומים שונים. חברי "כהל" (מאז הצטרפו גם המשוררת דורית ויסמן והלהקה "כריכה רכה" ) משתפים פעולה הן ברמה האמנותית והן ברמות השיווק והקידום, למשל בארגון אירועים משותפים. ניהול פלטפורמה עצמאית כזו כרוך בשליטה מלאה בתכנים בתקציבים ומאפשר לנו להציג חומרים אלטרנטיביים בהתאם לשיקול הדעת האמנותי שלנו. הרעיון של "כהל" הבשיל במיוחד לאור ההתפתחות של פלטפורמות אינטרנטיות למימון המונים כמו "הדסטארט" המאפשרות לנו לגייס את המשאבים הדרושים. יתרון נוסף בולט של שיטת מימון ההמונים הוא היכולת להפיץ ולמכור מראש מספר משמעותי של עותקים הניתנים כתשורות לתומכים. גם חידושי הדפוס הדיגיטלי מקלים מאד משום ניתן להדפיס את הכמויות הדרושות בעלות נמוכה.

הקמפיין הראשון של "כהל" ב"הדסטארט" מימן בנקל את ההוצאה לאור של "דגנרטור" ושל הרומן "שיר של יום" מאת יובל יבנה. "דגנרטור" זכה לתשומת לב ושבחים ובשנת 2016 זיכה אותי בפרס שרת התרבות והספורט לסופרים בראשית דרכם. התקדמות זו והניסיון שצברתי בפרויקט של רומן הביכורים, שכנעו אותי להמשיך בנתיב העצמאי גם עם "טבעת האש."

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

דבר ראשון, האמינו בעצמכם. התקווה היא הנשק החזק ביותר שלכם ובטח תזדקקו לאנרגיה רבה לעבור את התהליך. עם זאת, אף מילה שלכם אינה חצובה בסלע ושום דבר אינו קדוש. במילים אחרות, החבר הטוב ביותר שלכם הוא הכפתור האדום, כלומר המחיקה של הטפל. אכן, אסור להתפשר לגבי האיכות במיוחד לאור הדעה הקדומה הרווחת שיצירה עצמאית היא חובבנית ובוסרית. לשם כך עליכם לפתח משמעת עצמית וסיבולת של לוחמי גרילה בודדים. למרות הרצון לכתוב ללא עכבות, אסור להיות פזיז ולפרסם חומר בלתי מוגמר. דווקא כעצמאים עליכם להקפיד על איכות ומקצועיות.  תוצר מקצועי ומלוטש מחייב אנשי מקצוע בתשלום: עריכה ספרותית , הגהה, עריכת לשון, עיצוב מוצר, עטיפה מאירת (או מחשיכת) עיניים, עימוד, גופן, דפוס.

כפי שכבר אמרתי, פלטפורמות למימון המונים מאפשרות גיוס משאבים למיזם שלכם. גם דפוס דיגיטלי והמרת הכותר לאי -בוק (ספר דיגיטלי, להלן אינדיבוק) מוזילים את העלויות. עם זאת, חובה לעבוד עם סוכנות מקצועית להפצה. הניסיון הקודם שלי להפיץ ספרים בעצמי בחנויות שכנע אותי שמדובר במאמץ סיזיפי עבור היזם המתחיל. בנוסף, הרשתות הגדולות מחזיקות במונופול כמעט מלא על מכירת הספרים בישראל, בעיקר מחוץ לבועה של המרכז.

לאחר ההוצאה לאור, עמדו מאחורי היצירה. אתם ורק אתם אחראים לקדם אותה, להשיג חשיפה וליצור 'באז' תקשורתי. למרות שאתם עצמאים ואין לכם תקציב כביר ליחסי ציבור, זה אפשרי. צריך לשלח עותקים לעיתונאים, מבקרים, פרסים ספרותיים, הגרלות, קבוצות קוראים במדיה החברתית ובלוגרים ברשת. במילים אחרות, לירות לכל הכיוונים ולתת עותק, רצוי אישית, לכל מי שנראה שעשוי לקדם את העניין או לכתוב על הספר. ולדוגמא, חברי מסר עותק של "דגנרטור" לסופר מתי שמואלוף אשר המליץ על הספר כאחד מחמישים כותרים שכל תל אביבי צריך לקרוא במאמר ב"טיימאאוט". המאמר הציג את "דגנרטור" לצד יצירת המופת של יעקב שבתאי "זיכרון  דברים" ונפילים אחרים. עם זאת, אל תפתחו ציפיות לתשומת לב. מעבר לזה, המדיום הוא המסר: כל אזכור של היצירה בתקשורת, אפילו ביקורת קטלנית, הוא לטובה. אזכורים רבים של הספר מעצימים את השיח ועשויים לסקרן את הקהל (ושוב, הפצה, לדאוג שהספר יהיה זמין לכולם).

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

אני אספן כפייתי של ספרים ובכל עת יש אצלי ערמה מכובדת שמחכה. חלק ניכר מחומר הקריאה תופס את עיני בספרייה הציבורית המרהיבה של הרחובות, למרות שאיני יכול לעמוד בפיתוי ומפעם לפעם אני קונה, במיוחד כשמדובר בכותרים של סיפורת עברית מקורית. זהו מבחר די מקרי של ספרים שקראתי בחודשיים האחרונים, לפי סדר אלפביתי לפי שמות מחברים:

ויטולד גומברוביץ', קוסמוס (גוונים 2009)

מחמוד דרוויש, זכר לשכחה (שוקן 1989)

דורית ויסמן, שקשוקה בעין כרם (כהל 1917)

מריו לבררו, סמוך עלי (תשע נשמות 2017)

סנונית ליס, כל הג'אז הזה (סנונית תוכן 2017)

אורין מוריס, לרגל עבור מקום אחר (דביר 2016)

בני ציפר, עלייתו השמימה של העורך הספרותי (אוב 2005)

ארתור שניצלר, דוקטור גראסלר רופא המרחצאות (זמורה-ביתן 1993)

Phillip K. Dick, Do Androids Dream of Electric Sheep (Doubleday 1975)

George Orwell, Down and Out in Paris and London (Penguin 2017)

 

לספריו של יובל ליבליך באתר אינדיבוק: https://goo.gl/EXALVi