קטגוריה: שאלון עצמאי

השאלון העצמאי עם רינה ברוש

רינה.PNG

 

ספרי לנו קצת על ספרך "חיי בלעדיי"

עלילת חיי בלעדיי מתרחשת בימינו ומתארת את שיגרת חייה של הילה, גיבורת הספר, מנקודת המבט הכי מרוחקת שאפשר. כבר בעמוד הראשון מבין הקורא, יחד עם הילה, שבשנייה אחת, הנד עפעף, חייה כפי שהיא מכירה אותם תמו.

הילה חווה את מותה מנקודת המבט היחידה שהכירה בחייה. מתוך דאגה לסובבים אותה – איך הם ימשיכו בחייהם בלעדיה. מתוך כך היא מגלה שאת חייה, שהיו שזורים בחיי בני משפחתה, היא לא ניצלה. בפרספקטיבה החדשה שבלית ברירה הופכת להיות המציאות שלה היא מגלה סודות, מגיעה לתובנות ואף מרגישה דברים עליהם ויתרה מרצון.

כשכתבתי את חיי בלעדיי שמתי לב שיש המון נשים סביבי שאינן מרוצות מחייהן. שהשלימו עם הפשרות הרבות בין אם מדובר היה בעבודה או בזוגיות או בחינוך הילדים והיו אף כאלה שהתפשרו על הכל רק כדי שיהיה שקט בבית. זה הפריע לי. להשקפתי אנו חיים פעם אחת, והחיים יקרים מפז. אין זה נכון או הוגן אפילו להתאים את עצמנו למציאות, להתפשר, לוותר ולחיות מתוך הרגלים. זה מה שהילה עשתה ועד שעולמה לא הזדעזע לגמרי היא לא יכלה להבין את זה ואף לשנות.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את קריירת הכתיבה שלי התחלתי לפני כעשרים שנה, עם ספרי ילדים. כסופרת צעירה ומלאת מוטיבציה פניתי לכל ההוצאות לאור,  דיברתי עם מפיצים ועשיתי שעורי בית. כולם באופן מייאש ביותר אמרו לי כבר אז שלהוציא ספר לאור זה סיפור יקר ולא משתלם. "ספרים זה מותרות" היה משפט שחזר על עצמו, ובתקופה בה אנו חיים, אנשים לא משלמים עבור מותרות.

מכיוון שבערה בי הכתיבה, והסביבה תמכה ועודדה לא התייאשתי. הלכתי לפגישות רבות עם מו"לים שפירגנו והסבירו כמה הרבה אצטרך לשלם כדי שהם יוציאו אותי לאור וכמה מעט אם בכלל אקבל חזרה.

בסופו של דבר פגשתי מפיץ שהסביר לי איך אני יכולה לעשות הכל לבד ולחסוך בעלויות יצור הספר. כך הכרתי את עולם הגרפיקה, בתי דפוס, סוגי כריכות (קשיחה, רכה, בדבק, בתפירה). התוודעתי לגיליונות נייר ומחירם, כיתתי רגליים מבעל מקצוע אחד לשני, והפקתי לבד את ספר הילדים הראשון.

בעזרת אותו מפיץ הגיע הספר לחנויות, כולל הרשתות הגדולות ואף נמכר יפה מאוד והודפסו לו עוד שתי מהדורות. למודת ניסיון, עשיתי את אותו דבר עם שאר ספרי הילדים שלי.  סה"כ חמישה ספרים שהוצאתי לאור עצמאית. אבל ככל שעבר הזמן נתקלתי בבעיות שאי אפשר לפתור: התשלומים של המפיץ נעשו רק פעמיים בשנה ותמיד היו דחויים מאוד מאוד. קיבלתי חזרות הזויות מהחנויות (ספר שנשפך עליו קפה, ספרים שאנשים קרעו דפים וכו') ואף אחד לא קיבל אחריות על הספרים. הספרים היו מוחבאים ממש על המדפים והמוכרות היו מאוד לא ידידותיות כששאלתי על כך. כך התגלגלתי לחוסר אמון מוחלט במערכת.

לכולם יש יכולת להפיק עצמאית כל ספר. היום בעידן הרשתות החברתיות השיווק נגיש והמכירות קלות ברמת הביצוע אך לא לכל אחד זה מתאים. אני למשל מודעת לכך שיכולות השיווק שלי מוגבלות. אין לי יכולת או סבלנות לשבת כל היום מול המחשב ולשלוח מיילים, או לכתוב סטטוסים או להגות מבצעים כאלה ואחרים כדי לקדם את ספרי. אני עושה מה שאני יודעת ויכולה. אבל יש לא מעט סופרים סביב שכן עושים זאת ומצליחים יפה מאוד.

היתרון הגדול שיש בהוצאה מוכרת הוא ביכולות בשיווק ובהפצה . אדם פרטי אינו יכול להגיע לחשיפה שהוצאה לאור יכולה לתת. למרות זאת, בהוצאה עצמית הרווחים גדולים יותר והקשר עם הקוראים אינטימי יותר.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא ספר בהוצאה עצמית?

צריך לצלול לתוך זה. זו בריכה עמוקה, אבל יש בה המון גלגלי הצלה בדמות סופרים שעשו זאת ותמיד מוכנים עם עצה טוב או קישור לבעל מקצוע טוב וכו'.

