ארץ איומה מאת קית גסן, הוצאת פן, ידיעות ספרים, תרגום: רחל פן

נתחיל מהשורה התחתונה: "ארץ איומה" הוא קודם כל ספר כיפי במובן הישן והטוב של המילה, מסוג הספרים שחושבים עליהם במהלך הפוגות בקריאה, ומייחלים כבר לרגע שיהיה זמן לשוב אליהם.

הספר אומנם עוסק בנושאים קשים—ניכור משפחתי, זקנה, החיים של צעירים תחת שלטונו של פוטין, אך גסן מנגיש את כל אלה בעזרת שפה תמציתית, התרחשויות מרובות והמון הומור ואירוניה. אנדריי, גיבור הספר, היגר עם משפחתו לארצות הברית בגיל שש ואין לו שום סנטימנטים למולדתו, רוסיה. הוא עובד כמתרגל בקורס לספרות רוסית באוניברסיטה, (זה הסממן היחיד לקשר כלשהו עם המורשת הרוסית), אך העתיד האקדמאי שלו מוטל בספק עקב קיצוצים. במקביל, חברתו מחליטה להיפרד ממנו וגם חשבון הבנק שלו ראה ימים טובים יותר.
יום אחד, אנדריי מקבל דוא"ל מאחיו הגדול, דימה, המתגורר במוסקבה עם סבתם. הקשר בין האחים רופף מאז ומעולם, אך דימה, איש עסקים ממולח, ניגש ישר לעניין ומבקש מאנדריי לבוא לטפל בסבתא למספר חודשים כי הוא חייב "להעלם" לזמן מה. אנדריי נענה מתוך רגש מחויבות אך גם מתוך תקווה שסבתו תספק לו חומרים על חייה תחת משטרו של סטאלין, שיסייעו לו להשלים את עבודת הדוקטורט שלו. כשהוא נוחת בדירה המוסקבאית הצפופה, אנדריי מגלה שסבתו דמנטית ועברה ספק נמחק, ספק הודחק. ניתן לראות בהדחקה ובשכחה של הסבתא , ביטוי למצבה הנוכחי של רוסיה תחת משטרו של פוטין, השואפת למחוק את הכתם הסטליניסטי בכל מחיר ולקדם (כביכול) כלכלה חופשית מערבית.

מה שמחייב את אנדריי לצאת מאזור הנוחות שלו, זו דווקא לא סבתו המזדקנת ואף לא הניתוק מהבית, זו מוסקבה עצמה. מוסקבה, היא כמו דמות נוספת בספר. היא מלאה רבדים, יפה ומכוערת (גסן מרבה לתאר את המבנים הקומוניסטים האפורים לצד האדריכלות החדשה), היא יקרה וענייה, מסקרנת אך מנוכרת. אנדריי חווה את הניכור הזה מהר מאוד. למרות ידיעת השפה, לא עולה בידו לפצח את הקודים של בני גילו המתייחסים אליו בחשדנות ובריחוק, עבורם הוא קודם כל אמריקאי ואפילו בוגד.
אחד הדברים המעניינים שגסן מצביע עליהם, הוא הגישות השונות והמורכבות של הצעירים במוסקבה, תחת משטרו של פוטין. כשאנדריי כבר מוצא חוג מכרים המכנים עצמם "חבורת אוקטובר", הוא נקרע בין הגישה הסוציאליסטית הישנה לבין הגישה הנאו ליברלית של אחיו, הקורא להסיר את המסכה מעל הקומבינות, השוחד וההפחדות במשטר הנוכחי. המשותף לכל הצעירים האלה, בעלי הגישות השונות, הוא שכולם מאוד פגיעים ומגוננים על מולדתם. יש להם נאמנות עזה לשורשים ויחסי אהבה-שנאה עם המערב. הם חשים שרוסיה נשארה מאחור ועם כל הרצון לדמוקרטיה אמתית, הם חוששים מהנגיפים שהיא עלולה להביא, ובוחנים את המשבר הכלכלי שפוקד את ארה"ב באותה שנה, (2008) עם מעט שמחה לאיד.
למרות שאנדריי מתברג בסוף בחוגים חברתיים כאלה ואחרים, הדילמה מלווה אותו לאורך כל הספר: האם להישאר ברוסיה או לשוב לארצות הברית. זהו מפגש מושלם בין סיפור אישי מלא חוויות ותהפוכות לבין מציאות קולקטיבית עגומה שממשיכה עד היום.

"ארור אתה נהר הזמן" מאת פר פטרסון, הוצאת כתר. מנורווגית: דנה כספי

כשדברים מתפרקים, יש להם נטייה לעשות זאת ביחד. השנה היא 1989 וחייו של ארוויד בן השלושים ושבע חומקים ממנו. אשתו, אם בנותיו ואהבת נעוריו, מתגרשת ממנו ובמקביל נודע לו שאמו גוססת מסרטן. ברקע נופלת ברית המועצות, וארוויד שהיה פעיל קומוניסט בנעוריו, נאלץ לראות את המודל שכה האמין בו, נמוג. בצר לו, הוא יוצא למסע מנורווגיה לדנמרק בעקבות אמו, שהחליטה לחזור למולדתה ולהתגורר בבית הקיץ של המשפחה, למרות הקרע הקיים ביניהם מזה שנים.

