תגית: ספרות עצמאית

השאלון העצמאי עם סנונית ליס

Untitled design (14).png

 

ספרי לנו קצת על הספר שלך "כל הג'אז הזה"

"כל הג'אז הזה" מביא את סיפורה של ליז, צעירה בת 23 שביתה נפרץ ושהמחשב הנייד שלה נגנב. זמן קצר לאחר מכן היא מקבלת מכתב סחיטה מגבר שקנה את המחשב שלה בחנות יד שנייה. הסחטן, המכנה את עצמו "מישו", מחזיק בחייה הווירטואליים ובזיכרונותיה היקרים של ליז שהיו שמורים על המחשב כבבן ערובה. תמורתם, מישו דורש מליז שתכתוב לו 40 אימיילים, בהם תספר על עצמה ועל קורותיה בכנות מוחלטת. ליז כועסת, מתנגדת, אך לבסוף נאלצת להסכים. חליפת האימיילים בין ליז לבין מישו חושפת את חייהם ודמויות שונות מתוכם, מתניעה עלילה רבת תהפוכות שבמהלכה מתגלים סודות מפתיעים, ומניעה את שניהם. זה סיפור על תקשורת בעידן הדיגיטלי, על קירבה ועל ריחוק, על אבדן ועל התמודדות עמו, על שבריריות הנפש ועל תעצומותיה.

למה בחרת בהוצאה עצמית, מה היו השיקולים? 

יש לי חברת משלי לתוכן ולשיווק במדיה דיגיטלית ולצד הוצאה רגילה של הספר בדפוס ומכירתו בחנויות, רציתי להביא את ספרי לקורא גם בדיגיטל, בצורה די יוצאת דופן במקומותינו. הספר מלווה בעולם דיגיטלי עשיר שבו אפשר גם להירשם לקריאה חינמית של הספר, ולקבל את הספר כולו פרק אחר פרק, כביכול מהדמויות, בקצב התרחשות העלילה באימייל, באופן שנאמן לסיפור. קונים יכולים לקרוא באתר קטעי בונוס וסוף אלטרנטיבי. היה לי חשוב ללוות את הספר במהלך כזה, שיאפשר גם קריאה חינמית ולא שגרתית.

הספר נערך תוך כדי כתיבתו, בעריכה מלווה שנמשכה כשנתיים עם מיכל חרותי, כך שלא נזקקתי להוצאת ספרים לצורך עריכתו. אני רגילה להפיק פרויקטים גדולים ולעבוד עם הרבה ספקים ותכננתי ללוות את ספרי בקמפיין נרחב במדיה חברתית – כפי שאני עושה. לאור כל אלו, הייתה לי תחושה שאוכל להסתדר לא רע בעצמי ללא הוצאת ספרים. שיערתי שאם אעבוד עם הוצאת ספרים, לא אוכל להגשים את כל התכניות שרקמתי עבורו. שלחתי את הספר בכל זאת להוצאות כדי לקבל פידבקים, קיבלתי הצעות, אבל לא הייתה הצעה שגרמה לי לחוש שכדאי לי לוותר בשבילה על התכנית המקורית שלי. אז הוצאתי את הספר מטעם חברת התוכן שלי, "סנונית תוכן" כפי שתכננתי מההתחלה. בהחלט יש כאן גם שיקולים עסקיים. הוצאת ספר מטעמנו כחברת תוכן, מבדלת אותנו. אין לנו תכניות להפוך להוצאת ספרים, אבל זה בהחלט פרויקט שמעניין לנו להתנסות בו.

איזה טיפ תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית? 

יש לי המון טיפים לתת. הראשון שבהם הוא לא להאמין לי שאומרים שזה בלתי אפשרי, שאי אפשר ליצור ספרים ראויים בהוצאה עצמית, שספרים בהוצאה עצמית לא מגיעים לחנויות, למבצעים, לשולחנות הכוח או לתקשורת. נכון, להוצאות ספרים גדולות בהחלט יש יותר כוח בזירות השונות, אבל גם לבד אפשר. מצד שני, יש לקחת בחשבון שמדובר בעבודה רבה. מי שרוצה שזה יצליח במידה כזו או אחרת, צריך להבין שהוא יידרש לתפקד כהוצאת ספרים קטנה בעצמו. כחלק מכך, אני ממליצה לא להתפשר – וליצור את הספר הכי טוב שאתם יכולים, תוך שיתוף פעולה עם בעלי המקצוע הכי טובים שאתם יכולים למצוא ולממן. בחרו את העורך הכי טוב שאתם מוצאים ומתחברים אליו, עבדו על הספר כמה זמן שנדרש, אל תקמצו בהגהות (לי היו שני מגיהים שונים שעבדו על הספר בשלבים שונים של ההוצאה), וכנ"ל לגבי עיצוב, עימוד, הדפסה, הפצה ויח"צ. היתרון שלכם כעצמאיים הוא שאתם יכולים לבחור את הצוות ואת הקונספט שלכם. ועצה אחרונה וחביבה מאד מאד – עבדו במדיה חברתית, ובעיקר בפייסבוק. קבוצות הקוראים בפייסבוק הן תענוג צרוף, מחכים לכם שם אנשים אוהבי ספר ואדם, קוראים מקצועיים שמחבקים ספרים וסופרים. התייעצו איתם, העזרו בהם ועבדו איתם. לפני הכל – זה פשוט כיף, וכך תכירו קוראים נהדרים, אנשים נפלאים וחברים טובים.

איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים בארץ?

אני באופן אישי מופתעת ממספר הקוראים שצורכים את ספרי בדיגיטל. לפחות כמחצית מקוראי ספרי, קוראים אותו כך, ולא בפרינט. עם זאת, עדיין יש תחושה שהשוק המקומי לא עשה מעבר חלק ונינוח לקריאה כזו. אני צופה שבשנים הקרובות, שוק הספרים הדיגיטליים ילך וייצמח, שיהיו עוד ועוד פלטפורמות לקרוא ולפרסם דרכן ספרים בדיגיטל, ושהפורמטים יעשו יותר ויותר נוחים למשתמש. ישראלים אוהבים לכתוב ולקרוא אבל אין הרבה קוראי עברית בעולם, לכן אני מאמינה שבעלי מקצוע שמסייעים לסופרים לתרגם את ספריהם ולהביאם לקוראים בחו"ל באמזון ובפלטפורמות דומות – יתרבו וישגשגו. ואני בהחלט צופה שבדומה למה שקרה בשוק המוזיקה, יותר ויותר כותבים איכותיים יוציאו את ספריהם עצמאית. בסך הכל לא מדובר בהפקת סרט, לא נחוץ לצורך כך תקציב עתק.

אני מקווה שגם התקשורת תמשיך ותיפתח לספרות עצמאית. מי שמניחים שספרות עצמאית היא בהכרח נחותה מספרות שאינה כזו ומתעלמים ממנה, אינם רואים את הספרות בהקשרים תרבותיים רחבים יותר, הכוללים תהליכים שעבר עולם המוזיקה מול חברות תקליטים, ואת הכלים שמדיה חדשה מעניקה לפרט. ועצוב מכך– יחס כזה מגלם בתוכו הנחה מובנית שסופר טוב, בהכרח אינו יכול להיות יזם טוב ולהיפך.