בכל מקרה אין לוותר על איכות הספר. חובה לתת אותו לעורך מקצועי ספרותי ולשוני. חברות שקוראות ומפרגנות לא נחשבות עורכות. לצערי זו הבעיה הגדולה ביותר שאני נתקלת בה אצל סופרים עצמאים. נכון, עריכה היא יקרה, כמו כל דבר איכותי ומהוקצע אחר יש לה מחיר אבל למכור ספר שלא עבר דרך עיניים ומקלדת של עורך זה בעיני סוג של רמאות. ספר הוא לא רק עלילה מעניינת. לכל ספר יש ערך מוסף. סופר יודע מה הוא רוצה לומר אבל אין לו כלים לוודא שהוא אכן אמר מה שרצה וגם עשה זאת טוב מהודק ומדויק כשמדובר ביצירה של עצמו.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אני חרדה לשוק הספרים בארץ. יש יותר מדי ספרים שאיכות הכתיבה בהם ירודה מאוד. השפה דלילה, העלילה אינה מוקפדת וסגורה וזה מרחיק את הקוראים. לא נתקלתי בספר מתורגם כזה. חבל לי מפני שיש כותבים מוכשרים שהוגים עלילות מעניינות אך מתפשרים במקומות הלא נכונים. קהל הקוראים לא הולך וגדל ובאיזה שהוא מקום אני מרגישה שלא שומרים עליו. בלי קוראים אין לנו הסופרים, הצדקה. אנחנו נמשיך לכתוב – אבל המילים לא יצאו לחלל העולם ולא ישפיעו בשום צורה. אני מקווה שעולם הקריאה/כתיבה ימשיך להתקיים מפני שכולנו זקוקים לפסקי זמן במציאות של חיינו.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה?

בימים אלו סיימתי לקרוא את "עושה כרצונו" מאת אסתי ויינשטיין ז"ל. כעת אני עושה הפסקה בקריאה לטובת סיום הספר שלי, אני לא כותבת וקוראת באותו זמן.

 

לספרה של רינה ברוש באתר אינדיבוק: https://goo.gl/UZCKdi

השאלון העצמאי עם תמר לזר

תמר לזר

 

ספרי קצת על ספרך, "מצילות"

מצילות הוא סיפורה של הדס, אישה בת 31 שנרדפת על ידי עברה, על ידי טראומה מינית שעברה בגיל צעיר. הדי הפגיעה משתקים אותה, כובלים אותה לקיום פאסיבי ולכאורה חסר מוצא.

הדרכים המקובלות להימלט מהשדים שרודפים אותה – טיפול פסיכולוגי וזוגיות מגושמת שהיא מנהלת עם סטודנט בשם עמית – לא מסייעות לה כלל, וכתחליף היא נכנסת לעולם המדיטציה הבודהיסטית, שם היא שוקעת עמוק אל תוך רעיונות פילוסופים שמושכים אותה אך גם מסכנים את המשך קיומה על פני האדמה.

מצילות הוא גם סיפורה של תהילה, תלמידת תיכון פרועה ומלודרמטית שמהדהדת את הטראומה של הדס באופן אחר, ומתמודדת עם שדים דומים בדרכים שונות לגמרי, והרסניות לא פחות.

מה שמצליח בכל זאת לטעת בשתיהן תקווה ולהציע להן סיכוי לריפוי ולאיחוי, הוא החיבור ביניהן, ובינן לבין אישה שלישית.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

הבחירה הראשונה שלי הייתה דווקא בהוצאה ממוסדת, וכך הוצאתי את ספר הביכורים שלי, "זיכרונות של עץ", אבל כעבור שנתיים או שלוש התקשרתי לברר כמה עותקים נותרו במחסני ההוצאה, והתשובה הדהימה אותי. מתוך מהדורה של 3,000 עותקים, נמכרו כ 2,300, ומרביתם של 700 העותקים הנותרים – נגרסו.

כששאלתי המומה איך יתכן שגרסו את הספר שלי בלי לשאול או אפילו ליידע אותי, בלי להציע לי לקנות את העותקים, נעניתי: "כתוב לך בחוזה שצריך לשאול אותך לפני שגורסים לך את הספרים?"

אני חושבת שגם בלי שאפרט קל לדמיין את הזעזוע, את תחושת ההפקעה והרמיסה הגסה הזו שלי ושל היצירה שלי, ושל כל מה שקשור לתרבות ולאמנות. בעקבות המאורע הזה החלטתי להוציא את ספרי הבא – מצילות – באופן עצמאי, ולהשאיר בידיי את כל הזכויות ואת כל ההחלטות הגורליות.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

פרפקציוניזם. כמו"ל עצמאי אתם תיחשדו מראש בחפפנות ובאיכות נמוכה, וחובת ההוכחה שלא כך – היא רק עליכם. דאגו להוציא תחת ידיכם טקסט מושלם. מהוקצע, ערוך למופת. טקסט שהשקעתם בו את כל העבודה שיכולתם, שהקדשתם לו זמן רב ותשומת לב רבה. שש שנים לקח לי לכתוב את מצילות, ואם הייתי מוציאה אותו מוקדם יותר – הוא לא היה ראוי.

אל תחסכו על עריכה ועל עריכה לשונית. מצאו אנשי או נשות מקצוע מהשורה הראשונה ושלמו להן בהתאם. גם בשאר התהליך: העימוד, הגרפיקה וכו' – דאגו למצוא אנשי מקצוע מעולים שיעשו את הכל כמו שצריך. אל תחפפו! ספר טוב יכול להישאר בעולם לשנים רבות ולהשאיר חותם. שאפו לשם ועבדו כמו שצריך בשביל שזה יקרה.

איך את רואה את מצב שוק הספרים בישראל עוד מספר שנים?

לא צריך להתאמץ הרבה כדי לזהות שהכיוון שהתחום הולך אליו עכשיו הוא כלכלת שוק דורסנית, דואופול למעשה שמרבית השליטה בתחום המו"לות, ההפצה והשיווק בידיו. עם ביטול הסעיפים האחרונים של חוק הספרים הוסרו החסמים האחרונים שנותרו, ושתי הרשתות בשיתוף שלוש ההוצאות הגדולות יוכלו לנהוג כאוות נפשן, ולרמוס את ההוצאות הקטנות והעצמאיות, כמו גם הוותיקות והמוערכות שאינן שותפות שלהן, את הסופרות והסופרים, וכמובן את קהל הקוראות/ים שיקבלו מבחר מוגבל מאוד של ספרות מקומית.