על פניו קיימים כל המרכיבים לדרמה משפחתית, ולמרות זאת לא תמצאו כאן טינות ישנות או עימותים אשר מחכים לרגע הנכון לפרוץ. יתרה מזאת, במהלך הקריאה תגלו שנקודות ציון קריטיות בחיי הדמויות הושמטו לחלוטין. פטרסון בונה את הספר כפאזל יפיפייה, שאפשר ליהנות ממנו גם אם כמה חלקים הלכו לאיבוד. הוא מסתמך רבות על הדמיון של הקורא ויוצר פערים גדולים בזמן.

כך למשל הוא כותב את הטראומה המשפחתית הגדולה, פטירתו של אחיו הקטן של ארוויד, אשר נסיבות מותו נשארות מסתוריות לכל אורך הספר. ברור שקיימת אשמה מסוימת הרודפת את ארוויד בנוגע למוות הזה, אך במקום לספר לנו על כך ולהחזיר אותנו לאותה נקודת זמן, פטרסון רק מפזר רמזים קלושים פה ושם. דוגמא מובהקת לכך קיימת בסצנה בה ארוויד פוגש זר ברכבת שאומר לו שהכיר את אחיו. מיד לאחר מכן יורד הזר מהרכבת, תוך שהוא מסמן לו תנועות משונות וצועק עליו  ולמרות שארוויד לא יכול לשמוע אותו, הוא מעניק לו בחזרה שלל תנועות מגונות, כיודע את אשר אמר לו האיש.

גם סיבת הגירושים שלו נשארת בסימן שאלה. כשהוא מספר על הדרך בה הכיר את אשתו ועל התמימות של רומן ראשון, הוא עושה זאת אפילו בלקוניות מסוימת, (מכנה את אשתו כ"היא" ואולי גם בכך יש הצהרה), ובלי כל התרפקות על העבר כאומר: כך היה אז וכך זה עכשיו ומה שהיה בין לבין אינו משמעותי במיוחד, וזה נכון לגבי כל הפערים שיש בעלילה.

ספר ללא ספק מאתגר כמו גם דמותו של ארוויד שלא ממש קל לחבב אותה אך מי שיבחר בכל זאת לשוט בנהר הקפוא הזה, יגלה שהבחירה של פטרסון היכן לחשוף והיכן לא, אינה שרירותית ויש בה מסר המוביל את הקורא להסתכל פנימה ולבחון את עצמו וכיצד הוא נע במרחב חוסר הוודאות.

אתחיל מהשורה התחתונה: הספר הזה כבש את לבי ודישן אותו עונג. עונג הנובע מהפשטות והרגישות שיש בו, מהשיתוף והידידות שהוא הביא עמו ולאחר תקופה ארוכה של ניכור ספרותי, אחזתי בו כמצוף בלב ים.

אחורה: המאה התשעה-עשרה. פייר לוטי, (כינויו הספרותי של לואי מארי ז'ילין ויאו), הוא קצין למוד קרבות בחיל הים הצרפתי, המרבה במסעות במסגרת שירותו. לוטי הוא טיפוס סקרן וצבעוני שלא פעם מוגדר כמוזר מעט, אוהב להתחפש בתלבושות הלאומיות של המקומות אליהם הוא מגיע ואספן חפצים אובססיבי. יום אחד, בזמן שהותו בסין, הוא פוגש בחתולה מוזנחת וחולנית למראה המחליטה בנחישות לאמץ אותו. החתולה כנראה יודעת במי בחרה, כי לוטי הוא ללא ספק איש חתולים. בביתו מחכה לו כבר חתולה השייכת לאמו ולאחותה, יצור מפואר פרווה העונה לשם מושמוש. למרות זאת, לוטי לא ממהר לאמץ את החתולה הסינית (מושמוש השנייה), כפי שהיא ממהרת לאמץ אותו. הוא מהסס ולא רואה כיצד ייקח אותה אל המסע המחכה לו, שלא לדבר על רעם התותחים מחוץ לחדרו העלוב והקטן. אבל עם חתולים כמו עם חתולים, מחכה לו הפתעה אשר תגרום לו להעמיק את אהבתו אף יותר ליצורים הללו, והוא ימצא בחתולה הסינית מקור בלתי נדלה של שותפות גורל ונחמה. מה שיתרחש כשלוטי יעגון ויביא אותה לביתו לפגישה ראשונה עם הדיירים (בעיקר הדיירת המשופמת השנייה), יהפוך לשרשרת אירועים מצחיקים, מסורבלים ומפתיעים.

למרות המשתמע מן הכתוב, הספר אינו פשוט לקריאה. השפה אומנם מינימליסטית למדי אך דווקא מפני שהיא חפה מקישוטים, היא מפגישה אותנו פנים אל פנים מול נושא שלוטי עוסק בו לכל אורך הספר: המוות וזמנם הקצוב של החיים. למרות כל מסעותיו, מרכז עולמו של לוטי הוא בבית עם אמו ודודתו, הגינה, המשרת האהוב ובעלי החיים (יש גם צב!).

הוא כותב: "כל כך מהר מקדירים ימינו. כל כך מהר נופל עלינו הלילה." ובהמשך: "חשתי לראשונה בחיי תחושה של ערב. ערב ארוך וחסר רחמים ללא מחר, סתיו אחרון שאף אביב לא יבוא אחריו."

לוטי כאמור מרבה לראות עולם, חווה מפגשים טיפוסיים של ימאי, (על כך יסופר גם בספרו "שלוש גברות בקסבה", הוצאה נהר ספרים, מצרפתית: אביטל ענבר), אך הנמל שלו, העוגן, נמצא בביתו וכשנוחתת עליו ההבנה שגם עוגן זה בר חלוף, מתחיל מסע אחר של התבגרות וכאב ופרידה מקן משפחתי אשר תריסי החלונות בו מעולם לא הוגפו מתוך תחושות ביטחון ואמון.