 ולסיום- איזה ספר את קוראת בימים אלה? 

אני קוראת כמה ספרים במקביל: את "טקנומליה" של נועם נגרי, את "בוא כמו שאתה" של רון דהן, את "לחיות. יותר או פחות" של דרור ניר קסטל ואת "טוהר" של ג'ונתן פראנזן.

עוד על ספרה של סנונית ליס באתר אינדיבוק: https://goo.gl/YOWBKM

השאלון העצמאי-גלעד דיאמנט

 

%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99

 

ספר קצת על הספרים שכתבת

עד כה פרסמתי שני ספרים. הראשון –  "חשיבה חדה" – הוא ספר עיון שמסכם שנים של תחקירים ופעילות בתחום של חשיבה ספקנית-מדעית. הספר כולל את מיטב החומרים שהתפרסמו בבלוג שלי וחומרים נוספים. בספר החדש – ה"שד יודע" החלטתי לאתגר את עצמי עוד שלב, ולכתוב פרוזה.

במבט ראשון לא נראה שיש קשר בין הספרים, אבל למעשה שניהם סובבים סביב אותו ציר מרכזי: הגבול המטושטש שבין מציאות לאשליה, בין עובדות לבין פרשנויות. ב-"חשיבה חדה" הנושא נידון מהזווית המחקרית/מדעית/פסיכולוגית/סוציולוגית ואילו ב-"השד יודע" – מתוך סיפור דרמטי: בחור רציונלי, הייטקיסט, פוגש ב"מכשפה" שמטלטלת את עולמו. ההתנגשות בין העולם הרציונלי והמיסטי היא בלתי נמנעת.

נשמע כמו שני סוגים שונים לגמרי של כתיבה

זה נכון. חוויית הכתיבה הייתה שונה לגמרי ובמובנים מסוימים דרשה ממני כישורים מנוגדים. "חשיבה חדה" נאמן לעובדות עד כמה שרק אפשר. משובצות בו מאות הפניות למחקרים שתומכים בכל אמירה וטענה שמועלית בו. הניסוחים מאוד מדויקים (מבחינת נאמנות למציאות) והמסרים מובעים בצורה הצלולה והתמציתית ביותר שאפשר.
בכתיבת רומן הדברים שונים לגמרי. ראשית, אפשר לתת לדמיון להשתולל, וזה כיף. אין צורך לגבות אף משפט בשום צורה – איזו הקלה! את המידע שרוצים להעביר לקורא, ובוודאי את המסרים, רצוי "לטשטש" בכוונה – להבליע אותם בתוך העלילה באופן שינבעו מההתרחשויות, ויגרמו לקורא לחשוב ולנסות לפענח בעצמו את המורכבות. בדיאלוגים, במקום לדייק את הניסוחים צריך "ללכלך" אותם בכוונה – כדי שיהיו אמיתיים יותר. (המבחן הקובע הוא להקריא את הטקסט בקול רם ולהקשיב – האם כך נשמעת שיחה אמיתית בין אנשים?)

למה בחרת בהוצאה עצמית?

את כל הבירורים והמחשבות בעניין הזה עשיתי כבר בהקשר של הספר הראשון. בחרתי אז בהוצאה עצמית בעזרת מימון- המון, ולא התחרטתי על הבחירה לרגע. נכון, האחריות כולה, כולל הכל, נופלת עלי, אבל אחריות מלאה פירושה גם שליטה מלאה: אני בוחר את העורך, את צוות הפקה, אני מעצב את העטיפה, אני קובע מחירים ומבצעים – הכל ככל העולה על רוחי. הליווי הצמוד של התהליך לכל אורכו ועל כל היבטיו – כתיבה, עריכה, עיצוב, שיווק ומכירות – הוא חוויה בפני עצמה. זה לא "שגר ושכח". מבחינת הפצה לחנויות – אין בעיה לעשות גם את זה בעזרת מפיץ פרטי, אם מעוניינים בכך.

כשכתב היד של "השד יודע" הגיע לשלב העריכה המקצועית, לא הססתי לרגע. בחרתי באותו המסלול, בהבדל אחד – הפעם הספר זמין מהרגע הראשון לא רק בצורה מודפסת, אלא גם בגרסה דיגיטלית.

איך אתה רואה את שוק הספרים בעתיד?

"קשה לערוך תחזיות, במיוחד לגבי העתיד", אבל אם אני מסתכל על מגמות קיימות וממשיך אותן קצת קדימה, אני רואה עולם שבו מצד אחד (ברמה הטכנית) קל יותר לסופרים להגיע באופן עצמאי וישיר אל הקוראים שלהם. בעולם דיגיטלי אין צורך בהדפסה, בהפצה פיזית, בחנויות ספרים ובאחסון. פחות גורמים גוזרים קופון בדרך ותמורה גבוהה יותר (ממשהו שקרוב לאפס) עוברת למחבר. מצד שני, הקלות הטכנית מגדילה את האתגר השיווקי. בעולם שמוצף בכל כך הרבה ספרים – איך מגיעים עם הספר לקוראים הפוטנציאלים שלו? בכל שבוע יוצאים לאור בישראל בלבד כ-100 ספרים חדשים! מישהו שמע אפילו על 99 מתוכם אי פעם?

איך באמת אתה מקדם את הספרים ומביא אותם לתודעה?

במקרה של "חשיבה חדה" הדבר נעשה כמעט מעצמו. למעשה קהל הקוראים נבנה עוד לפני שאני בעצמי ידעתי שאני עומד לכתוב ספר: אחרי כשנתיים של פעילות אינטנסיבית בתחום החשיבה הספקנית, ניהול קבוצת פייסבוק גדולה בנושא ופרסום עשרות רבות של פוסטים ותחקירים בבלוג שלי, היה ברור שהגיע הזמן לספר. בקמפיין מימון מוצלח בהדסטארט למעלה מ-500 איש הזמינו עותקים של הספר ותמכו אף מעבר – מה שכיסה את עלויות ההוצאה לאור. אותם מאות אנשים היוו ועדיין מהווים גרעין הפצה חזק, בהמלצות וברכישות חוזרות של הספר כמתנה לאחרים. בנוסף, שכרתי שירותי יחצנות, הספר זכה לכמה סיקורים טובים בתקשורת והכדור התחיל להתגלגל.

לגבי הספר החדש – השד יודע מה יקרה J. התהליך רק התחיל. כמובן שהקמתי אתר לספר ודף פייסבוק, אבל נראה שהפעם מדובר באתגר גדול יותר. ראשית, הקהילה "שלי" מתעניינת פחות בספרי קריאה, ושנית, נראה שהתקשורת מתעניינת גם היא פחות באייטם על ספר פרוזה, בהשוואה לאייטם על ספר עיון "חתרני" שמייצג קהילה מתעוררת בארץ.
בשלב ראשון אני מקדם את הספר ברשת בעזרתה הנמרצת של נועה לקס, ונראה איך דברים יתגלגלו הלאה.