אני יכולה רק לקוות שיקרה משהו שיסיט את הזרם המדכדך הזה לכיוון אחר. רגולציה, חקיקה חדשה וחכמה, הזרמת כספים לקרנות ספרותיות כמו אלה שקיימות בתחום הקולנוע, שיתמכו בסופרות/ים ובהוצאות הקטנות והכה חשובות.

יש בישראל קהל קוראים נפלא שנותן אמון ביצירה המקומית ורוצה לתמוך בה, ואין שום סיבה שהתחום הזה לא ישגשג ויפרח, זה רק עניין של החלטה ושל סדרי עדיפויות.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה

בדיוק סיימתי את האחרון ברומנים הנפוליטניים, ונותרתי שקועה במחשבות על הבחירה האמנותית של פרנטה בסגנון לקוני ומרוחק, על הקושי שזה יוצר בהזדהות עם הדמויות ומנגד על האופן שבו זה מייצג את הניכור בעולמן. במקביל אני קוראת הרבה ספרונים שקיבלתי ברחוב מנוצרים מיסיונרים על ישו וגם ספרים על אלים כנעניים – כתחקיר לספר הבא שלי, ומחר אני טסה לחופשה באיטליה ולוקחת איתי את "גם קופים נופלים מעצים" שגם הוא ספר עצמאי, של מעין רוגל, שאהבתי מאוד את ספריה הקודמים.

 

 

לספרה של תמר לזר באתר אינדיבוק: https://goo.gl/ZzKqyt

לאתר של תמר לזר: www.tamarlazare.com

הספר "מצילות" , זוכה פרס רמת-גן  לספרות. צילום: אלכס ליבק

השאלון העצמאי עם יערה רוזנבליט-מגדסי

יערה

 

ספרי קצת על הספר החדש שלך, "אסיה"

אסיה היא בחורה צעירה בת 27, גרה בתל אביב,עובדת כמלצרית בבית קפה וכותבת שירה למגירה. החיים שלה מתנהלים במין שגרה אפורה של דרום העיר, היא משוטטת ברחובות העיר המוכרים עד מיאוס, בין בניינים ומרפסות ובין גברים איתם מקיימת יחסי מין מזדמנים, אפרוריים ובלתי מספקים שגורמים לה יותר מהכל לשנוא את עצמה.
יום אחד היא מגלה שיש לה כוח על ובכוחה לחסום את מרפסותיהם של בחורים שפגעו בה. בתחילה היא לא מבינה את הכוח שלה אך עם הזמן היא מתחילה להתרגל ולנצל. על כל מרפסת שחסמה היא כותבת שיר שחושף אותה ואת פגיעותה. אט אט הכוח הופך להיות הרסני ומכלה כל חלקה טובה והעיר כולה נחסמת ולאסיה אין בה כבר מקום.
היא עוברת לירושלים, גם שם יש רחובות ובנינים, ומרפסות ובחורים אבל היא עצמה כבר לא אותה אסיה.
את הדמות של אסיה אני מכירה מגיל שבע עשרה וכבר אז התחילה להיכתב בראשי אבל רק בגיל עשרים ושמונה היא התחילה להיכתב על הנייר ולקבל חיים אמיתיים ונפרדים משלי. עבדתי עליו יחד עם הסופרת והעורכת שלי מירי רוזובסקי וזו הייתה תקופה מרגשת וכן, גם מעצימה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

טוב, נתחיל מזה שלא היו ממש שיקולים, ההוצאה עצמית נבעה מכורך הנסיבות. במשך שנתיים שלחתי את לחמי, פניתי לכל הוצאות הספרים הגדולות והקטנות וקיבלתי סירובים מרשימים ומעייפים. באמת שכמעט איבדתי כל אמונה בעצמי, ברומן וזה היה מתיש וכואב. א/נשים טובים בדרך ובעיקר מירי ניסו לחזק אותי ולעזור לי לחזור ולהאמין.
ואז אחרי תקופה מבאסת שבא למות, חברה משותפת העבירה את הרומן לרון דהן מאינדיבוק שקרא, פרגן מאוד ונתן לי זריקת עידוד אמיתית. הוא הציג בפניי את האופציה של הוצאה עצמית שנראתה לי בפעם הראשונה אפשרית.

מהרגע שהבנתי שלשם אסיה ואני הולכות הכול היה ברור יותר (לא קל יותר, אבל ברור). נזכרתי בעצמי, אני שכל חיי נמצאת בשוליים, שוליים חברתיים, אומנות שוליים, חשיבה של שוליים, מחאה של שוליים, למה בעצם חיפשתי את המיינסטרים? אז נכון יש חלום שיקראו רבים ורבות ויחבקו אבל יש גם רצון להיות אמתית וכנה עם עצמי ומי שאני וכמי שהמיינסטרים בבית ספר, באקדמיה, באומנות אף פעם לא ממש קיבל – הספרות העצמאית היא בחירה טובה מאוד בשבילה.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

אז קודם כל, לא לוותר. זה מסע לא פשוט שאני אגב בשיאו. ממש לא הסתיים. לא רק הספר עצמאי אלא גם אני אדם עצמאי שצריך לפעול בעולם וללמוד אותו, צעד אחר צעד, יש לא רק הנאה אלא גם בירוקטיה שלא מוכרת לי כמי שהייתה שכירה כל חייה, אבל אסור לוותר. להוציא רומן או כל ספר שכתבת במשך תקופה משמעותית מחייך, תקופה שבה חלמת את הדמויות, עוצבת על ידן, האמנת בהן – זה חלום גדול שאי אפשר לוותר עליו כי העולם לא רואה את חשיבותו. ואי אפשר לוותר עליו כי הוא נראה רחוק ובלתי מושג. אז, לא לוותר.
שנית, להקיף את עצמך בא/נשים שמאמינים בך, שיודעים להעריך את כתיבתך, שקוראים אותך, נותנים לך ביקורת מהימנה ורוצים/ות בהצלחתך. במקום הזה צריך גם להעז, ליצור קשרים עם א/נשים שהצליחו או בדרך להצליח ולהתייעץ כל הדרך. צריך גם להקשיב להם/ן ולעצות שלהם/ן אבל כמובן לברור ולהחליט מה נכון לך.
כחלק מזה אני חייבת להגיד שאינדיבוק זה המקום הכי נכון לסופרים עצמאיים. אז נכון שיש הרבה לבד והרבה בירוקרטיה אבל יש הרבה דברים שבלי אינדיבוק והליווי והעבודה איתם לא היו קורים או שהיו קורים בצורה עקומה.