ספרי קצת על ספרך, "מצילות"

מצילות הוא סיפורה של הדס, אישה בת 31 שנרדפת על ידי עברה, על ידי טראומה מינית שעברה בגיל צעיר. הדי הפגיעה משתקים אותה, כובלים אותה לקיום פאסיבי ולכאורה חסר מוצא.

הדרכים המקובלות להימלט מהשדים שרודפים אותה – טיפול פסיכולוגי וזוגיות מגושמת שהיא מנהלת עם סטודנט בשם עמית – לא מסייעות לה כלל, וכתחליף היא נכנסת לעולם המדיטציה הבודהיסטית, שם היא שוקעת עמוק אל תוך רעיונות פילוסופים שמושכים אותה אך גם מסכנים את המשך קיומה על פני האדמה.

מצילות הוא גם סיפורה של תהילה, תלמידת תיכון פרועה ומלודרמטית שמהדהדת את הטראומה של הדס באופן אחר, ומתמודדת עם שדים דומים בדרכים שונות לגמרי, והרסניות לא פחות.

מה שמצליח בכל זאת לטעת בשתיהן תקווה ולהציע להן סיכוי לריפוי ולאיחוי, הוא החיבור ביניהן, ובינן לבין אישה שלישית.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

הבחירה הראשונה שלי הייתה דווקא בהוצאה ממוסדת, וכך הוצאתי את ספר הביכורים שלי, "זיכרונות של עץ", אבל כעבור שנתיים או שלוש התקשרתי לברר כמה עותקים נותרו במחסני ההוצאה, והתשובה הדהימה אותי. מתוך מהדורה של 3,000 עותקים, נמכרו כ 2,300, ומרביתם של 700 העותקים הנותרים – נגרסו.

כששאלתי המומה איך יתכן שגרסו את הספר שלי בלי לשאול או אפילו ליידע אותי, בלי להציע לי לקנות את העותקים, נעניתי: "כתוב לך בחוזה שצריך לשאול אותך לפני שגורסים לך את הספרים?"

אני חושבת שגם בלי שאפרט קל לדמיין את הזעזוע, את תחושת ההפקעה והרמיסה הגסה הזו שלי ושל היצירה שלי, ושל כל מה שקשור לתרבות ולאמנות. בעקבות המאורע הזה החלטתי להוציא את ספרי הבא – מצילות – באופן עצמאי, ולהשאיר בידיי את כל הזכויות ואת כל ההחלטות הגורליות.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

פרפקציוניזם. כמו"ל עצמאי אתם תיחשדו מראש בחפפנות ובאיכות נמוכה, וחובת ההוכחה שלא כך – היא רק עליכם. דאגו להוציא תחת ידיכם טקסט מושלם. מהוקצע, ערוך למופת. טקסט שהשקעתם בו את כל העבודה שיכולתם, שהקדשתם לו זמן רב ותשומת לב רבה. שש שנים לקח לי לכתוב את מצילות, ואם הייתי מוציאה אותו מוקדם יותר – הוא לא היה ראוי.

אל תחסכו על עריכה ועל עריכה לשונית. מצאו אנשי או נשות מקצוע מהשורה הראשונה ושלמו להן בהתאם. גם בשאר התהליך: העימוד, הגרפיקה וכו' – דאגו למצוא אנשי מקצוע מעולים שיעשו את הכל כמו שצריך. אל תחפפו! ספר טוב יכול להישאר בעולם לשנים רבות ולהשאיר חותם. שאפו לשם ועבדו כמו שצריך בשביל שזה יקרה.

איך את רואה את מצב שוק הספרים בישראל עוד מספר שנים?

לא צריך להתאמץ הרבה כדי לזהות שהכיוון שהתחום הולך אליו עכשיו הוא כלכלת שוק דורסנית, דואופול למעשה שמרבית השליטה בתחום המו"לות, ההפצה והשיווק בידיו. עם ביטול הסעיפים האחרונים של חוק הספרים הוסרו החסמים האחרונים שנותרו, ושתי הרשתות בשיתוף שלוש ההוצאות הגדולות יוכלו לנהוג כאוות נפשן, ולרמוס את ההוצאות הקטנות והעצמאיות, כמו גם הוותיקות והמוערכות שאינן שותפות שלהן, את הסופרות והסופרים, וכמובן את קהל הקוראות/ים שיקבלו מבחר מוגבל מאוד של ספרות מקומית.

אני יכולה רק לקוות שיקרה משהו שיסיט את הזרם המדכדך הזה לכיוון אחר. רגולציה, חקיקה חדשה וחכמה, הזרמת כספים לקרנות ספרותיות כמו אלה שקיימות בתחום הקולנוע, שיתמכו בסופרות/ים ובהוצאות הקטנות והכה חשובות.