איזה טיפים תוכל לתת למי ששוקל להוציא את ספרו בהוצאה עצמית?

שלושה טיפים חשובים, לדעתי:

  • היו ריאליים. רוב הסיכויים שהספר שלכם לא יהיה רב מכר מטורף, לא יתורגם ל-30 שפות ולא יזכה לעיבוד לסרט הוליוודי. לא תהיו ממש מפורסמים. אולי אפילו בכלל לא. אולי הספר ימכור כמה מאות עותקים, אולי גם זה בקושי. וגם אם כן, הרבה כסף לא תראו מזה. סיכוי קטן שתחזירו בכלל את ההשקעה הראשונית שהייתה כרוכה בהוצאתו לאור, וזה כמובן בלי לחשב את הזמן שהשקעתם בכתיבה עצמה. אם למרות כל זה אתם עדיין רוצים להוציא את הספר לאור, אפשר לעבור לטיפ הבא.
  • בחרו צוות טוב. תיתקלו בהרבה פיתויים. יש פערים גדולים ברמות המקצועיות וברמות ההשקעה של אנשי מקצוע בתחום (כמו בכל תחום אחר). חפשו המלצות על הגורמים שאתם שוקלים לעבוד איתם, בקשו דוגמאות עריכה, בקשו לדבר עם סופרים אחרים שעבדו איתם בעבר. ויש גם עניין של כימיה אישית – תמיד כדאי לעבוד עם אנשים שבאמת מתעניינים ומתלהבים ממה שאתם עושים וכאלה שנעים לכם לעבוד איתם – מדובר על חודשים של עבודה משותפת.
  • היכונו לנהל פרויקט יזמות, על כל המשתמע מכך. אתם צריכים להיות הכוח המוביל, הדוחף, המושך, המפקח, היצירתי, אבל גם המחושב. בעלי המקצוע ישמחו לעשות את חלקם תמורת השכר שתשלמו להם, אבל אתם עומדים להיות מנהלי הפרויקט הבלעדיים. אם אין לכם כוח להתעסק עם "כל השטויות שמסביב לכתיבה עצמה" – הוצאה עצמית זה כנראה לא בשבילכם.

מה אתה קורא בימים אלה?

בשנים האחרונות השקעתי כל כך הרבה זמן ומאמץ בקריאת מאמרים וספרי עיון ובעבודת הכתיבה עצמה, שלא נותרה בי אנרגיה לקריאת "ספרות יפה". מקווה לחזור לזה בקרוב. מה שכן, אני צופה בלא מעט סדרות וסרטים ומשתדל לשים לב לכל דקויות התסריט, העריכה והבימוי, ולכל הטריקים שמופעלים מאחורי הקלעים כדי ליצור חוויה אפקטיבית יותר. ובאתגר הזה בעצם מסתכם הכל – איך הופכים את הרעיונות והמחשבות שלי לחוויה אפקטיבית עבור הקורא.

 

לרכישת הספר "השד יודע": https://ha-shed.com/start-reading/

 

השאלון העצמאי עם עמית נגלר

עמית נגלר

 


ספר לנו קצת על הספרים שלך…

עד היום כתבתי שלושה ספרי ילדים, קובץ סיפורים קצרים והרומן "שנית אלייך נאסף" שיצא לאחרונה הוא ספרי החמישי.
ספרי הראשון לילדים "לאן נעלמו החלומות של החיות?" הספר נלמד במספר מכללות לחינוך ועוסק בקבלת השני והשונה ועוסק בקבלת חיה חדשה לארץ החיות.
ספרי "פעם אבא, פעמיים ילד" מציג את החוויות שעוברים אבא ולביא ביחד בחיי בדרכם לאסוף זיכרונות טובים ולהרגיש בטוחים ואהובים.
וספרי "סבא אושר" הוא סיפור על סבא שמקרין מהטוב שבו אל הילדים והסביבה ומאפשר לקסם הילדות למצוא את המפגש שבין ההורים לילדים. "סבא אושר" נבחר להציג את חודש הקריאה לפני שנתיים בעיר רחובות.
הספר "אל תשאיר בלגן" הוא קובץ של 53 סיפורים קצרים ומעט מטורפים שבין מציאות לדמיון ובין אמת לחלום. ספרי האחרון "שנית אלייך נאסף" הוא רומן שמשלב סיפור אהבה ומתח.
ערב חזרתם לארץ של יפתח ואֵלה בן־ארי משליחות בבולגריה מתה אֵלה בנסיבות מסתוריות. יפתח חוזר לארץ בלב שבור עם בנם בן השנתיים, ומחליט להתחיל חיים חדשים במושב של פעם. כשאמילי, בחורה צעירה שעובדת בגן של בנו, נכנסת לחייו הוא מופתע לגלות שיש בלבו מקום לאהבה חדשה. אלא שעד מהרה מתברר שאמילי אינה מי שחשב שהיא, ודרכה הוא נאלץ להתמודד עם גילויים חדשים על אשתו ועל חייו הקודמים. הגילויים המטלטלים מאלצים את יפתח לקחת סיכון גדול שלא היה מוכן לו.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

את הספר החדש הוצאתי בעזרת קמפיין מימון המונים כך שמבחינתי זו הייתה המחויבות שלי למי שתמך בהוצאת הספר. לפני מספר שנים הקמתי את הוצאת מוסקט ובה אני מוציא את ספריי.
היום, כשלמדתי מקרוב את רזי המקצוע, אני יכול להוציא לאור ספרים גם עבור סופרים אחרים מבלי שישלמו סכומים בלתי מתקבלים על הדעת.
כשאני מכיר את אנשי המקצוע הטובים ביותר זה בהחלט אפשרי.

מה למדת מהתהליך הזה?

שאין תחליף למחויבות שלך. יש סופרים שהתהליך הזה לא מתאים לאופי שלהם וזה בסדר גמור.
אני מטבעי סקרן ואוהב ללמוד ולהיות מעורב גם בהפקת הספר ועד היום לא התאכזבתי.

כיצד אתה מקדם את הספרים שלך ומביא אותם לתודעת הקוראים?

קידום הספרים שלי הוא דבר שנעשה על ידי בכל מה שאני עושה. אנחנו חיים בתקופה שיש הרבה יותר אפשרויות לפרסום בהרבה פחות כסף  מאשר לפני 5 שנים. מאידך, יש הרבה מאד אפשרויות פרסום ועל מנת לבלוט חייבים למצוא ערכים מוספים ואת הקידום שהכי מתאים לך ולספרים שלך. הניסיון המקצועי שלי כקופירייטר במשרדי פרסום וקידום מכירות עוזר לי מאד לשווק ולקדם את הספרים שלי. עם ספרי הילדים אני משתדל להגיע ליזמים ולאנשי עסקים שיכולים לשלב אותם כמתנה או כמוצר נלווה לקהלי היעד.

איזה טיפ היית נותן למי שרוצה להוציא ספר בהוצאה עצמית?

הטיפ הכי חשוב: אם אתה לא מכוון מטרה, חרוץ, ויודע לגייס לצידך אנשי מקצוע איכותיים  – חבל על הזמן ועל הכסף שלך. קהל רוכשי הספרים יודע לזהות מיד ספר שהופק בצורה מקצועית וספר שהופק באופן חובבני.