עוד – לא לחשוש מ 'מה יחשבו', כתבת ספר, רבאק, כדאי שא/נשים יקראו אותו. כדאי שא/נשים יכירו. אז צריך לדבר עליו וצריך ליח"צן את עצמך והרבה. זה לא הזמן להיות הסופרת הביישנית והענווה שאת. זה הזמן לפרוץ את הגבולות המוכרים לך ולהשמיע קול. בכדי להוציא את הרומן פניתי לפלטפורמה שנקראת "מימון המונים" שהבנתי שממש לא מתאימה לכולם/ן וגם אני חששתי. במשך חודש הייתי נוראית, דיברתי רק על זה – בעבודה, ברחוב, בכל מפגש חברתי וגם בפייסבוק, פניתי לאינסוף א/נשים ואני חייבת להגיד שהופתעתי מכמויות האהבה והתגובות החיוביות שקיבלתי. ציפיתי שזו תהייה תקופה לא נוחה, שא/נשים לא יענו, שירגישו שאני מגזימה, אבל א/נשים תמכו ברוחב לב, א/נשים שמעולם לא הכרתי באופן אישי האמינו שזה יכול להיות רומן מעניין, האמינו בי וזה היה מפתיע ומחזק.
עכשיו כשזה נגמר אני צריכה לפנות לשלבי השיווק הבאים ואני מודה שאני מבולבלת אבל הנה עוד טיפ שחשוב בתהליך – להיות מוכנה לכך שאת בתהליך למידה תמידי ושיש כל כך הרבה דברים שלא ידעת על קיומם (מה זה בכלל תעודת משלוח?? מהו חוזה לגיטימי? כמה עולה כל דבר? מה התפקיד של המפיץ ועוד ועוד) והנה הזמן ללמוד.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אני באמת לא מומחית גדולה או בכלל בכל הנוגע לשוק הספרים,  אבל ככל שנכנסתי לעניינים בשל ההוצאה העצמית גיליתי עוד ועוד סופרים עצמאיים ועוד ועוד הוצאות קטנות שמחפשות "משהו אחר".  גיליתי והכרתי א/נשים שהעולם הזה בדמם.  אז יכול להיות שכיוון שעכשיו אני ממש שם אני רואה ריבוי גדול (ואולי זו אשליה),  אבל זה מרגיש לי כמו ריבוי שעלול לפוצץ כמה בועות- חממות ובכלל את המיינסטרים.  ממש כמו שסיפרו לנו שהפוסטמודרניזם יעשה למודרניזם. אני מניחה שבסופו של דבר הריבוי הזה יקטין את ההוצאות הגדולות ויכופף את רשתות הספרים.  אני יודעת שאלו מחשבות אופטימיות ויש מי שיגידו שהכל קורס וימשיך לקרוס לתוך עצמו והבועה רק הופכת אטומה יותר.  אני בוחרת לראות ולהגיד אחרת.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה

תמיד חלמתי  שישאלו אותי את השאלה הזאת… אז כרגע, כנראה כמו כולן אני קוראת את הכרך הרביעי של הרומנים הנפוליטנים של אלזה מורנטה – "סיפורה של הילדה האבודה". אני באמת לא רוצה לסיים אבל זה מה שיקרה. אני אסיים ואצטרך להמשיך בחיי.
ועוד כמה שקראתי לאחרונה ועדיין ליד המיטה –
פתח גדול מלמטה – אסתר פלד

שנת השועל – רות עפרוני

סמוך עליי – מריו לבררו

אה ויש גם את מובי דיק ששוכב שם בערימה – עוד לא קראתי ואני מרגישה שאני צריכה.

 

לספרה של יערה רוזנבליט-מגדסי  באתר אינדיבוק: https://goo.gl/oqMw4G

השאלון העצמאי עם דניאל צ'צ'יק

28061710_10156086369808610_3358334487120409058_o

 

ספר קצת על הספר החדש שלך, ״מילים אותנטיות״…

מדובר בספר שיחות , 29 דיאלוגים קצרים בנפשו של אדם צעיר מלא בשאלות קיומיות שאין מי שיענה עליהן, ובכדי לא להתמסר אל התהום העמוקה, הוא מחליט להמציא לעצמו אדם לשוחח עמו והרי זה הוא עצמו אבל כבר כאדם ישיש מלא בחוכמה. אלה תוהים להם בשני קולות על השאלות העמוקות והעדינות לאדם המתמודד.

הם נוגעים בחרדת הסופיות, דמעותייה של אמא, על גילוי הקמט הראשון, על בדידותם של עזובי הנפש ברחובות, על בחירה חופשית והתמסרות לעדר, על משמעות החיים והיעדרה, על אהבה ועוד..

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

תחילה באמת תהיתי בין הוצאות האור והשוויתי מחירים בכדי ללמוד את השוק אך מהר מאוד הבנתי בשיחת עומק כי לאחר שהספר מגיע לחנות דרך ההפצה – כמעט 80% ממנו הולך להרבה מאוד ידיים וזה הכעיס אותי מאוד. הרגשתי שיש כאן אין סוף גזל..

