קטגוריה: ספרים

השאלון העצמאי עם דניאל צ'צ'יק

28061710_10156086369808610_3358334487120409058_o

 

ספר קצת על הספר החדש שלך, ״מילים אותנטיות״…

מדובר בספר שיחות , 29 דיאלוגים קצרים בנפשו של אדם צעיר מלא בשאלות קיומיות שאין מי שיענה עליהן, ובכדי לא להתמסר אל התהום העמוקה, הוא מחליט להמציא לעצמו אדם לשוחח עמו והרי זה הוא עצמו אבל כבר כאדם ישיש מלא בחוכמה. אלה תוהים להם בשני קולות על השאלות העמוקות והעדינות לאדם המתמודד.

הם נוגעים בחרדת הסופיות, דמעותייה של אמא, על גילוי הקמט הראשון, על בדידותם של עזובי הנפש ברחובות, על בחירה חופשית והתמסרות לעדר, על משמעות החיים והיעדרה, על אהבה ועוד..

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

תחילה באמת תהיתי בין הוצאות האור והשוויתי מחירים בכדי ללמוד את השוק אך מהר מאוד הבנתי בשיחת עומק כי לאחר שהספר מגיע לחנות דרך ההפצה – כמעט 80% ממנו הולך להרבה מאוד ידיים וזה הכעיס אותי מאוד. הרגשתי שיש כאן אין סוף גזל..

הבנתי שזה לא נכון לי בשלב זה, ועדיף שאעשה הכל בעצמי וכך זה היה. חיפשתי ומצאתי אנשי מקצוע איכותיים לכל אורך ההפקה של הספר ועבדתי איתם באופן קרוב ואחראי.

כמו כן, הכרתי את עצמי ואת יכולות השיווק שלי. ידעתי שעדיף לי למכור פחות ספרים אבל ליצור רווח הוגן. וכמובן, להכיר את האנשים שקראו אותי, כמו ליצור קהילה של אנשים לאט לאט.

למדתי גם שפייסבוק זו חנות חינמית ללא גבולות ואפשר להגיע לאלפי קוראים פוטנציאליים באם יש לך את הסבלנות והגישה הנכונה לאנשים.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

בעיני חשוב מאוד להשקיע בכל תהליך הפקת הספר ולמצוא את האנשים הנכונים לעבוד איתם ולא להתפשר על איכות, לעשות השוואת מחירים ולקבל המלצות זהב מאנשים שכבר עבדו איתם. כמו כן אתם מוכרחים להכיר ביכולות ובמגבלות שלכם: האם אתם יודעים לשווק את הספר עצמאית? האם אתם יודעים לנהל את הזמן? האם אתם יודעים לקדם את עצמכם באינטרנט? האם אתם יודעים לדרוש את מה שמגיע לכם? (אפרופו שאלות קיומיות..)

אם אין לכם את היכולת לנהל את האהבה, את היצירה שלכם – ייתכן ואתם זקוקים שמישהו אחר יעשה זאת בעבורכם וזה בסדר. אבל אם אתם מסוגלים, זה יחסוך לכם 10-15 אלף שקלים בקלות.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרות בארץ ?

אני מקווה שיהיה איזה מהפך גדול. אומרים שאמאזון ישנה פה את חוקי המשחק לחלוטין, ורשתות ענק כמו סטימצקי וצומת ספרים ייעלמו מהמפה היות והם לא מתקדמים בעליל.

העולם הולך לכיוון דיגיטלי במובן הירוק ובמובן של חסכון האחסון. אני עדיין מכור לתחושת הדף – אבל אלה כוחות חזקים מאוד. אנשים יפסיקו ללכת לחנויות ויוכלו לצרוך תרבות ואיכות גם בלי לממן מנהלי רשתות גדולים בזמן שהסופרים מגרדים את השקלים. בעולם הגדול המחירים של הספרים די הוגנים והתפוצה מאוד רחבה. השוק שלנו מאתגר מאוד, היות וקוראי העברית הם אחוז כמעט אפסי בעולם הגדול לעומת קוראי אנגלית וכו ועדיין – התחושה שלי היא שעולם הספרים דומה לעם ישראל שהיה משלם 500 שקלים חשבון פלאפון ואז גילה שאפשר לשלם גם רק 50 שקלים. יבואו ימים טובים.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

בזכות לימודי הפסיכותרפיה, אני נחשף לספרים פסיכולוגיים ופילוסופיים במידה, אבל אני לא מוכן לוותר על אהבותיי האחרות ולכן אני משלב וקורא בה בעת כמה יחדיו..