יש בישראל קהל קוראים נפלא שנותן אמון ביצירה המקומית ורוצה לתמוך בה, ואין שום סיבה שהתחום הזה לא ישגשג ויפרח, זה רק עניין של החלטה ושל סדרי עדיפויות.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה

בדיוק סיימתי את האחרון ברומנים הנפוליטניים, ונותרתי שקועה במחשבות על הבחירה האמנותית של פרנטה בסגנון לקוני ומרוחק, על הקושי שזה יוצר בהזדהות עם הדמויות ומנגד על האופן שבו זה מייצג את הניכור בעולמן. במקביל אני קוראת הרבה ספרונים שקיבלתי ברחוב מנוצרים מיסיונרים על ישו וגם ספרים על אלים כנעניים – כתחקיר לספר הבא שלי, ומחר אני טסה לחופשה באיטליה ולוקחת איתי את "גם קופים נופלים מעצים" שגם הוא ספר עצמאי, של מעין רוגל, שאהבתי מאוד את ספריה הקודמים.

לספרה של תמר לזר באתר אינדיבוק: https://goo.gl/ZzKqyt

לאתר של תמר לזר: www.tamarlazare.com

הספר "מצילות" , זוכה פרס רמת-גן  לספרות. צילום: אלכס ליבק

ספר קצת על הספר החדש שלך, ״מילים אותנטיות״…

מדובר בספר שיחות , 29 דיאלוגים קצרים בנפשו של אדם צעיר מלא בשאלות קיומיות שאין מי שיענה עליהן, ובכדי לא להתמסר אל התהום העמוקה, הוא מחליט להמציא לעצמו אדם לשוחח עמו והרי זה הוא עצמו אבל כבר כאדם ישיש מלא בחוכמה. אלה תוהים להם בשני קולות על השאלות העמוקות והעדינות לאדם המתמודד.

הם נוגעים בחרדת הסופיות, דמעותייה של אמא, על גילוי הקמט הראשון, על בדידותם של עזובי הנפש ברחובות, על בחירה חופשית והתמסרות לעדר, על משמעות החיים והיעדרה, על אהבה ועוד..

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

תחילה באמת תהיתי בין הוצאות האור והשוויתי מחירים בכדי ללמוד את השוק אך מהר מאוד הבנתי בשיחת עומק כי לאחר שהספר מגיע לחנות דרך ההפצה – כמעט 80% ממנו הולך להרבה מאוד ידיים וזה הכעיס אותי מאוד. הרגשתי שיש כאן אין סוף גזל..

הבנתי שזה לא נכון לי בשלב זה, ועדיף שאעשה הכל בעצמי וכך זה היה. חיפשתי ומצאתי אנשי מקצוע איכותיים לכל אורך ההפקה של הספר ועבדתי איתם באופן קרוב ואחראי.

כמו כן, הכרתי את עצמי ואת יכולות השיווק שלי. ידעתי שעדיף לי למכור פחות ספרים אבל ליצור רווח הוגן. וכמובן, להכיר את האנשים שקראו אותי, כמו ליצור קהילה של אנשים לאט לאט.

למדתי גם שפייסבוק זו חנות חינמית ללא גבולות ואפשר להגיע לאלפי קוראים פוטנציאליים באם יש לך את הסבלנות והגישה הנכונה לאנשים.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

בעיני חשוב מאוד להשקיע בכל תהליך הפקת הספר ולמצוא את האנשים הנכונים לעבוד איתם ולא להתפשר על איכות, לעשות השוואת מחירים ולקבל המלצות זהב מאנשים שכבר עבדו איתם. כמו כן אתם מוכרחים להכיר ביכולות ובמגבלות שלכם: האם אתם יודעים לשווק את הספר עצמאית? האם אתם יודעים לנהל את הזמן? האם אתם יודעים לקדם את עצמכם באינטרנט? האם אתם יודעים לדרוש את מה שמגיע לכם? (אפרופו שאלות קיומיות..)

אם אין לכם את היכולת לנהל את האהבה, את היצירה שלכם – ייתכן ואתם זקוקים שמישהו אחר יעשה זאת בעבורכם וזה בסדר. אבל אם אתם מסוגלים, זה יחסוך לכם 10-15 אלף שקלים בקלות.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרות בארץ ?

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

בזכות לימודי הפסיכותרפיה, אני נחשף לספרים פסיכולוגיים ופילוסופיים במידה, אבל אני לא מוכן לוותר על אהבותיי האחרות ולכן אני משלב וקורא בה בעת כמה יחדיו..

יצחק בשביס זינגר – שפינוזה מרחוב השוק

דר׳ ווין דייר – אתה, המושך בחוטים

ארווין יאלום – פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית

לספרו של דניאל צ'ציק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/N5tPCd

"שתי חברות",  מאת מרטין רכטמן, הוצאת תשע נשמות (סדרת פטיט), תרגום: סוניה ברשילון

ספרי קצת על הספר החדש שלך, "אסור לדבר על דפנה".

"אסור לספר על דפנה" הוא סיפור של דרמה משפחתית שבליבו תעלומה, סיפור מותח ואפל המתובל בכמות נדיבה של הומור שחור.

גיבורת הסיפור היא אלונה, אישה שניתקה קשר עם אימה, רחל, לפני שנים רבות. כיום, תחת לחצים מזאב, אחיה הגדול, וטלפונים בלתי פוסקים מהבנק, היא נאלצת לחזור לגור בדירתה של האם. למרות שרחל כבר לא גרה בדירה הזאת – היא חולת אלצהיימר ומתגוררת בבית אבות – אלונה תצטרך לסדר ולפנות את כל החפצים שלה ולהתמודד עם כל זיכרונות הילדות המעיקים שהיא ניסתה לשכוח במשך השנים.