הבנתי שזה לא נכון לי בשלב זה, ועדיף שאעשה הכל בעצמי וכך זה היה. חיפשתי ומצאתי אנשי מקצוע איכותיים לכל אורך ההפקה של הספר ועבדתי איתם באופן קרוב ואחראי.

כמו כן, הכרתי את עצמי ואת יכולות השיווק שלי. ידעתי שעדיף לי למכור פחות ספרים אבל ליצור רווח הוגן. וכמובן, להכיר את האנשים שקראו אותי, כמו ליצור קהילה של אנשים לאט לאט.

למדתי גם שפייסבוק זו חנות חינמית ללא גבולות ואפשר להגיע לאלפי קוראים פוטנציאליים באם יש לך את הסבלנות והגישה הנכונה לאנשים.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

בעיני חשוב מאוד להשקיע בכל תהליך הפקת הספר ולמצוא את האנשים הנכונים לעבוד איתם ולא להתפשר על איכות, לעשות השוואת מחירים ולקבל המלצות זהב מאנשים שכבר עבדו איתם. כמו כן אתם מוכרחים להכיר ביכולות ובמגבלות שלכם: האם אתם יודעים לשווק את הספר עצמאית? האם אתם יודעים לנהל את הזמן? האם אתם יודעים לקדם את עצמכם באינטרנט? האם אתם יודעים לדרוש את מה שמגיע לכם? (אפרופו שאלות קיומיות..)

אם אין לכם את היכולת לנהל את האהבה, את היצירה שלכם – ייתכן ואתם זקוקים שמישהו אחר יעשה זאת בעבורכם וזה בסדר. אבל אם אתם מסוגלים, זה יחסוך לכם 10-15 אלף שקלים בקלות.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרות בארץ ?

אני מקווה שיהיה איזה מהפך גדול. אומרים שאמאזון ישנה פה את חוקי המשחק לחלוטין, ורשתות ענק כמו סטימצקי וצומת ספרים ייעלמו מהמפה היות והם לא מתקדמים בעליל.

העולם הולך לכיוון דיגיטלי במובן הירוק ובמובן של חסכון האחסון. אני עדיין מכור לתחושת הדף – אבל אלה כוחות חזקים מאוד. אנשים יפסיקו ללכת לחנויות ויוכלו לצרוך תרבות ואיכות גם בלי לממן מנהלי רשתות גדולים בזמן שהסופרים מגרדים את השקלים. בעולם הגדול המחירים של הספרים די הוגנים והתפוצה מאוד רחבה. השוק שלנו מאתגר מאוד, היות וקוראי העברית הם אחוז כמעט אפסי בעולם הגדול לעומת קוראי אנגלית וכו ועדיין – התחושה שלי היא שעולם הספרים דומה לעם ישראל שהיה משלם 500 שקלים חשבון פלאפון ואז גילה שאפשר לשלם גם רק 50 שקלים. יבואו ימים טובים.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה

בזכות לימודי הפסיכותרפיה, אני נחשף לספרים פסיכולוגיים ופילוסופיים במידה, אבל אני לא מוכן לוותר על אהבותיי האחרות ולכן אני משלב וקורא בה בעת כמה יחדיו..

יצחק בשביס זינגר – שפינוזה מרחוב השוק

דר׳ ווין דייר – אתה, המושך בחוטים

ארווין יאלום – פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית

 

לספרו של דניאל צ'ציק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/N5tPCd

השאלון העצמאי עם שרה הורניק

שרה.PNG

 

ספרי קצת על הספר החדש שלך, "אסור לדבר על דפנה".

"אסור לספר על דפנה" הוא סיפור של דרמה משפחתית שבליבו תעלומה, סיפור מותח ואפל המתובל בכמות נדיבה של הומור שחור.

גיבורת הסיפור היא אלונה, אישה שניתקה קשר עם אימה, רחל, לפני שנים רבות. כיום, תחת לחצים מזאב, אחיה הגדול, וטלפונים בלתי פוסקים מהבנק, היא נאלצת לחזור לגור בדירתה של האם. למרות שרחל כבר לא גרה בדירה הזאת – היא חולת אלצהיימר ומתגוררת בבית אבות – אלונה תצטרך לסדר ולפנות את כל החפצים שלה ולהתמודד עם כל זיכרונות הילדות המעיקים שהיא ניסתה לשכוח במשך השנים.

מחלת האלצהיימר גרמה לרחל, ציירת מפורסמת בעברה, לאבד קשר עם סביבתה – היא כבר כמעט לא מדברת או מתפקדת בכלל, היא לא מזהה את בני משפחתה והיא משוכנעת שאלונה היא מישהי בשם דפנה. רק את היכולת לצייר היא עדיין לא איבדה. יום אחד אלונה מוצאת בבלוק הציור שלה בבית האבות ציור מטריד, של אישה פצועה ומדממת.

מי האישה הזאת ומה קרה לה? האם רחל מנסה להעביר מסר לבני משפחתה? איך אפשר לשאול את השאלות כשהיחידה שיודעת את התשובות שכחה איך לדבר? ומי זאת דפנה, לעזאזל?

תצטרכו לקרוא את הספר בשביל לגלות.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

המממ… כן, מה שקרה זה שכל ההוצאות הגדולות בארץ רבו ביניהן על כתב היד שלי ופשוט לא ידעתי במי לבחור. אל תשאלו, כמעט פרצה פה מלחמת העולם השלישית. אז אחרי התלבטות רבה, בסוף החלטתי לסרב לכולם וללכת על הוצאה עצמית. מי צריך את כל הכאב ראש הזה?