ולסיום: מה אתה קורא בימים אלה?

אני אוהב לקרוא במקביל. בימים אלה אני קורא את  "תשמעו סיפור!" של יצחק בשביס זינגר, שתרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין ואת "אתה שוטר בירושלים" של בן פול, שאני בספק אם זהו
שמו האמיתי של הסופר.

 

לרכישת הספרים של עמית נגלר: http://goo.gl/siu0Hv

השאלון העצמאי עם נגה פסו

13620248_10154231031627211_2563051116442387032_n.jpg

 

ספרי לנו קצת על הספרים שלך

עד כה הוצאתי 11 ספרים:  "קדחת הנדודים"(שתורגם גם לאנגלית), "דם ופואטיקה", "שירים לאמא",  "לדבר עם המתים",  "א-סופה", "קיצורי דרך",  "על החיים ועל המוות"(שתורגם גם לאנגלית), "כשהרוחות של אוגוסט מנשבות גם בספטמבר", "שירים שיצאו מהאובך", חופש"(שתורגם גם לאנגלית), "travel seek", הוצאתי בנוסף את "היומן לעידוד הכתיבה והיצירה", ואני משתתפת בעוד שני מקבצי סיפורים ושירים ביחד עם עוד סופרים ומשוררים. לא הייתי מודעת לגודל "התופעה", או "ההתמכרות" אפשר להגיד, עד שלאחרונה כשראיינו אותי בתוכנית רדיו שאלו אותי, אמרתי בתמימות שאני לא יודעת כמה ספרים כתבתי והתחלנו לספור.. הספרים הם בנושאים מגוונים, ובז'אנרים שונים; הייקו (שירה יפנית קצרה), שירה, סיפורים קצרים ויש גם רומן אחד. שלושה מתוכם עוסקים בקשר בין חיים ומוות, וארבעה מתוכם עוסקים בנדודים וחופש, כל אלה נכתבו בז'אנרים שונים, דרכם הם מגיעים למסקנות שונות, שהפתיעו גם אותי. זה בעצם הרעיון של לכתוב ספר עבורי, להבין אותי יותר טוב, וזו גם הסיבה שהתחלתי לכתוב ספרים.

שאלו אותי לא פעם אם כשאני כותבת ספר אני חושבת מה ירצו הקוראים לקרוא, והמחשבה הזו זעזעה אותי, זה נשמע לי כמו לשקר, לזייף. אין לי שום כוונה להתאים את עצמי, גם לא לקוראים. אני רוצה להאמין שהמחשבות שלי, המובאות בספרים, הן לא ייחודיות לי, שכולנו מתמודדים עם דברים דומים שמזמנים לנו החיים, ולכן הספרים שלי נוגעים לכולם.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

את שני הספרים הראשונים שלי הוצאתי בהוצאות לאור; "קדחת הנדודים", ספרי הראשון, הוא רומן מסעות, שאיגד חוויות משנים רבות של טיול ארוך בחו"ל לבד. הוא נבע מהצורך שלי לתעד ולסכם את אותה תקופה, על מנת להמשיך ולהתקדם לעבר תקופה חדשה, (כך אני מרגישה לגבי כל הספרים שלי). ברגע שסיימתי לכתוב אותו, מיד הדפסתי אותו והתחלתי למכור אותו באופן עצמאי, בדוכנים בפסטיבלים בעיקר. אבל אמי שהייתה חולה במחלה סופנית באותה תקופה, ביקשה שהוציא את הספר לאור באופן מסודר, ובהוצאה מוכרת, וכך היה. התהליך היה ארוך ומייגע, לאחר שנה וחצי של חילוקי דעות והבטחות שלא קוימו (כמו יחסי ציבור לספר), יצא הספר לאור באופן פורמלי- דרך הוצאה לאור. במהלך השנה וחצי האלה אמי נפטרה ולא זכתה להיות חלק מהשמחה, זה מאוד העציב אותי, אבל למדתי מזה שאם אני רוצה שדברים יעשו, כמו שאני רוצה שיעשו, אני צריכה לעשות אותם בעצמי.

בעקבות מותה של אמי הוצאתי את ספרי "שירים לאמא", בו כתבתי לאמי כל מה שלא אמרתי לה בחייה, וגם כתבתי על ההתמודדות עם מחלה ותהליך האובדן. הרעיון להוציא את הספר הזה התחיל מרצון שלי לחגוג לאמי יום הולדת, ולסגור מעגל עם מותה ביום הולדתי באותה השנה. מכיוון שהספר הוקדש לאמי, וכבר ידעתי שהיא מעדיפה שהוציא ספרים בהוצאה לאור, פניתי להוצאה לאור. סיכמתי איתם שהספר ייצא ויושק ביום הולדתה, 3 חודשים לאחר מכן. אבל, הם איחרו את התאריך, למרות שהסברתי כמה שזה חשוב לי. כשלא הסכמתי להשתתף במבצעים כי לא רצתי שהספר שלי יהיה חלק מהביזיון הזה שמאפשר לחנויות ולהוצאות להרוויח יותר כי יותר ספרים נמכרים, על גב הסופר שמרוויח פחות, (סכום שגם ככה זעום יחסית לעבודה ולנשמה שהסופר משקיע, (סופר מקבל בין 8-12% מעלות הספר שהוא בעצמו כתב). בהמשך הם שלחו אלי הביתה בחזרה את הספרים שהיו בחנויותיהם, בטענה שיצאו ספרים נוספים ושאין להם מקום עבור הספרים שלי. הרגשתי תחושה איומה של זלזול, אבל למדתי את הלקח ולא אעבוד איתם שוב.

כיום אני מוציאה ספרים בהוצאה עצמית, יש בזה הרבה יותר שליטה ורוגע. אני מאוד שמחה להיות חלק מהפתרון (שאני, כמו גם סופרים עצמאיים רבים מצאנו), ולא חלק מהבעיה של התיווך. אני לא משלמת על תיווך: הוצאות לאור, חנויות ספרים, מפיצים, משווקים וכו', אני עושה את העבודה לבד ומוכרת את הספרים שלי בעצמי.

כיצד את מקדמת  את הספרים ומביאה אותם לתודעה?

בכל פעם עולה הזדמנות אחרת.

בעבר עבדתי כמרצה בחנות המטיילים "למטייל", אז באותה הזדמנות הייתי מציגה בפני הבאים להרצאה את ספריי בנושא ההתמכרות לחופש ולנדודים.
לאחר מכן בית קפה "חברותא" בקריית שמונה אירח את שיריי, בתערוכת שירים שמסגרנו ותלינו במקום, באותה ההזדמנות הם אירחו גם את ספריי, והציעו שהעביר סדנת כתיבה, וכך בעצם התחלתי להנחות סדנאות כתיבה.