מחלת האלצהיימר גרמה לרחל, ציירת מפורסמת בעברה, לאבד קשר עם סביבתה – היא כבר כמעט לא מדברת או מתפקדת בכלל, היא לא מזהה את בני משפחתה והיא משוכנעת שאלונה היא מישהי בשם דפנה. רק את היכולת לצייר היא עדיין לא איבדה. יום אחד אלונה מוצאת בבלוק הציור שלה בבית האבות ציור מטריד, של אישה פצועה ומדממת.

מי האישה הזאת ומה קרה לה? האם רחל מנסה להעביר מסר לבני משפחתה? איך אפשר לשאול את השאלות כשהיחידה שיודעת את התשובות שכחה איך לדבר? ומי זאת דפנה, לעזאזל?

תצטרכו לקרוא את הספר בשביל לגלות.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

המממ… כן, מה שקרה זה שכל ההוצאות הגדולות בארץ רבו ביניהן על כתב היד שלי ופשוט לא ידעתי במי לבחור. אל תשאלו, כמעט פרצה פה מלחמת העולם השלישית. אז אחרי התלבטות רבה, בסוף החלטתי לסרב לכולם וללכת על הוצאה עצמית. מי צריך את כל הכאב ראש הזה?

טוב, לא, זה לא בדיוק מה שקרה. אני פשוט רואה שכל הסופרים האחרים שענו לשאלון הזה מציגים את זה כבחירה שלהם עם כל מיני נימוקים יפים ומעוררי השראה, וזה גורם לי לרגשי נחיתות. אני לא בחרתי בהוצאה עצמית, אם הייתי יכולה לעשות הכל מחדש אני לא בטוחה שהייתי בוחרת בה, אבל בסופו של דבר, היא בחרה בי, ונראה לי שטוב שכך – כי אחרת במקום לענות על השאלון הזה עכשיו, בטח הייתי עדיין שוכבת על הספה בסלון, בוהה בתקרה, מקללת את כל ההוצאות הגדולות האלה ובוכה על מר גורלי.

מה היו השיקולים שלה לבחור בי? אני מניחה שהיא ידעה שבסופו של דבר, הספר שלי חייב לראות אור ויהי מה. היא ידעה שזה ספר טוב ושמגיע לו לקבל הזדמנות בעולם האמיתי. והיא ידעה שאני יכולה לעשות את זה בעצמי, כנגד כל הסיכויים, גם אם לא נראה לי שאני מסוגלת. היא די חכמה לפעמים, ההוצאה העצמית הזאת.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

מחקר. תעשו אותו, ותעשו הרבה ממנו. תשקיעו בזה. תלמדו את הנושא טוב-טוב לפני שאתם נכנסים לזה, תכירו את כל האפשרויות, תבינו מה זה ידרוש מכם. אם חשבתם שברגע שכתבתם את המילה האחרונה בספר אז מרבית העבודה הקשה מאחוריכם, תחשבו שנית. תתייעצו עם אנשים שכבר עשו את זה (רצוי כאלה שעשו את זה בזמן האחרון, כי הסצנה הזאת משתנה כל הזמן). תחסכו יותר כסף ממה שנראה לכם שצריך ותפנו יותר זמן ממה שנראה לכם שצריך. תתכננו. תתארגנו. הוצאה עצמית של ספר זה עסק לכל דבר, ואם תרצו ואם לא, תיאלצו להפוך לאנשי עסקים.

אל תהיו אימפולסיביים. אל תצפו לניסים ונפלאות. אל תקפצו למים העמוקים לפני שלמדתם לשחות, בהנחה שהכל יסתדר מעצמו בסוף, כי מה כבר יכול להיות. הקיצר, אל תהיו כמוני.

ואחרי כל זה, תנסו ליהנות עד כמה שניתן מכל התהליך. תחגגו את ההצלחות הקטנות, ותתעלמו מהקולות הקטנים שמנסים לייאש אתכם, גם החיצוניים וגם אלה שבתוך הראש שלכם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרות בארץ?

נראה לי שקטונתי, אבל עם זאת… אני חושבת שהגעתו הצפויה של הדוד העשיר מאמריקה לארצנו הקטנה – מישהו אמר "אמזון" ולא קיבל? – הולכת לטרוף פה את כל הקלפים ולחולל מהפכה בעולם הספרות המקומית. אני מודה שאני די מצפה לזה. אני חושבת שזה הולך להיות שינוי לטובה, במיוחד בשבילנו, הסופרים העצמאיים, שכרגע אנחנו קצת בעמדת ה"אנדרדוג". זה יוריד את העלויות שלנו ויפתח לנו הרבה אפשרויות מעניינות. מה שבטוח זה שהולך להיות מעניין

ולסיום – איזה ספר את קוראת בימים אלה?

אני באמצע "אלינור אוליפנט ממש בסדר" של גייל האנימן, ומוכרחה לומר שאני מתענגת עליו כמו שכבר מזמן לא התענגתי על ספר. הדמות הראשית היא אישה מתוסבכת ולא-שגרתית, עם עבר אפל ואמא משוגעת, בדיוק כמו שאני אוהבת, ולמרות שהיא מאוד שונה במהותה מאלונה, הגיבורה של "אסור לדבר על דפנה", היא מזכירה לי אותה במובנים מסוימים.