טוב, לא, זה לא בדיוק מה שקרה. אני פשוט רואה שכל הסופרים האחרים שענו לשאלון הזה מציגים את זה כבחירה שלהם עם כל מיני נימוקים יפים ומעוררי השראה, וזה גורם לי לרגשי נחיתות. אני לא בחרתי בהוצאה עצמית, אם הייתי יכולה לעשות הכל מחדש אני לא בטוחה שהייתי בוחרת בה, אבל בסופו של דבר, היא בחרה בי, ונראה לי שטוב שכך – כי אחרת במקום לענות על השאלון הזה עכשיו, בטח הייתי עדיין שוכבת על הספה בסלון, בוהה בתקרה, מקללת את כל ההוצאות הגדולות האלה ובוכה על מר גורלי.

מה היו השיקולים שלה לבחור בי? אני מניחה שהיא ידעה שבסופו של דבר, הספר שלי חייב לראות אור ויהי מה. היא ידעה שזה ספר טוב ושמגיע לו לקבל הזדמנות בעולם האמיתי. והיא ידעה שאני יכולה לעשות את זה בעצמי, כנגד כל הסיכויים, גם אם לא נראה לי שאני מסוגלת. היא די חכמה לפעמים, ההוצאה העצמית הזאת.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

מחקר. תעשו אותו, ותעשו הרבה ממנו. תשקיעו בזה. תלמדו את הנושא טוב-טוב לפני שאתם נכנסים לזה, תכירו את כל האפשרויות, תבינו מה זה ידרוש מכם. אם חשבתם שברגע שכתבתם את המילה האחרונה בספר אז מרבית העבודה הקשה מאחוריכם, תחשבו שנית. תתייעצו עם אנשים שכבר עשו את זה (רצוי כאלה שעשו את זה בזמן האחרון, כי הסצנה הזאת משתנה כל הזמן). תחסכו יותר כסף ממה שנראה לכם שצריך ותפנו יותר זמן ממה שנראה לכם שצריך. תתכננו. תתארגנו. הוצאה עצמית של ספר זה עסק לכל דבר, ואם תרצו ואם לא, תיאלצו להפוך לאנשי עסקים.

אל תהיו אימפולסיביים. אל תצפו לניסים ונפלאות. אל תקפצו למים העמוקים לפני שלמדתם לשחות, בהנחה שהכל יסתדר מעצמו בסוף, כי מה כבר יכול להיות. הקיצר, אל תהיו כמוני.

ואחרי כל זה, תנסו ליהנות עד כמה שניתן מכל התהליך. תחגגו את ההצלחות הקטנות, ותתעלמו מהקולות הקטנים שמנסים לייאש אתכם, גם החיצוניים וגם אלה שבתוך הראש שלכם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרות בארץ?

נראה לי שקטונתי, אבל עם זאת… אני חושבת שהגעתו הצפויה של הדוד העשיר מאמריקה לארצנו הקטנה – מישהו אמר "אמזון" ולא קיבל? – הולכת לטרוף פה את כל הקלפים ולחולל מהפכה בעולם הספרות המקומית. אני מודה שאני די מצפה לזה. אני חושבת שזה הולך להיות שינוי לטובה, במיוחד בשבילנו, הסופרים העצמאיים, שכרגע אנחנו קצת בעמדת ה"אנדרדוג". זה יוריד את העלויות שלנו ויפתח לנו הרבה אפשרויות מעניינות. מה שבטוח זה שהולך להיות מעניין

ולסיום – איזה ספר את קוראת בימים אלה?

אני באמצע "אלינור אוליפנט ממש בסדר" של גייל האנימן, ומוכרחה לומר שאני מתענגת עליו כמו שכבר מזמן לא התענגתי על ספר. הדמות הראשית היא אישה מתוסבכת ולא-שגרתית, עם עבר אפל ואמא משוגעת, בדיוק כמו שאני אוהבת, ולמרות שהיא מאוד שונה במהותה מאלונה, הגיבורה של "אסור לדבר על דפנה", היא מזכירה לי אותה במובנים מסוימים.

 

לספרה של שרה הורניק באתר אינדיבוק: https://goo.gl/Tc1fZc

לספרה של שרה הורניק במחיר מיוחד ועל היוזמה "קריאה חברתית": https://www.sarahhornik.com/social 

 

 

השאלון העצמאי עם דור טוקר

טוקר

 

ספר קצת על הספר שלך, "התיאוריה המנדלסונית"…

שבועות ספורים לאחר מות הוריו בנסיבות מעורפלות, פוגש אדם, נער יהודי תושב שמורת היהודים, מדען מבוגר אשר מגלה לנער שהוא החוליה האחרונה בשרשרת הסתברויות אשר תגרום למין האנושי לקפוץ מדרגה תבונית. המדען לא מספיק להסביר לאדם על תפקידו כשסוכניו של תאגיד מרושע מתנפלים על השניים בניסיון ללוכדו. בשנייה האחרונה מצליח אדם לחמוק מהם, אבל הם לא מוותרים ופורצים במרדף אחרי הנער המיוחד.

בכדור הארץ שלאחר קריסת הדתות הגדולות וההתפקחות מהאמונה בכוח הכסף, רווחת התיאוריה המנדלסונית שמתארת את העולם כפאזל של שרשרות הסתברותיות הקשורות זו בזו ומובילות את האנושות לעבר התפתחויות טכנולוגיות ותגליות מדעיות וגם ל התייעלות אישית תבונית. התיאוריה מדברת בין השאר על כך שכדור הארץ והחיים בו נוצרו על ידי גזע תבוני כלשהו על מנת לאפשר למין האנושי להתפתח לרמה כזו שתאפשר מגע בין הגזעים וקשר שווה ערך.

לאדם מתברר כי סוכני התאגיד אחראים למות הוריו. הם גם פגעו בחבריו ובקרובים לו ועתה הם מנסים לפגוע בו. והם אכזריים, מאוד אכזריים, ולא בוחלים בשום דרך על מנת להשיג את השליטה עליו.