כיום אני מנחה סדנאות כתיבה לילדים, נוער ומבוגרים, ובאותה הזדמנות אני מציגה בפניהם את ספריי.
ככלל, כל מקום שמאפשר לי, אני שמה בו את ספריי למכירה. מכרים שונים הציעו לי למכור את ספריי בחנויות ובבתי קפה אליהם הם מקושרים, ביניהם קפה ניל"י, שהם חלוצים בתחום מכירת ספרים של סופרים עצמאיים בבית הקפה שלהם בזיכרון יעקב.
אני מתכננת למכור את ספרי בדך הישנה והטובה, מיד ליד, ביריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט באוקטובר, ולצורך כך דאגתי לתרגם את הספרים לאנגלית. אני מפרסמת את הספרים בפייסבוק, ומשתפת מחשבותיי בנוגע לכתיבה, ומשדרת תוכנית הקראת שירה ברדיו קול הכנרת בשם "מילה טובה", ומאמינה שהעזרה שאני נותנת לסופרים ומשוררים אחרים בהפצת קולם וספריהם בתוכנית שלי, עוזרת גם לי בעקיפין מבחינה קארמתית, להגיע לשיווק והמכירה שלי.
באופן כללי אני רוצה להאמין שמי שהספרים שלי נוגעים בו, הם יגיעו אליו, או שהוא ימצא את דרכו אליהם.. כך היה עד כה, וממשיך לקרות גם בהווה.

כיצד את רואה את שוק הספרים בעוד כמה שנים? האם הוא ילך יותר בכיוון של ספרות עצמאית?

אני יכולה להבין סופרים שמתוך פחד, חוסר ניסיון ודעתה הרווחת של החברה, ממשיכים לפנות להוצאות לאור. עם זאת, אני חושבת שיותר ויותר סופרים, משוררים ואנשים יוצרים באשר הם, לומדים לעשות דברים בעצמם, ומגלים שהם יכולים ולא חייבים להיות חלק מהבעיה ומפסטיבל התיווך המיותר הזה. מה עוד שעיקר המכירה הופכת להיות אינטרנטית, וממשקי האינטרנט והפלטפורמות לקידום עסקים הופכים פשוטים ונגישים, כך שלדעתי עולם הספרות יהפוך עצמאי יותר ויותר, ללא פערי תיווך וכרישי נדל"ן תאגידיים.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלה?

האמת היא שמאז שאני כותבת כמעט ואני לא קוראת, כל רגע פנוי שיש לי מוקדש לכתיבה. החשק לקרוא והמוזה לכתוב מאוד דומות בעיניי, ולמדתי להמיר אחת בשנייה. מה עוד שאני משתדלת לא להיות מושפעת מסופרים אחרים, על מנת להישאר נאמנה לעצמי ולכתיבה שלי.

לאחרונה קיבלתי מהמשורר אילן ברקוביץ' את ספר השירה שלו: "חרובים", מידי פעם אני פותחת בעמוד רנדומאלי וקוראת, בכל פעם אני נהנית מהכתיבה שלו מחדש.

 

את ספריה של נגה פסו ניתן לרכוש ישירות ממנה דרך הפייסבוק שלה:  https://www.facebook.com/noga.pesso

 

השאלון העצמאי עם דנה מויסון

 

דנה

 

ספרי לנו קצת על הספרים שלך

כתבתי שני ספרי מתח, "תעתוע אפל" ו"ראי כוזב", ששוזרים בתוכם תעלומות מסקרנות, סיפורי אהבה בין הדמויות וטוויסטים מפתיעים. הספרים שלי עוסקים בנשים חזקות, כמו הגיבורה הראשית שמלווה את הקוראים עוד מהספר הראשון, הבלשית שרון דיוויס ממשטרת ניו-יורק. דמות שאני מאוד אוהבת ומעריכה בזכות החוסן הנפשי והנחישות שלה – ולכן בחרתי להמשיך איתה גם לספר השני. כל ספר עומד בפני עצמו, עם התחלה וסיום מפתיע משלו.

בספר הראשון, תעתוע אפל, הבלשית שרון מנסה לתפוס רוצחת סדרתית שמשחיתה את פניהן של היפהפיות ששימשו קורבנותיה לפני מותן, וחושפת במהלך המרדף סיפור קבור של אהבה ונקמה זו לצד זו. הספר הזה תורגם לאנגלית והפך לרב מכר באמזון.

בספר השני, ראי כוזב, שראה אור ממש לאחרונה, שרון חוקרת את מותה המסתורי של נערת ליווי מפורסמת, חביבת האליטה הניו-יורקית – כשלפתע נכנסת לחייה נערה בת שש-עשרה, שאיבדה את משפחתה ואת זהותה. אותה צעירה מגלה שהיא למעשה חלק מהתכנית להקמת עדים ונוסעת לניו-יורק לחפש תשובות. כחובבת ספרי מתח עוד מגיל צעיר חשוב לי שהעלילה תהיה מפותלת ומעוררת עניין, ולא פחות חשוב, שכל הקצוות הפרומים יסגרו בצורה המוצלחת והמתוחכמת ביותר – וזה מה שהנחה אותי בכתיבת הספרים שלי. אני רק יכולה לקוות שהקוראים שלי חושבים אותו הדבר.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

ספרי הראשון יצא בהוצאת רימונים וכסופרת צעירה באותה תקופה – רק בת עשרים ושתיים – אני יכולה להגיד שלמדתי רבות על תהליך הפקת ספר: החשיבות בעריכה איכותית שאינה מתפשרת, הגהות לשוניות, עימוד הספר, עיצוב הכריכה, כתיבת התקציר – למדתי מאנשי מקצוע מצוינים ומדהימים. בעצם, זה היה סוג של "בית-ספר" להוצאת ספרים לאור. לקראת צאת הספר השני, בגיל 26, מאוד התלבטתי מה לעשות: האם להוציא את הספר בעצמי או דרך הוצאה לאור. גילוי נאות, הייתי במשא ומתן עם שתי הוצאות מוכרות שהיו מעוניינות בספר. במקביל התייעצתי עם חברותיי הסופרות שכבר הוציאו ספר בעצמן. לבסוף, לאחר לבטים רבים, הבנתי שאם ברצוני לשמור את הזכויות המלאות לספר, בעברית ובאנגלית (היכן שהפוטנציאל הרווחי הרבה יותר גדול), יהיה עלי להוציא אותו בעצמי. בדיעבד, אין לי ספק שזו היתה הבחירה הנכונה, שגם מאפשרת לי להתפרנס מהמקצוע שלי – מה שלא היה קורה אם הייתי מעבירה את הזכויות על הספר להוצאה.

למזלי, שמרתי על קשרים טובים עם העורכים ואנשי המקצוע עמם עבדתי על הפקת הספר הראשון כך שמבחינת הליך העבודה הרגשתי שאיכותו של הספר נשמרת, ואם כבר להפך – מפני שהאחריות הוטלה על כתפיי, השקעתי בו את הנשמה כדי להוכיח לעצמי (וכן, גם לקהל הקוראים הישראלי) שאפשר להוציא ספרים נהדרים ומוקפדים גם בהוצאה עצמית.

כיצד את מקדמת את הספר ומביאה אותו לתודעה?