לספרה של שרה הורניק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/Tc1fZc

לספרה של שרה הורניק במחיר מיוחד ועל היוזמה "קריאה חברתית": https://www.sarahhornik.com/social 

ספר קצת על הספר שלך, "התיאוריה המנדלסונית"…

שבועות ספורים לאחר מות הוריו בנסיבות מעורפלות, פוגש אדם, נער יהודי תושב שמורת היהודים, מדען מבוגר אשר מגלה לנער שהוא החוליה האחרונה בשרשרת הסתברויות אשר תגרום למין האנושי לקפוץ מדרגה תבונית. המדען לא מספיק להסביר לאדם על תפקידו כשסוכניו של תאגיד מרושע מתנפלים על השניים בניסיון ללוכדו. בשנייה האחרונה מצליח אדם לחמוק מהם, אבל הם לא מוותרים ופורצים במרדף אחרי הנער המיוחד.

בכדור הארץ שלאחר קריסת הדתות הגדולות וההתפקחות מהאמונה בכוח הכסף, רווחת התיאוריה המנדלסונית שמתארת את העולם כפאזל של שרשרות הסתברותיות הקשורות זו בזו ומובילות את האנושות לעבר התפתחויות טכנולוגיות ותגליות מדעיות וגם ל התייעלות אישית תבונית. התיאוריה מדברת בין השאר על כך שכדור הארץ והחיים בו נוצרו על ידי גזע תבוני כלשהו על מנת לאפשר למין האנושי להתפתח לרמה כזו שתאפשר מגע בין הגזעים וקשר שווה ערך.

לאדם מתברר כי סוכני התאגיד אחראים למות הוריו. הם גם פגעו בחבריו ובקרובים לו ועתה הם מנסים לפגוע בו. והם אכזריים, מאוד אכזריים, ולא בוחלים בשום דרך על מנת להשיג את השליטה עליו.

אדם יוצא למאבק על חייו ועל הזכות לשנות את גורלו. הוא בורח מרודפיו על פני כל הגלקסיה. במהלך מסעו לומד אדם על התפקיד שמייעד לו הגורל ונקרע תחת האחריות שהוטלה עליו נגד רצונו להוביל את המין האנושי אל שלב אבולוציוני גבוה יותר. אפילו בעולם כה מורכב כמו כדור הארץ, יש לאדם אחד את הכוח לשנות את גורלו, והצלחתו תשנה לעד את עתיד האנושות כולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את ספריי הקודמים הוצאתי בהוצאות ממוסדות יותר ופחות. הספרים אמנם נמכרו יפהאבל ההוצאות לא השקיעו כמעט דבר בשיווקם של הספרים וקידומם ולא היו מוכנים להדפיס מהדורות נוספות. הרגשתי שאני מהווה נתון סטטיסטי בלבד מבחינתם וכשמכירות הספר לא התקדמו בקצב משביע רצון מבחינתן הן ניתקו איתי קשר.

את הספר החדש, "התיאוריה המנדלסונית", החלטתי לשווק אחרת. קודם כל תרגמתי אותו לאנגלית על ידי מתרגם מקצועי. בהמשך ערך את הספר עורך ספרותי מנוסה. הפלטפורמה שבחרתי הייתה של אמאזון מתוך מחשבה על קהל יעד רחב ככל האפשר אבל גם ממוקד ומפולח לפי ז'אנרים והרגלי קריאה. הספר נמכר מצוין במשך כמעט שנה והביקורות עליו היו מרשימות ומרגשות. מתוך רצון לפרסמו בעברית, החלטתי שהפעם לא אעבור את מסלול הייסורים של מציאת הוצאה לאור שתהיה מעוניינת בספר, רק כדי שאחר כך לא תקדמו ותשווקו, לא עוד. הפעם אהיה אני המוציא לאור שלי. לטוב ולרע. בעיקר לטוב. נכון, התהליך קצת ארוך יותר אבל זה רק כי אתה אחראי לבחירות שלך והאפשרויות הרבות, לעיתים מסיטות אותך מדרכך, אבל אם אתה ממוקד במטרה, זה יקרה. וזה קרה. ועכשיו, לשיווק!

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

קבע לך מסגרת תקציבית והשתדל לא לחרוג ממנה בהרבה.

התעקש על עריכה מקצועית גם ספרותית וגם לשונית. זה לא זול, אבל זה ממש מאסט.

חבר אמר לי פעם שספר נמכר כמו ירקות. הוא צריך להיראות טוב ומושך את העין.

זאת עבודה מאוד קשה. ואתה אחראי עליה לטוב ולרע.

קח את הזמן ועל תתעקש לפרסם לפני שתחוש מוכן.

היה מעורב בכל ההחלטות גדולות כקטנות. תמיד תזכור שמלכתחילה זו הסיבה לכך שבחרת להוציא את ספרך באופן עצמאי.

נסה כמה שתוכל שלא להתפשר, אבל דע לא להישבר כשמשיקולים כאלו או אחרים, עליך לעבור על הדיבר הזה.

בחרת אנשי מקצוע? יופי, עכשיו תן להם לעבוד. אתה קובע את הקונספט, אתה מסמן את הדרך, אבל יש להם תפקיד מאוד משמעותי ביצירה ולא סתם שמת את מבטחך בהם. אפשר להם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אין לי מספיק אינפורמציה על מנת לבחון את שוק הספרים בארץ. עם זאת אני יכול לדבר על תחושות בטן ומעט ניסיון.