יצחק בשביס זינגר – שפינוזה מרחוב השוק

דר׳ ווין דייר – אתה, המושך בחוטים

ארווין יאלום – פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית

 

לספרו של דניאל צ'ציק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/N5tPCd

שתי חברות- השינוי אחוז תזזית

"שתי חברות",  מאת מרטין רכטמן, הוצאת תשע נשמות (סדרת פטיט), תרגום: סוניה ברשילון

ראשית, הגודל לא קובע. הספר הפצפון הזה הוא הראשון בסדרת פטיט מבית הוצאת "תשע נשמות" ולמרות הדקיקות, מכיל בתוכו דמויות רבות ורצף התרחשויות שלא היו מביישים רומן שמן.

הסיפור מתחיל בעניין של מה בכך. אסול, ילדת כפר,  מחליטה לבקר את חברתה פלורנסיה  בעיר הגדולה לאחר שנים של נתק.  אסול, אשר התגוררה גם היא בכרך כל ילדותה, רואה את הסביבה אחרת  ממה שזכרה וגם את חברתה.  למרות המוזרות שבאה עם המפגש המחודש בין השתיים, אסול בוחרת להישאר בעיר עוד זמן מה וישנה בחדרה של פלורנסיה , עד שזו מתחילה להרגיש חנוקה מנוכחות חברתה ועוברת לישון בחדר אחר. השתיים מתחילות לנהל חיים כמעט מקבילים עד שנדמה שכל המפגש הזה לא היה אמור להתקיים כלל. בנוסף, אמה של פלורנסיה, מורה לפסנתר במקצועה, חווה סוג של משבר ומוכרת את הפסנתר. פלורנסיה וחברה דייגו, נאלצים למצוא פרנסה ומקימים יחד קיוסק על גלגלים. ההתרחשויות שעתידות לבוא אחרי כן הן כתאונת שרשרת על כביש מהיר. החברות ימצאו את עצמן נאלצות להתמודד עם אירועים הזויים ואף מחרידים והאלימות תהיה מנת חלקן לכל אורך הדרך. מי שיחפש פה חסד קטן , רגע קצר כדי להחזיר נשימה, לא ימצא.

כל דמות בסיפור הזה בלי יוצא מן הכלל עוברת שינוי , חלקן עוברות גלגול נשמות של ממש. המנוול, מתיאס שמלווה את החברות לאורך הסיפור, יעבור מטמורפוזה  מספר פעמים עד שחלק מהדמויות  ימצאו את עצמן תוהות על זהותו ועל המעשים האיומים המשויכים אליו.

יש המון שאלות מעיקות שהספר הקטן הזה רוצה לשאול. האם מי שהיינו לפני עשר שנים זה מי שאנחנו כיום? האם גלגול נשמות יכול להתרחש גם במהלך חיינו? כיצד רואה אותנו מהצד מישהו שהיכרנו ופתאום עד לשינוי? האם הוא צריך להשתנות בעצמו כדי להבחין בכך? מה יוצר שינוי?  בספר הזה נדמה שהכול. לא, לא תמיד בא השינוי מבפנים. די בבחירות קטנות כדי לחולל בנו תמורה. די ברצף האירועים שיכול לבוא בעקבות בחירות אלה.
כמה במפרים ותזוזה , כמה אמת מתגלה בתוך הערפל והסהרוריות.

שתי.jpg

השאלון העצמאי עם דור טוקר

טוקר

 

ספר קצת על הספר שלך, "התיאוריה המנדלסונית"…

שבועות ספורים לאחר מות הוריו בנסיבות מעורפלות, פוגש אדם, נער יהודי תושב שמורת היהודים, מדען מבוגר אשר מגלה לנער שהוא החוליה האחרונה בשרשרת הסתברויות אשר תגרום למין האנושי לקפוץ מדרגה תבונית. המדען לא מספיק להסביר לאדם על תפקידו כשסוכניו של תאגיד מרושע מתנפלים על השניים בניסיון ללוכדו. בשנייה האחרונה מצליח אדם לחמוק מהם, אבל הם לא מוותרים ופורצים במרדף אחרי הנער המיוחד.