אני מודה שבתור סטודנטית לתואר שני שעובדת במספר עבודות במקביל – ביניהן גם עריכה עיתונאית ועבודה במערכת החינוך – לא נותר לי שפע של זמן לקידום. יש לי עמוד פייסבוק בעברית (דנה מויסון – ספרי מתח) ובאנגלית (Dana V. Moison) ואני משתדלת להיות פעילה ככל האפשר, וקשובה לקוראות שכותבות לי, שואלות אותי כל מיני דברים או סתם רוצות להגיד מילה טובה ולפרגן. כמובן שאני גם אוהבת לפנק את הקוראים בהגרלות ובמבצעים – והמדיה החברתית היא כלי מדהים להפצת הבשורה. למזלי הרב, נראה שהקוראים מאוד אהבו את תעתוע אפל והוא הפך לדי מוכר ברשת. השמועות איכשהו עברו מפה לאוזן וקהל המעריצים של הספר גדל, כך שלקראת צאת הספר השני הרגשתי הרבה יותר מבוססת בפן הזה, בידיעה שכבר יש קהל קוראים שמחכה לקרוא את הספר – וזו תחושה מדהימה שאני מקווה שתמשיך ללוות אותי גם לספרים הבאים.

 כיצד את רואה את שוק הספרים בעוד כמה שנים? האם הוא ילך יותר בכיוון של ספרות עצמאית?

אני חושבת שפריחת הספרות העצמאית בישראל היא התפתחות מאוד טבעית. בארה"ב כבר מדובר בפלח שוק שמגלגל מיליונים, בעיקר בזכות אתרים כמו אמזון שהחליטו לתת במה שוויונית גם לסופרים העצמאיים. בארץ אפשר לראות את זה למשל באתר אינדיבוק, שתפס תאוצה מדהימה בשנים האחרונות והפך לשחקן משמעותי בשוק הספרים – דווקא בזכות שיתוף הפעולה עם הסופרים העצמאיים. הספרות העצמאית הפכה לפלח שוק משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו. אפשר לקחת דוגמא מסופרים מוכרים מאוד בארץ – כמו רם אורן – שגם הם לקחו את ההחלטה להוציא את ספריהם בעצמם. זו הדרך היחידה שמאפשרת לסופרים להיות מתוגמלים על עבודתם כראוי ולהתפרנס מהמקצוע בכבוד.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלו?

ב-90% מהמקרים התשובה שלי תמיד תהיה קשורה לספר מתח כלשהו, אבל דווקא עכשיו תפסתם אותי עם ספרו של דן אריאלי – "לא רציונלי ולא במקרה" – שעוסק בטעויות והטיות בקבלת החלטות בחיי היומיום שלנו. אריאלי מסביר את הטעויות האלה על סמך הטענה שאנו כבני אדם לא באמת מתנהגים בצורה רציונלית כפי שנהוג לחשוב. הספר כתוב בצורה קולחת ושנונה, עם תובנות מאירות עיניים, שאני חושבת שכל אחד יסתקרן לגלות על עצמו. לדעתי הוא רלוונטי במיוחד גם לעולם היזמות – ובמובן מסוים, הסופרים העצמאיים הם בהחלט היזמים החדשים בעולם הספרות.

 

לספריה של דנה מויסון באתר אינדיבוק: http://goo.gl/lJvg4C

 

 

השאלון העצמאי עם נועם נגרי

הה.JPG

 

ספר קצת על הספרים שלך…

עד עתה הוצאתי שלושה ספרים. הספר הראשון נקרא: "מצופים". זהו ספר סיפורים קצרצרים. כתבתי אותו בתחילת שנות העשרים שלי והוא עוסק בעיקר בפרטים הקטנים, במקרים האבסורדיים במערכות יחסים שבינו לבינה.
הספר השני נקרא"רסיסים של אור שבור", ואף הוא מתמקד במערכת יחסים זוגית בתוך בית. בין השורות של מערכת היחסים הזו משולבות מחשבות פילוסופיות על החיים, על בני אדם וכולי. הספר מחולק לכמה דמויות כאשר כל חלק מנסה להציג את נקודת המבט של אותה דמות. הספר השלישי נקרא "טקנומליה"על  זוג צעירים ישראלים מגיע לביקור קצר בבירת גרמניה. לכאורה סיפור שגרתי, אבל יש בעיה אחת – הבחור-  איבד את קולו, והוא מתקשר עם חברתו ויתר הסובבים אותו באמצעות פתקים. בימי הביקור הספורים, השניים מתנהלים בין בית-המלון למסעדה, לבר כזה או אחר, וכמובן לאתרי החובה של ברלין.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

-נושא העצמאות ביחס לשני ספרי שיצאו לאור עד היום, החל קודם כל מבחינה טכנית: הסתיים החוזה עם ההוצאה לאור וזכויות הספר המלאות עברו לידי, כמו גם שארית העותקים משתי המהדורות של הספרים. הבטתי בספרים השוכבים בבית והבנתי: צריך לעשות משהו. בדיוק בנקודה שבה זה התרחש, התוודעתי גם לכל נושא הספרות הדיגיטלית ואל החבר'ה הנהדרים באינדיבוק. באופן כללי, זה לא משנה אם אתה מוציא בהוצאה גדולה או קטנה, עצמאית או לא- אני מאמין שאף אחד לא יעשה עבורך את עבודת הפרסום. למגע האישי, לכיתות הרגליים אין תחליף. לכן הדרך העצמאית נראתה כשלב הטבעי בהקשר של שני הספרים הללו, כי אחרת הם ייעלמו מן התודעה ואני, הרי, עוד לא אמרתי את המילה האחרונה! לכן בחרתי ראשית לפרסם את "רסיסים של אור שבור" בגרסה דיגיטלית. זו הייתה הפעולה הראשונה שעשיתי כעצמאי בשטח. ההמרה לספר דיגיטלי שנדמה היה שאמורה להיות פעולה פשוטה תחילה, התגלתה כפעולה מסובכת למדי בהקשר הזה. זאת משום השילוב של האלמנטים החזותיים בכתיבה שלי. על אף החששות שאולי ספר כזה אינו יכול להעביר את התחושה הרצויה במדיה דיגיטלית – הלכנו על זה, ואני חייב לומר שאני מאוד מבסוט מהתוצאה. אני חושב שכך גם כל מי שהיה מעורב בעשייה. לאחר מכן הדבר הטבעי הנוסף היה להפיץ את הספרים באינדיבוק גם מבחינה פיזית ומתוקף כך גם לקדם אותם.

כיצד אתה מקדם את הספרים שלך ומביא אותם לתודעה?