אדם יוצא למאבק על חייו ועל הזכות לשנות את גורלו. הוא בורח מרודפיו על פני כל הגלקסיה. במהלך מסעו לומד אדם על התפקיד שמייעד לו הגורל ונקרע תחת האחריות שהוטלה עליו נגד רצונו להוביל את המין האנושי אל שלב אבולוציוני גבוה יותר. אפילו בעולם כה מורכב כמו כדור הארץ, יש לאדם אחד את הכוח לשנות את גורלו, והצלחתו תשנה לעד את עתיד האנושות כולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

את ספריי הקודמים הוצאתי בהוצאות ממוסדות יותר ופחות. הספרים אמנם נמכרו יפהאבל ההוצאות לא השקיעו כמעט דבר בשיווקם של הספרים וקידומם ולא היו מוכנים להדפיס מהדורות נוספות. הרגשתי שאני מהווה נתון סטטיסטי בלבד מבחינתם וכשמכירות הספר לא התקדמו בקצב משביע רצון מבחינתן הן ניתקו איתי קשר.

את הספר החדש, "התיאוריה המנדלסונית", החלטתי לשווק אחרת. קודם כל תרגמתי אותו לאנגלית על ידי מתרגם מקצועי. בהמשך ערך את הספר עורך ספרותי מנוסה. הפלטפורמה שבחרתי הייתה של אמאזון מתוך מחשבה על קהל יעד רחב ככל האפשר אבל גם ממוקד ומפולח לפי ז'אנרים והרגלי קריאה. הספר נמכר מצוין במשך כמעט שנה והביקורות עליו היו מרשימות ומרגשות. מתוך רצון לפרסמו בעברית, החלטתי שהפעם לא אעבור את מסלול הייסורים של מציאת הוצאה לאור שתהיה מעוניינת בספר, רק כדי שאחר כך לא תקדמו ותשווקו, לא עוד. הפעם אהיה אני המוציא לאור שלי. לטוב ולרע. בעיקר לטוב. נכון, התהליך קצת ארוך יותר אבל זה רק כי אתה אחראי לבחירות שלך והאפשרויות הרבות, לעיתים מסיטות אותך מדרכך, אבל אם אתה ממוקד במטרה, זה יקרה. וזה קרה. ועכשיו, לשיווק!

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

קבע לך מסגרת תקציבית והשתדל לא לחרוג ממנה בהרבה.

התעקש על עריכה מקצועית גם ספרותית וגם לשונית. זה לא זול, אבל זה ממש מאסט.

חבר אמר לי פעם שספר נמכר כמו ירקות. הוא צריך להיראות טוב ומושך את העין.

זאת עבודה מאוד קשה. ואתה אחראי עליה לטוב ולרע.

קח את הזמן ועל תתעקש לפרסם לפני שתחוש מוכן.

היה מעורב בכל ההחלטות גדולות כקטנות. תמיד תזכור שמלכתחילה זו הסיבה לכך שבחרת להוציא את ספרך באופן עצמאי.

נסה כמה שתוכל שלא להתפשר, אבל דע לא להישבר כשמשיקולים כאלו או אחרים, עליך לעבור על הדיבר הזה.

בחרת אנשי מקצוע? יופי, עכשיו תן להם לעבוד. אתה קובע את הקונספט, אתה מסמן את הדרך, אבל יש להם תפקיד מאוד משמעותי ביצירה ולא סתם שמת את מבטחך בהם. אפשר להם.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אין לי מספיק אינפורמציה על מנת לבחון את שוק הספרים בארץ. עם זאת אני יכול לדבר על תחושות בטן ומעט ניסיון.

אם לפני כמה שנים וכמה ספרים פרי עטי הייתי נשאל שאלה כזו הייתי משיב שההוצאות שולטות בשוק במידה כזו שסיכוייו של סופר להצליח (מכירות, פרסום, הכרה) בארץ תלויות בחסדיהן של ההוצאות הגדולות ושואפות לאפס. גם היום אני חושב שההוצאות הגדולות מכתיבות כיוון ועדיין שולטות בשוק הספרים, אבל ההגמוניה והבלעדיות שלהן נסדקו. מוקדם להספיד אותן וצריך עוד זמן על מנת לקבוע שזו מגמה ולא אופנה חולפת. אני מאמין שהרגלי הצריכה של האנשים משתנים ויחד איתם טכנולוגיות חדשות מאפשרות פנייה לשווקים חדשים מבלי לוותר על האיכות.

 ולסיום, איזה ספר אתה קורא בימים אלה?

הטרילוגיה של מרגרט אטווד מסיים את "אדם האחרון".

"הנני", של ג'ונתן ספרן פויר

"בחלום", של סטיבן הרפר

 

לספרו של דור טוקר: https://goo.gl/fZkCNQ

השאלון העצמאי עם איציק חדד

חדד

 

ספר לנו קצת על הספר שלך, "תחנה אחרונה נתניה"…

כרטיס האשראי של ציון נבלע במכשיר הכספומט וציון מבין שלאור השפל כלכלי שהוא הגיע אליו החיים לא יכולים להימשך כמו שהם.  ציון, צורף מוכשר וסופר מתוסכל, מחליט לשנות את חייו. בניגוד לתכניות שהחלה לרקום חברתו נועה (עבודה קבועה והקמת משפחה), הוא מוכר את מכשירי הצורפות היקרים וקונה רכב מסחרי כדי להגשים חלום ישן – לצאת מנתניה ולנדוד ללא מחויבות במרחבים הפתוחים. אך כדי לנדוד צריך כסף, והשניים הופכים את הרכב למזנון נייד.

כמו כל מסע, אתה יודע איך אתה מתחיל אותו, אבל אין לך מושג איך הוא מסתיים. היציאה למסע מובילה את ציון ונועה למחוזות לא צפויים. זאת לא אמריקה ולא אוסטרליה והמדינה נגמרת מהר וכך האלטרנטיבות והעצבים שלהם. השינוי מתחולל כאשר הם פוגשים בפסטיבל עכו את משיח.