בכדור הארץ שלאחר קריסת הדתות הגדולות וההתפקחות מהאמונה בכוח הכסף, רווחת התיאוריה המנדלסונית שמתארת את העולם כפאזל של שרשרות הסתברותיות הקשורות זו בזו ומובילות את האנושות לעבר התפתחויות טכנולוגיות ותגליות מדעיות וגם ל התייעלות אישית תבונית. התיאוריה מדברת בין השאר על כך שכדור הארץ והחיים בו נוצרו על ידי גזע תבוני כלשהו על מנת לאפשר למין האנושי להתפתח לרמה כזו שתאפשר מגע בין הגזעים וקשר שווה ערך.

לאדם מתברר כי סוכני התאגיד אחראים למות הוריו. הם גם פגעו בחבריו ובקרובים לו ועתה הם מנסים לפגוע בו. והם אכזריים, מאוד אכזריים, ולא בוחלים בשום דרך על מנת להשיג את השליטה עליו.

אדם יוצא למאבק על חייו ועל הזכות לשנות את גורלו. הוא בורח מרודפיו על פני כל הגלקסיה. במהלך מסעו לומד אדם על התפקיד שמייעד לו הגורל ונקרע תחת האחריות שהוטלה עליו נגד רצונו להוביל את המין האנושי אל שלב אבולוציוני גבוה יותר. אפילו בעולם כה מורכב כמו כדור הארץ, יש לאדם אחד את הכוח לשנות את גורלו, והצלחתו תשנה לעד את עתיד האנושות כולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את ספריי הקודמים הוצאתי בהוצאות ממוסדות יותר ופחות. הספרים אמנם נמכרו יפהאבל ההוצאות לא השקיעו כמעט דבר בשיווקם של הספרים וקידומם ולא היו מוכנים להדפיס מהדורות נוספות. הרגשתי שאני מהווה נתון סטטיסטי בלבד מבחינתם וכשמכירות הספר לא התקדמו בקצב משביע רצון מבחינתן הן ניתקו איתי קשר.

את הספר החדש, "התיאוריה המנדלסונית", החלטתי לשווק אחרת. קודם כל תרגמתי אותו לאנגלית על ידי מתרגם מקצועי. בהמשך ערך את הספר עורך ספרותי מנוסה. הפלטפורמה שבחרתי הייתה של אמאזון מתוך מחשבה על קהל יעד רחב ככל האפשר אבל גם ממוקד ומפולח לפי ז'אנרים והרגלי קריאה. הספר נמכר מצוין במשך כמעט שנה והביקורות עליו היו מרשימות ומרגשות. מתוך רצון לפרסמו בעברית, החלטתי שהפעם לא אעבור את מסלול הייסורים של מציאת הוצאה לאור שתהיה מעוניינת בספר, רק כדי שאחר כך לא תקדמו ותשווקו, לא עוד. הפעם אהיה אני המוציא לאור שלי. לטוב ולרע. בעיקר לטוב. נכון, התהליך קצת ארוך יותר אבל זה רק כי אתה אחראי לבחירות שלך והאפשרויות הרבות, לעיתים מסיטות אותך מדרכך, אבל אם אתה ממוקד במטרה, זה יקרה. וזה קרה. ועכשיו, לשיווק!

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

קבע לך מסגרת תקציבית והשתדל לא לחרוג ממנה בהרבה.

התעקש על עריכה מקצועית גם ספרותית וגם לשונית. זה לא זול, אבל זה ממש מאסט.

חבר אמר לי פעם שספר נמכר כמו ירקות. הוא צריך להיראות טוב ומושך את העין.

זאת עבודה מאוד קשה. ואתה אחראי עליה לטוב ולרע.

קח את הזמן ועל תתעקש לפרסם לפני שתחוש מוכן.

היה מעורב בכל ההחלטות גדולות כקטנות. תמיד תזכור שמלכתחילה זו הסיבה לכך שבחרת להוציא את ספרך באופן עצמאי.

נסה כמה שתוכל שלא להתפשר, אבל דע לא להישבר כשמשיקולים כאלו או אחרים, עליך לעבור על הדיבר הזה.