-האמת שאני עדיין מרגיש "צעיר" בתחום הזה, וכל יום אני לומד משהו חדש. תמיד יש מה לעשות ומה ללמוד, כי אנחנו חיים בתקופה מאוד דינמית. מה שקורה היום לא יקרה מחר ומה שעוד לא קרה כאן- התרחש בעולם מקביל. אני בעיקר מנסה לקדם דרך הרשתות החברתיות, בעיקר פייסבוק ואינסטגרם. לפני כשנה פתחתי חשבון אינסטגרם נפרד שאני קורא לו "מילהגרם" (milagram123) ושם, לרוב, אני משלב בין קטעים של סיפורים שלי, רפרנסים ליצירות אחרות, משחקי מלים וכולי, לבין תמונות. מטרת השילוב הזה היא להביע מצב יומיומי מסוים או הלך רוח שמאפיין אותו ; הרעיון הוא ליצור פלטפורמה חדשה של משהו שקורה בזמן אמת ושקורה כל יום, או כמעט כל יום. בנוסף לכך, אני שם ספרים שלי בבתי קפה, בפאבים ולמעשה בכל מקום שאני מוצא לנכון שאולי זה יעניין מישהו. מפעם לפעם אני גם כמובן משתתף באירועים ספרותיים שגם זו פלטפורמה לקידום. אגב, אם מישהו קורא את זה עכשיו וחושב על רעיונות נוספים, אז… איך אומרים? "פנה אליי בפרטי".

איזה טיפים תיתן למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

להוצאה עצמית יש כמובן יתרונות רבים: הרווח הכספי הוא כולו שלך, אתה חי ונושם כל רגע בתהליך הזה ושולט (או אמור לשלוט) בכל נים ועורק של גוף היצירה. מה שאתה רוצה שיקרה בדרך- קורה. גם אם קשה לבצע אותו או שזה לוקח זמן. אין תחושה מספקת מזו. יחד עם זאת חשוב לומר ולהדגיש שזו עבודה קשה שמצריכה המון השקעה, פתיחות, סבלנות אין- קץ. בתוך כך, אני חושב שדווקא במקום בו השליטה המרבית היא שלך- חשובה הסינרגיה עם אנשים אחרים, בין שהם אנשי מקצוע ובין שהם חברים שאתה סומך על הדעה שלהם. כמו שאמרתי קודם, אני בעצמי עדיין לומד את התהליך הזה ומי יודע מה יוליד יום.

איזה עתיד אתה חוזה לשוק הספרים הישראלי? כיצד הוצאות קטנות ישתלבו בו?

אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: כלפי חוץ נראה כאילו שוק הספרים נמצא בשנה האחרונה באיזה מיתון, קריסה או שלל ביטויים אחרים. כל זאת נכון, אבל חשוב לומר שהקריסה הזו, היא כלכלית- מבנית. בואו נודה באמת- מבחינת מכירת ספרים בחנויות הספרים, רוב הסופרים בארץ אף פעם לא הרוויחו יותר מדי. כלומר, יש כמה כאלה, אבל הם בודדים. לכן גם אגב, לא חשוב באיזו הוצאה אתה מוציא העבודה הקשה, היצירתיות, צריכות לבוא ממך, אישית. בכל מקרה, מעבר לכך אי אפשר שלא לשים לב לפוריות הספרותית שרוחשת כאן בשנים האחרונות על אף המעטפת החיצונית הזו, על אף הקשיים. יש כאן המון סופרים שלא מוותרים ומוציאים ספרים בדרכם שלם, עושים דברים, מקיימים את משנתם. כלומר, בתוך המסגרת הקורסת ומתחת לעור שלה, פועם גוף חי מאי פעם. הגוף הזה יוצר ספרות נועזת, חתרנית או פשוט ספרות טובה. זו דעתי כמובן, אבל אני חושב שרבים יסכימו אתי. חיצונית- קשה לי באמת לדעת מה יקרה. מומחים גדולים ממני עוד לא חזו באחרית הימים. לדעתי חוק הספרים, למשל, לא יהווה נדבך משמעותי עבור הסופרים כל עוד לא יוסיפו אליו את סעיף הגבלה על כמות האחוזים שחנות יכולה לדרוש מההוצאה. כרגע ישנם כמה גופים נפלאים כמו אינדיבוק ובוקסילה ואפילו הוצאות לאור דוגמת זיקית ואסיה שעושים עבודת קודש. הם נלחמים על עקרונות; נאבקים ומייצרים תוכן נפלא.
עוד לגבי ההוצאות הקטנות- אני לא בטוח שהן צריכות "לשחק את המשחק המרכזי" בכל מחיר על מנת להיות חלק מעולם הספרים. לעתים דווקא הפן זה, השונה, האחר (שבפועל הוא לאו דווקא אחר, הרי הוא חלק מאתנו, סביבנו כל הזמן הזה) הוא- הוא המייחד את ההוצאות הללו. צריך פשוט שיהיה מקום לכולם. צריך שיהיה איזה איזון. מה גם שמאוד נוח לבוא ולומר "השוק", "המצב", "החיצוני" לנו לא בסדר. אין על כך וויכוח- ישנם המון פגמים בעולם הספרות בארץ ויש עוד מה לשפר, אבל גם לנו כקוראים, יש איזה תפקיד בדבר הזה שנקרא 'שוק הספרים'; גם לנו יש חלק ביצירת העתיד שלו. לכן אני תמיד ממליץ לחקור, לנסות לגלות כמה שיותר, לחפש לאו דווקא את מה שנמצא בשלטי חוצות מואר באורות ניאון, אלא את המנגנון הפועל מאחוריו.

ולסיום: מה אתה קורא בימים אלו?

אני קורא את "מלך, בלש" של בן פול. כלומר של פול אוסטר. כלומר, פרד אסטר. כלומר אסתר המלכה. מי שזה או זו לא יהיו (בן פול הוא שם בדוי), רק התחלתי אותו אבל הוא תובעני ומסקרן בה בעת. זה ספר שמטלטל אותך כבר מהשורה הראשונה. רגע אחד בא לך לזרוק אותו ולהמשיך הלאה, כי אתה לא מבין מה בעצם קורה שם, ורגע אחר כך- אתה מוצא את עצמך חלק מהנרטיב השבור הזה, מבין משהו שאולי אתה רק חושב שאתה מבין. יש ספרים שאתה יודע שהולכים להשפיע עליך תוך כדי המעבר של העיניים בין השורות; אתה לא יודע מה זה בדיוק, או על איזו מילה להצביע כדי לומר שהנה, התאהבת- אבל אתה פשוט יודע שיש שם משהו בועט. אחרי שתעבור אותו- לא תביט על העולם אותו דבר. יש לי תחושה שכשאסיים את הספר הזה- ארגיש בדיוק כך. אחר כך אני מתכנן לקרוא את החדש של בולניו- "2666" וגם את "לתפוס את הדג הגדול" של דייוויד לינץ'. הנה עוד איש שלא תמיד אתה בטוח שאתה מבין אותו עד הסוף, אבל איכשהו בפיתול המוזר של המוח- מודה בינך לבין עצמך שהוא פשוט גאון.