אם לפני כמה שנים וכמה ספרים פרי עטי הייתי נשאל שאלה כזו הייתי משיב שההוצאות שולטות בשוק במידה כזו שסיכוייו של סופר להצליח (מכירות, פרסום, הכרה) בארץ תלויות בחסדיהן של ההוצאות הגדולות ושואפות לאפס. גם היום אני חושב שההוצאות הגדולות מכתיבות כיוון ועדיין שולטות בשוק הספרים, אבל ההגמוניה והבלעדיות שלהן נסדקו. מוקדם להספיד אותן וצריך עוד זמן על מנת לקבוע שזו מגמה ולא אופנה חולפת. אני מאמין שהרגלי הצריכה של האנשים משתנים ויחד איתם טכנולוגיות חדשות מאפשרות פנייה לשווקים חדשים מבלי לוותר על האיכות.

 ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

הטרילוגיה של מרגרט אטווד מסיים את "אדם האחרון".

"הנני", של ג'ונתן ספרן פויר

"בחלום", של סטיבן הרפר

לספרו של דור טוקר: https://goo.gl/fZkCNQ

ספר לנו קצת על הספר שלך, "תחנה אחרונה נתניה"…

כרטיס האשראי של ציון נבלע במכשיר הכספומט וציון מבין שלאור השפל כלכלי שהוא הגיע אליו החיים לא יכולים להימשך כמו שהם.  ציון, צורף מוכשר וסופר מתוסכל, מחליט לשנות את חייו. בניגוד לתכניות שהחלה לרקום חברתו נועה (עבודה קבועה והקמת משפחה), הוא מוכר את מכשירי הצורפות היקרים וקונה רכב מסחרי כדי להגשים חלום ישן – לצאת מנתניה ולנדוד ללא מחויבות במרחבים הפתוחים. אך כדי לנדוד צריך כסף, והשניים הופכים את הרכב למזנון נייד.

כמו כל מסע, אתה יודע איך אתה מתחיל אותו, אבל אין לך מושג איך הוא מסתיים. היציאה למסע מובילה את ציון ונועה למחוזות לא צפויים. זאת לא אמריקה ולא אוסטרליה והמדינה נגמרת מהר וכך האלטרנטיבות והעצבים שלהם. השינוי מתחולל כאשר הם פוגשים בפסטיבל עכו את משיח.

משיח הוא שחקן המעלה הצגת יחיד בנושא אחרית הימים. הם מצליחים לשלב את ההצגה עם המזנון וההצלחה מאירה להם פנים.  Happy end יש בהוליווד, כאן הגורל מזמן להם את ליפשיץ. בעלים של כפר נופש בנגב המזמין אותם לגור ולהופיע בכפר.

לכאורה גיבורינו הגיעו למנוחה ולנחלה אולם המדבר, הבדידות וחוסר המעש מכניסים את הגיבורים למצבים נפשיים ההולכים ומקצינים עד לסוף הלא צפוי.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

ניסיתי להוציא את הספר דרך ההוצאות הגדולות. הוצאות קטנות מעולם לא עניינו אותי מאחר והכל שם עניין של כסף. שים כסף ולא משנה איך אתה כותב ועל מה אתה כותב, הספר יצא.

שתי הוצאות מובילות התעניינו בספר. למרות מחמאות אדירות זה לא הבשיל לכדי חתימה. באחת ההוצאות ראש מדור ספרות שלחה לי מכתב אישי שבו היא היללה את הספר ואותי ככותב אך שורה תחתונה היא אמרה שהשיקול הוא כלכלי והם מאוד התלבטו לגביו אך הגיעו למסקנה שזהו כתב יד מיוחד שלא יהיה לו סיכוי בשוק המסחרי.

התסכול שלי היה גדול. אמרתי לעצמי שאם היו דוחים את הכתב יד בטענה שאין להם בו עניין אז ניחא. אבל כאן היו אתי בקשר. מייל, טלפונים, ישיבה כזו, ישיבה אחרת והתחושה שהנה אתה כבר חותם והופ, אתה מוכשר ומיוחד ובגלל זה כנראה שאין לך קהל ולכן לא נחתים אותך. מתוך תסכול פרסמתי את המכתב בפייסבוק. אנשים הגיבו בצורה חמה ואוהדת והפצירו בי ללכת להדסטארט, מימון המונים. הייתי נחוש להוכיח שאותן הוצאות טעו בשיקולים שלהן. במשך שלושה חודשים עשיתי הכנה לקראת העלייה להדסטרט וכשעליתי לאוויר זה היה מהיר ומוצלח. במשך שלושה שבועות גייסתי את הסכום שדרשתי למעלה מ40000 שקלים עם 273 תומכים. למעשה מכרתי מעל 350 עותקים עוד לפני שהספר יצא.

התחושה הייתה נפלאה. הוכחתי שיש לי קהל שהשקיע בספר עוד לפני שראה אור. קהל מגוון מכל גווני הקשת של החברה הישראלית וזה שימח אותי מאוד.

לסיכום: ההוצאות הגדולות לא רצו אותי בטענה שהספר לא יהיה מסחרי וניגשתי להדסטארט כדי להוכיח שהן טועות.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא ספר בהוצאה עצמית?

חשיפה היא לא חלק מהמשחק אלא המשחק עצמו. הפנטזיה היא שהספר יהיה בפרונט ואתה תהיה זה שמשוטט לך להנאתך בין מוקדי המכירה ורואה מהצד כיצד ספריך נחטפים משל היית סלינג'ר. זה לא יקרה, לא בימנו. אתה צריך להיות בפרונט. זה מבאס להגיד אבל אתה צריך להיות יותר מעניין מהספר. אתה זה שמביא את הקהל ולא הספר. באמצעותך הם יגיעו לספר ומכאן תקווה שקורא יביא קורא.