בחרת אנשי מקצוע? יופי, עכשיו תן להם לעבוד. אתה קובע את הקונספט, אתה מסמן את הדרך, אבל יש להם תפקיד מאוד משמעותי ביצירה ולא סתם שמת את מבטחך בהם. אפשר להם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אין לי מספיק אינפורמציה על מנת לבחון את שוק הספרים בארץ. עם זאת אני יכול לדבר על תחושות בטן ומעט ניסיון.

אם לפני כמה שנים וכמה ספרים פרי עטי הייתי נשאל שאלה כזו הייתי משיב שההוצאות שולטות בשוק במידה כזו שסיכוייו של סופר להצליח (מכירות, פרסום, הכרה) בארץ תלויות בחסדיהן של ההוצאות הגדולות ושואפות לאפס. גם היום אני חושב שההוצאות הגדולות מכתיבות כיוון ועדיין שולטות בשוק הספרים, אבל ההגמוניה והבלעדיות שלהן נסדקו. מוקדם להספיד אותן וצריך עוד זמן על מנת לקבוע שזו מגמה ולא אופנה חולפת. אני מאמין שהרגלי הצריכה של האנשים משתנים ויחד איתם טכנולוגיות חדשות מאפשרות פנייה לשווקים חדשים מבלי לוותר על האיכות.

 ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

הטרילוגיה של מרגרט אטווד מסיים את "אדם האחרון".

"הנני", של ג'ונתן ספרן פויר

"בחלום", של סטיבן הרפר

 

לספרו של דור טוקר: https://goo.gl/fZkCNQ

שלושה ספרים מותחים שכיף לקרוא בחורף

אומנם ספרים זה לא פירות ואין להם עונה, אבל עדיין יש ספרים שכיף יותר לקרוא בחורף, מתחת לשמיכה. קצת מותחים, קצת ממכרים.

  1. "אחוזה" מאת סרחיו ביסיו, הוצאת תשע נשמות, תרגום: סוניה ברשילון

כבר בעמוד הראשון ברור שזה לא הולך להיגמר טוב. זוג בורגני פלוס ילדה, נוסע לנופש כפרי באחוזה של חברים. ביסיו מזמין אותנו להדק חגורות ולצאת למסע עם שפע שיבושים מסתוריים, אירוניה מרומזת, (העיסוק החוזר שלו עם חיי הבורגנות השבירים ואותן חופשות או פסקי זמן מהחיים),  ואימה שצצה ומתגנבת בין הדמויות והטבע. מדובר בנובלה קצרה שנפלא להעביר איתה בוקר שישי חורפי.

2. "ההיסטוריה הסודית" מאת דונה טארט, הוצאת כתר, תרגום: ורד שוסמן

אחוות וחוגים סודיים בקולג' זה כמעט תמיד קריפי. בחור מעיירת חור מגיע לקולג' בוורמנט  ומתקבל לחוג מסתורי ונחשק המועבר ע"י מרצה כריזמטי. בחוג חברים רק חמישה תלמידים בלבד והם נבחרו בקפידה. האגו העף לגבהים חדשים מתרסק מהר מאוד, לאחר שהבחור מבין את אשר נדרש ממנו כחלק מהחוג: נאמנות עיוורת, דיסקרטיות כמעט בלתי אפשרית ובחינה מחודשת של הנורמות המוסריות המקובלת . גדולתה של טארט היא ביכולת לברוא סיפור אשר מעלה סוגיות גרנדיוזיות מבלי להרחיק ולו לרגע את הקורא. המתח והחשש לגורל הדמויות אינו מרפה. הבחירות שלה היכן לרדת לרמות המיקרוסקופיות ביותר כדי לאפשר קירבה אנושית, תמיד מדויקות. ספר שמן שנקרא במהירות.

3. "ארוחה בחורף" מאת הובר מנגרלי, הוצאת עם עובד, תרגום: עמנואל פינטו 

יוצאים לחפש יהודים, כך מתחיל הסיפור הזה. ביום חורף אי שם בערבות פולין יוצאים שלושה נאצים לתור אחר יהודים כדי להימלט ממלאכת ההריגה. בעודם מנסים למצוא מקלט מהקור הנורא ומן הרעב שפוקד אותם, צפים ועולים תמונות מהחיים שהשאירו מאחור. כשהם מוצאים את המסתור לו קיוו, מחכה להם מפגש שיעמיד אותם מבחנים קשים. הספר, כצפוי, מציג נושאים מעיקים ושחוקים כגון החייל הנאצי הפשוט כבן אדם והאבסורד האכזרי שנוצר רק בזמני מלחמה אך אלו אינם מטשטשים לרגע את העובדה שמדובר בעלילה מותחת ביותר וביחסי כוחות שיכולים להוביל בכל שנייה לרצח. השפה המינימליסטית היא חסרת פשרות, מוקפדת וכמעט על תקן דמות נוספת. ספר קצר, קר ואפל.