משיח הוא שחקן המעלה הצגת יחיד בנושא אחרית הימים. הם מצליחים לשלב את ההצגה עם המזנון וההצלחה מאירה להם פנים.  Happy end יש בהוליווד, כאן הגורל מזמן להם את ליפשיץ. בעלים של כפר נופש בנגב המזמין אותם לגור ולהופיע בכפר.

לכאורה גיבורינו הגיעו למנוחה ולנחלה אולם המדבר, הבדידות וחוסר המעש מכניסים את הגיבורים למצבים נפשיים ההולכים ומקצינים עד לסוף הלא צפוי.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים?

ניסיתי להוציא את הספר דרך ההוצאות הגדולות. הוצאות קטנות מעולם לא עניינו אותי מאחר והכל שם עניין של כסף. שים כסף ולא משנה איך אתה כותב ועל מה אתה כותב, הספר יצא.

שתי הוצאות מובילות התעניינו בספר. למרות מחמאות אדירות זה לא הבשיל לכדי חתימה. באחת ההוצאות ראש מדור ספרות שלחה לי מכתב אישי שבו היא היללה את הספר ואותי ככותב אך שורה תחתונה היא אמרה שהשיקול הוא כלכלי והם מאוד התלבטו לגביו אך הגיעו למסקנה שזהו כתב יד מיוחד שלא יהיה לו סיכוי בשוק המסחרי.

התסכול שלי היה גדול. אמרתי לעצמי שאם היו דוחים את הכתב יד בטענה שאין להם בו עניין אז ניחא. אבל כאן היו אתי בקשר. מייל, טלפונים, ישיבה כזו, ישיבה אחרת והתחושה שהנה אתה כבר חותם והופ, אתה מוכשר ומיוחד ובגלל זה כנראה שאין לך קהל ולכן לא נחתים אותך. מתוך תסכול פרסמתי את המכתב בפייסבוק. אנשים הגיבו בצורה חמה ואוהדת והפצירו בי ללכת להדסטארט, מימון המונים. הייתי נחוש להוכיח שאותן הוצאות טעו בשיקולים שלהן. במשך שלושה חודשים עשיתי הכנה לקראת העלייה להדסטרט וכשעליתי לאוויר זה היה מהיר ומוצלח. במשך שלושה שבועות גייסתי את הסכום שדרשתי למעלה מ40000 שקלים עם 273 תומכים. למעשה מכרתי מעל 350 עותקים עוד לפני שהספר יצא.

התחושה הייתה נפלאה. הוכחתי שיש לי קהל שהשקיע בספר עוד לפני שראה אור. קהל מגוון מכל גווני הקשת של החברה הישראלית וזה שימח אותי מאוד.

לסיכום: ההוצאות הגדולות לא רצו אותי בטענה שהספר לא יהיה מסחרי וניגשתי להדסטארט כדי להוכיח שהן טועות.

איזה טיפ תתן למי ששוקל להוציא ספר בהוצאה עצמית?

חשיפה היא לא חלק מהמשחק אלא המשחק עצמו. הפנטזיה היא שהספר יהיה בפרונט ואתה תהיה זה שמשוטט לך להנאתך בין מוקדי המכירה ורואה מהצד כיצד ספריך נחטפים משל היית סלינג'ר. זה לא יקרה, לא בימנו. אתה צריך להיות בפרונט. זה מבאס להגיד אבל אתה צריך להיות יותר מעניין מהספר. אתה זה שמביא את הקהל ולא הספר. באמצעותך הם יגיעו לספר ומכאן תקווה שקורא יביא קורא.

כמובן שהמוצר צריך להיות מעולה ולכן חשוב לעבוד עם אנשי מקצוע טובים. כתב היד שלך טוב ככל שיהיה עדיין הוא צריך עורך ספרותי נהדר ועורך לשוני מופלא כדי להביא את המוצר לדרגת מצוינות.

בנוסף, הרבה לפני ההוצאה לאור תקים לך קהילת קוראים ברשתות החברתיות. בעתיד הם יהיו הראשונים שירכשו את הספר ויניעו את העגלה קדימה.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים בארץ?

זה לא סוד ששוק הספרים במשבר. הנוער היום קורא פחות והם יהיו הצרכנים בעתיד ככה שאני לא ממש אופטימי. בכל מקרה אני מניח שלאור ההתפתחות הטכנולוגית שלא ניתן לעצור אותה הספרות הדיגיטלית תתפוס מקום הרבה יותר רחב ממה שהיא תופסת כיום. בעקבות התפתחות זו אני מפליג קצת בדמיון ואני חושב שבעתיד הלא רחוק יהיו ספרים דיגיטלים המשולבים עם קטעי וידאו.

בקיצור, אני טכנופוב מקשיש ואין לי מושג.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה?

בימים אלה אני כותב וכשאני כותב אני לא קורא. כל כולי בסיפור שאני כותב. גם כשאני לא כותב פיזית מול מחשב אני עדיין כותב במחשבה שלי. מה שכן לפני שהתחלתי בכתיבה הנוכחית קראתי את הקבוע היחידי של יואב בלום. את תשמעו סיפור של בשביס זינגר ואת מזל עורב של אמיר גוטפרוינד.

כשאני לא כותב אני מאוד אוהב לקרוא. אני לא מבין את אלה שקוראים ספרים במקביל. אני קורא ספר אחד, עסוק אתו, הולך אתו ועד שאני לא מסיים אותו אני לא נרגע.

הקריאה מבחינתי היא גם לימוד. אני אוהב לקרוא סופרים שאני יכול ללמוד מהם ולשמחתי יש לא מעט כאלה.

 

לספרו של איציק חדד באתר אינדיבוק: https://goo.gl/ELjv4Z