כמובן שהמוצר צריך להיות מעולה ולכן חשוב לעבוד עם אנשי מקצוע טובים. כתב היד שלך טוב ככל שיהיה עדיין הוא צריך עורך ספרותי נהדר ועורך לשוני מופלא כדי להביא את המוצר לדרגת מצוינות.

בנוסף, הרבה לפני ההוצאה לאור תקים לך קהילת קוראים ברשתות החברתיות. בעתיד הם יהיו הראשונים שירכשו את הספר ויניעו את העגלה קדימה.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

זה לא סוד ששוק הספרים במשבר. הנוער היום קורא פחות והם יהיו הצרכנים בעתיד ככה שאני לא ממש אופטימי. בכל מקרה אני מניח שלאור ההתפתחות הטכנולוגית שלא ניתן לעצור אותה הספרות הדיגיטלית תתפוס מקום הרבה יותר רחב ממה שהיא תופסת כיום. בעקבות התפתחות זו אני מפליג קצת בדמיון ואני חושב שבעתיד הלא רחוק יהיו ספרים דיגיטלים המשולבים עם קטעי וידאו.

בקיצור, אני טכנופוב מקשיש ואין לי מושג.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה?

בימים אלה אני כותב וכשאני כותב אני לא קורא. כל כולי בסיפור שאני כותב. גם כשאני לא כותב פיזית מול מחשב אני עדיין כותב במחשבה שלי. מה שכן לפני שהתחלתי בכתיבה הנוכחית קראתי את הקבוע היחידי של יואב בלום. את תשמעו סיפור של בשביס זינגר ואת מזל עורב של אמיר גוטפרוינד.

כשאני לא כותב אני מאוד אוהב לקרוא. אני לא מבין את אלה שקוראים ספרים במקביל. אני קורא ספר אחד, עסוק אתו, הולך אתו ועד שאני לא מסיים אותו אני לא נרגע.

הקריאה מבחינתי היא גם לימוד. אני אוהב לקרוא סופרים שאני יכול ללמוד מהם ולשמחתי יש לא מעט כאלה.

לספרו של איציק חדד באתר אינדיבוק: https://goo.gl/ELjv4Z

אומנם ספרים זה לא פירות ואין להם עונה, אבל עדיין יש ספרים שכיף יותר לקרוא בחורף, מתחת לשמיכה. קצת מותחים, קצת ממכרים.

1. "אחוזה" מאת סרחיו ביסיו, הוצאת תשע נשמות, תרגום: סוניה ברשילון

כבר בעמוד הראשון ברור שזה לא הולך להיגמר טוב. זוג בורגני פלוס ילדה, נוסע לנופש כפרי באחוזה של חברים. ביסיו מזמין אותנו להדק חגורות ולצאת למסע עם שפע שיבושים מסתוריים, אירוניה מרומזת, (העיסוק החוזר שלו עם חיי הבורגנות השבירים ואותן חופשות או פסקי זמן מהחיים),  ואימה שצצה ומתגנבת בין הדמויות והטבע. מדובר בנובלה קצרה שנפלא להעביר איתה בוקר שישי חורפי.

2. "ההיסטוריה הסודית" מאת דונה טארט, הוצאת כתר, תרגום: ורד שוסמן

אחוות וחוגים סודיים בקולג' זה כמעט תמיד קריפי. בחור מעיירת חור מגיע לקולג' בוורמנט  ומתקבל לחוג מסתורי ונחשק המועבר ע"י מרצה כריזמטי. בחוג חברים רק חמישה תלמידים בלבד והם נבחרו בקפידה. האגו העף לגבהים חדשים מתרסק מהר מאוד, לאחר שהבחור מבין את אשר נדרש ממנו כחלק מהחוג: נאמנות עיוורת, דיסקרטיות כמעט בלתי אפשרית ובחינה מחודשת של הנורמות המוסריות המקובלת . גדולתה של טארט היא ביכולת לברוא סיפור אשר מעלה סוגיות גרנדיוזיות מבלי להרחיק ולו לרגע את הקורא. המתח והחשש לגורל הדמויות אינו מרפה. הבחירות שלה היכן לרדת לרמות המיקרוסקופיות ביותר כדי לאפשר קירבה אנושית, תמיד מדויקות. ספר שמן שנקרא במהירות.

3. "ארוחה בחורף" מאת הובר מנגרלי, הוצאת עם עובד, תרגום: עמנואל פינטו 

יוצאים לחפש יהודים, כך מתחיל הסיפור הזה. ביום חורף אי שם בערבות פולין יוצאים שלושה נאצים לתור אחר יהודים כדי להימלט ממלאכת ההריגה. בעודם מנסים למצוא מקלט מהקור הנורא ומן הרעב שפוקד אותם, צפים ועולים תמונות מהחיים שהשאירו מאחור. כשהם מוצאים את המסתור לו קיוו, מחכה להם מפגש שיעמיד אותם מבחנים קשים. הספר, כצפוי, מציג נושאים מעיקים ושחוקים כגון החייל הנאצי הפשוט כבן אדם והאבסורד האכזרי שנוצר רק בזמני מלחמה אך אלו אינם מטשטשים לרגע את העובדה שמדובר בעלילה מותחת ביותר וביחסי כוחות שיכולים להוביל בכל שנייה לרצח. השפה המינימליסטית היא חסרת פשרות, מוקפדת וכמעט על תקן דמות נוספת. ספר קצר, קר ואפל.