 

יד

"אולי אלד קשת", ההיאחזות המטורפת בנורמלי

"אולי אלד קשת" מאת הדס מזרחי, הוצאת פרדס סדרת מלח מים

"אולי אלד קשת" זו אינה שאלה מתיילדת כי אם תהייה לגבי אפשרות מעשית. כך נולדת לה קשת של מנעד רגשות צבעוניים, וכאשר הם מתחילים להיות מתורגמים למילים ולמעשים, מגיח הטירוף העומד במרכזן של הנובלות הללו. "עוד לא הצלחתי לחבר בין החיים המטפיזיים לחומריים, אני מבינה אותם כמו שני דברים נפרדים," מסבירה ווסיסדאס על שמה קרויה הנובלה הראשונה. ווסיסדאס היא הלך רוח, מחשבה עקומה ששוכנת אצל אדם הנאבק להיות נורמטיבי, יעל, הדמות המלווה אותנו לכל אורך הספר.

אוליי.jpg

האירוע המרכזי בנובלה הראשונה הוא חטיפתה של יעל. היא מתחילה את יומה עם החלטה למצוא עבודה בחנות ספרים הזויה בנתניה ונופלת לידיו של מאבטח מטורלל המצווה עליה לכתוב ללא הפסק כמעיין עוץ לי גוץ לי ביבליותרפי. יעל מנסה לכתוב אך במקביל ווסיסדאס מנהלת את מחשבותיה וזיכרונותיה, מקפצת על תודעתה כמו מזרן בבית מלון עד שנדמה שיעל כמעט שוות נפש לגבי חטיפתה. באופן פרדוקסלי, דווקא הסיפור שכותבת יעל בשבי, "הדר עבודת-יד" מספק אתנחתא קצרה בתוך הסהרוריות התזזיתית האופפת את שאר הספר. פרדוקסלי מפני שיעל כותבת סיפור על שיגעון שנכתב באופן נורמלי לחלוטין. הדמות הראשית היא מירית אשר חווה (כמה מפתיע), התמוטטות. הידיעה שסיפור זה נכתב על-ידי דמות שאנחנו כבר מכירים (יעל), יוצרת שכבה מרתקת ואפילו מעט טיפולית (אפרופו ביבליותרפיה), בזכותה מתאפשר לראות פן נוסף של יעל הרחוק מהנגיעות הסכיזואידיות שאולי נחשדה בהן בהתחלה. החמלה המרחפת מעל הסיפור של מירית, מופנית גם כלפי בעלה, גדי, אשר עושה כמיטב יכולתו כדי לסייע לה מהבחינה הפיזית, אך מהבחינה הנפשית אינו מסוגל להגיע אליה וגם כלפי ילדתם הקטנה.

ברונו
                       עם מחווה ברורה לברונו שולץ

 

הסיפור של מירית הוא כאמור כפסק זמן לקוראים, אך אותם "זבובים על קיר" כבר עוברים להירמס מתחת למחבט הטירוף בסיפור הבא, "המיתוס של מחלות הנפש", והוא הצבע הבולט ביותר בקשת הסיפורית הנפלאה הזאת עם מחווה ברורה ל"חנויות הקינמון" של ברונו שולץ. כאן חוזרת יעל לחנות הספרים המוזרה בנתניה לבקש עבודה, הפעם עם כל האומץ האפשרי. היא מעידה על עצמה שהיא מפחדת להשתגע, עבודה משמעותה חיים, "החיים מתחילים", כפי שמכריזה אמה וכך מתנפץ לו המיתוס הראשון. העבודה בחנות הספרים המוזרה רק מקרבת את יעל בעוד כמה צעדים מהירים לעבר הבלתי נמנע וענן הפסיכוזה בצד הקשת הולך וגדל. הקורא המיומן ישים לב שיעל חזרה אך ווסיסדאס איננה. הקורא היותר מיומן ישים לב שווסיסדאס לא באמת איננה כי היא כעת חלק מיעל ומהעולם שמחוצה לה. אם בחלק הראשון, יעל עוד עשתה הבדלה בינה לבין ווסיסדאס ואף התקפלה באמצע חנות הספרים וסתמה את אוזניה כדי לא לשמוע את קולה, הרי שכאן אין יותר חוצץ ביניהן  והדבר ניכר במעשים וגם בשפה  ובשיח עם הסביבה: "תפסיקי לדבר אלי כמו שאת כותבת", מבקש ממנה רענן שעובד עמה בחנות.

קשה שלא להתייחס לאזכורים התרבותיים לכל אורך הספר. מגוון  סופרים ומשוררים מופיעים בו: יונה וולך, אורלי קסטל בלום, פרננדו פסואה ועוד. לא תמיד ברור מהי התרומה שלהם ומה הטעם באזכורם, בעיקר מפני שמדובר בספר מגובש וייחודי למדי ואין שום צורך ב"קביים" הללו.

השאלון העצמאי עם מור אופק

מור אופק

ספר לנו קצת על הספר שלך, "כיבוי אורות"

"כיבוי אורות"  הוא ספר על רגע בו אדם מחבר בין עוול שהצטבר בראש למה הוא הולך לעשות עם המידע הזה מעכשיו. שילוב של תאונת דרכים חזיתית בין ניתוק רגשי ומנגנון הדחקה משומן לשומר לילה שעדיין מסתובב חופשי בקיבוץ במסווה של נהג בית, כאשר הפשעים שלו מהעבר עדיין מהדהדים על המדרכות המיותמות. אריק בן חורין חוזר לקיבוץ המתפרק של שנות האלפיים מתל אביב, מפעל כושל על סף מכירה, ומנהלים שסופרים הלוויות לקראת ההצבעה על שינוי בלתי נמנע. על אריק להתמודד עם כל השדים והרוחות של עצמו ושל קיבוץ מעלה הגרדום.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

היה זה סוג של סיפור שחייב לצאת החוצה, סוג של נקמה והתמודדות עם יותר מדי סיפורים שהושתקו היטב תחת גלגלי ההשתקה, ההדחקה וההכחשה. וזאת לאור העובדה שהספר לא התקבל בשום הוצאה גדולה.

כשהוצאת גוונים הייתה "בעניין"הבנתי שאולי בכל זאת מישהו בתעשיית הספרות חושב שאני שווה משהו אבל ההצעה שלהם עלתה לי יותר מדי כסף דבר שהוביל להחלטה ללכת על הוצאה עצמית ושפויה בעלות שלה וגם ביכולת שלי לשלוט על כמות העותקים אם וכאשר נצטרך להדפיס מעבר ל 100 הספרים הראשונים.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא את ספרו בהוצאה עצמית?

ארז מאינדיבוק אמר לי: "אז נכון שהאגו מעדיף את הספר בחנויות הספרים אבל אל תתן לאשליה לנהל אותך, בסופו של דבר אתה עשוי להיתקע עם מלאי של ספרים אחרי זה." בהוצאה העצמית יש לך שליטה מלאה, לא רק על התוכן שאתה יוצר אלא גם על ניהול המלאי.

הדבר הכי טוב שקרא לי בהוצאה העצמית זה הקשר הבלתי אמצעי מול הקוראים. קיבלתי תגובות שבאמת לא הייתי יכול לקבל בשום הוצאה אחרת. הספר עורר כל-כך הרבה סיפורים, שבעיקר חיזקו את העובדה שאני לא לבד עם הסיפור הזה .ישר נוצר עניין ושאלות של איך ההורים שלך הגיבו ואיך החברים שלך הגיבו ונהיה מן מעגל שחייב לא רק אותי אלא גם את הצד השני להגיב, להתאמת ולשתף. ושיתוף בעידן הנוכחי הוא הכרחי ולעתים גם מדבק.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

נראה לי שאלפי ספרים נכתבים כרגע בוואטסאפ. כל מחשבה מתועדת ואליה מצורפת תמונה,

זה הולך לכיוון ספרות כל-כך קצרה שיהיה אפשר להספיק לקרוא אותה ברמזורים.

ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

בטלני הדהרמה של ג'אק קרואק. קרואק כמייסד זרם התודעה האינסופי השפיע עלי יותר מכל אחד אחר על סגנון עוצר הנשימה שלו. כשאני קורא אותו ברור לי שהוא גם כתב את זה בנשימה אחת כמעט בלי התערבות של עריכה . לכל מי שאהב את 'בדרכים' עושה רושם שזה עוד יצירת מופת מבית היוצר.

 

 

לספרו של מור אופק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/9CCVqA

השאלון העצמאי עם שלי מרכוס

שלי

 

ספרי לנו קצת על הספר שלך "עיניים שלי"

הספר "עיניים שלי" מורכב מ-21 סיפורים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, אבל תוך כדיי קריאה והעמקה בספר, הקורא מגלה שהם קשורים זה לזה.יש דמויות שמבקרות גם בסיפורים אחרים וסוגרות פערים מסיפור קודם, בסיפור אחר. כל הסיפורים מתרחשים בשכונה דמיונית , בשנות השמונים של המאה העשרים, השכונה היא אמנם דמיונית, אבל כולנו מכירים אותה, מהחיים שלנו, מהעבר.

הספר הוא געגוע לפעם, לאנשים שכבר לא קיימים יותר, לעידן נשכח, חף מטכנולוגיה וקידמה. יש בו אוכל, טעמים, ריחות, מילים של פעם, והרבה ישראליות. יש בו אהבה וגם כאב.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים

יש לי קהל אוהדים בבלוג הפייסבוקי שלי של מעל 5500 איש. קיבלתי הרבה תגובות ופניות: "נו, מה עם ספר?", "מתי את מוציאה ספר" וכאלה… אז המעשה הטבעי מבחינתי היה לכתוב לקהל ולהוציא את הספר ישירות אליו, ללא תיווך.

יצאתי בקמפיין הדסטארט שגרף 155% כבר בשבועות הראשונים ומאז הספר הגיע לעוד מאות אחרים, בשתי מהדורות מודפסות.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית

לאסוף קהל קוראים, קודם כל.אני התחלתי לכתוב בדף הסיפורים שלי בפייסבוק ואף אחד לא הכיר אותי, האוהדים היו בני המשפחה. ומסיפור לסיפור, עוד לייק ועוד לייק, וכבר יש קהל אוהדים קטן ואז זה מתרחב למעגלים אחרים ואחרי שנה וחצי הכירו אותי אלפיים ומשהו איש. עם זה אפשר להתחיל לעבוד.

חיכיתי בסבלנות שיכירו אותי יותר בפלטפורמות החברתיות, לפני שיצאתי עם קמפיין ההדסטארט. לדעתי, זה הכי חשוב, להגיע מוכנים עם קהל שעוקב ומכיר אותך.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרות בארץ?

בתור מי שכתבה על העולם של פעם, עולם נטול טכנולוגיה , עולם של שכנים שמודיעים הודעות במקום וואטסאפים , יהיה בי תמיד רגש לספרות הכתובה, המודפסת, לריח של ספר.
אבל מצד שני, היכולת להגיע ליותר קוראים דרך עותקים דיגיטליים וקינדל, היא נפלאה ומרתקת בעיניי. נראה לי שעם הזמן זה יקרה יותר ויותר , אנשים משנים את הרגלי הצריכה שלהם תמיד.

 

 ולסיום- איזה ספר את קוראת בימים אלה

וואו. אני בתקופה של ספרות שואה. יש לי הזכות להפגש מדי יום שני עם אישה בת 92, ניצולת שלושה מחנות השמדה, אישה מרתקת באופן יוצא דופן. חשבתי ששמעתי הכל על השואה והאמת היא שלא מלמדים אותנו את קצה הקרחון. התחלתי לקרוא את ספרי ק.צטניק. משום מה הספר הראשון היה ה"עימות" שהוא החמישי בסדרה, אבל התחלתי איתו ועכשיו אני בראשון: "סלמנדרה" ומחכה לי על השולחן הספר השני שלו:"בית הבובות".

 

 

לספרה של שלי מרכוס באינדיבוק: https://goo.gl/GZAByL

לדף הפייסבוק של שלי מרכוס: https://goo.gl/e1LMcK