 

לספריו של נועם נגרי באתר אינדיבוק>http://goo.gl/pUzSSG

השאלון העצמאי עם דרור ניר קסטל

1526219_10152677871154572_1614871224_n

ספר קצת על ספרך "לחיות. יותר או פחות"

הספר מתרחש בעולם שלאחר תחיית המתים, אחרית הימים, הכול טוב ואין רע לכאורה. אבל אם יש תחיית המתים, מה קורה לאלו שבחרו במותם? מתן שהתאבד שב מהמתים ומנסה לחיות מחדש באמצעות משולש אהבה שנקלע אליו. הספר עוסק בסוגיות כמו טוב כללי לעומת טוב ליחיד, איך מתמודדים עם עולם השונה מכל מה שחשבת, מתן משמעות לחיים ועוד.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

אני עובד בחברת הפקת ספרים, שמתמחה בהוצאה עצמית לאור, ספרי ניב. שם נתקלתי בקשת רחבה למדי של סגנונות, שמה שמשותף לכולם הוא שהם לא פועלים במודל שאותו רואות ההוצאות הגדולות כמסחרי. אמרו לי לא לצפות לקהל גדול. למזלנו, בימינו המציאו את הטירגוט ואתה יכול למצוא את הקהל שלך ולא חייב לפנות רק לכמה שיותר אנשים.
בעבר שלחתי להוצאות לאור ספר שירה. שירה זה קרב אבוד מראש, ואחת ההוצאות הגדולות אפילו התלהבה מאוד אבל אמרה שאין לה אינטרס מסחרי להוציא ספרי שירה. הפעם החלטתי שהאינטרס המסחרי יהיה דאגתי בלבד.

כיצד אתה מקדם  את הספר ומביא אותו לתודעה?

כרגע לצערי, אני לא עושה מספיק. משתף בקבוצות בפייסבוק, מקדם קצת בגוגל, אצל בלוגרים ועיתונאים. גם מכרתי ביריד ברמת גן כמה ספרים. ובעתיד יהיו עוד קמפיינים. בהגדרה רחבה זה ספר פנטזיה אך לא מתאים להגדרה הצרה של הז'אנר, לכן קשה יותר למכור את הספר מאשר ספרות ז'אנר, אבל אני מאמין בספר ומקווה שעם הזמן אנשים ישתפו ויספרו לחבריהם אם נהנו ואם לא נהנו יספרו שייהנו.

כיצד אתה רואה את שוק הספרים בעוד כמה שנים? האם הוא ילך יותר בכיוון של ספרות עצמאית? 

עם חוק הסופרים ובלי חוק הסופרים מצב שוק הספרים לא טוב. מובן שזה פותח פתח לסופרים  עצמאים. יותר ויותר קונים ספרים במימון המונים, ויש משוגעים לדבר שאפילו קונים ספרים גם ממי שאינם חברים שלהם.

בפועל, פרויקטים אלו החליפו את החנויות ואת מבצעי השיווק של ההוצאות. עם הזמן יהיו הרבה יותר סגנונות שם ויותר מגוון.

אני גם מקווה שהספרים הדיגטליים יצמחו יותר. כרגע מבחינת עלות, זו המדיה הכי משתלמת לסופר, אבל בארץ אין מספיק קהל קוראים לזה  וקשה מאוד לשווק אותם. מאחל שבעתיד ימצאו את פתרון הקסם.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלה?

אני קורא עכשיו את "דקמרון" של בוקאצ'ו. סיפור הרקע, חבורת צעירים וצעירות הבורחים מהדבר ומעין כלואים בווילה כפרית משעשעים את זה את זה במשחק סיפורים, מעניין היסטורית ובאופן מפתיע מצליח לעניין גם היום. בסיפורים עצמם יש טובים יותר וטובים פחות, אבל בכמה מהם יש יותר תעוזה משל כמה סופרים בני ימינו. כחובב הומור גם הופתעתי לגלות שיש שם סיפורים די מצחיקים.

לספרו של  דרור ניר קסטל באתר אינדיבוק>>http://goo.gl/2u1HlU

השאלון העצמאי עם אסנת סבן

12509746_1683863995189840_1684996085374960476_n.jpg

 

ספרי קצת על ספרך "טוסקנה של הבינוניים"

את טוסקנה של הבינוניים כתבתי בהשראה של רגע בתחילת 2014 לאחר שפוטרתי מעבודתי. הספר כולו הופיע לי בראש ברגע אחד ולקח לי כ-3 חודשים לכתוב אותו. ברגע שפוטרתי, למעשה נפתחו שוב כל האפשרויות בפניי והייתי חופשיה לחלום. לשם שינוי העזתי לחלום בגדול ולהגיד את זה בקול רם, או בעצם לכתוב את זה, כך שכל הספר מבוסס על חלום שלי – לשכור וילה בטוסקנה למשך כמה חודשים ובהשראת המקום לכתוב ספר. יצא שאת הספר כתבתי בארץ אבל החלום לנסוע לכמה חודשים ולהתנתק עדיין שריר וקיים.
אני חושבת שהמסר החזק ביותר שלמדתי מכתיבת הספר הוא לתת ליקום למלא את החורים בדרך שלו ולא להתקבע על הדרך שלי או להתאכזב כשהדברים לא קורים בדיוק כמו שאני רוצה או מדמיינת. אני באמת ובתמים מאמינה שאנחנו מושכים אלינו בדיוק את ההשתקפות שלנו בכל רגע נתון וכשאנחנו חושבים חיובי, אנחנו מושכים חיובי. כל הכיף בחיים זה להינות מההפתעות שבדרך. הספר הזה זימן לי הפתעות ונהניתי מאוד לכתוב אותו ואני נהנית לא פחות לקרוא בו מידי פעם.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

לפני שכתבתי את כתבתי טוסקנה של הבינוניים, כתבתי רומן ו-4 ספרי ילדים, ניסיתי להוציא לאור את כולם, כולל טוסקנה, מספר פעמים וקיבלתי שוב ושוב תשובות שליליות מההוצאות הגדולות, לעומת תשובות חיוביות ונלהבות מההוצאות הקטנות שמבקשות השתתפות במימון מלא או חלקי של הפקת הספר (עלות מוגזמת ביותר, אני רוצה לציין, ובתנאים מצחיקים). זה בהחלט מתסכל ומייאש אבל אני מאוד מאמינה בספרים שכתבתי ובפוטנציאל שלהם וכל העת ידעתי שאגשים את החלום כך או אחרת. לקח לי זמן להבשיל עם עצמי ולהבין שכמו שעניתי בשאלה הקודמת – לרוב אנחנו מקבלים את מה שאנחנו מבקשים בצורה שונה מזו שציפינו לה, אז כן, החלום לקבל תשובה חיובית מהוצאה גדולה ולהפוך בין לילה לרב מכר הוא נחמד ויפה אבל הוא בגדר חלום ולכן לא הייתה לי כוונה להמשיך לשבת ולחכות שמישהו אחר יגשים עבורי את החלומות שלי. הוצאה עצמית מתגלה לי בימים אלו כאופציה מצויינת. במיוחד כי השליטה והזכויות נשארות בידיים שלי. עם החסרונות נתמודד. אני יודעת שקשה מאוד להצליח לחדור לתודעת הציבור בהוצאה עצמית אבל אם הספר באמת טוב זה רק עניין של זמן, כך שנותר לי עכשיו לתת לציבור לקרוא ולהחליט וימים יגידו.
הכי חשוב שאני שלמה עם הדרך הזו ושמחה שבחרתי בה.

כיצד את מקדמת את הספר ומביאה אותו לתודעה?

הרבה שיווק עצמי ברשתות חברתיות ובלוגים כגון סלונה, דה מרקר, בלוגר, ישראבלוג וכו', פרסמתי את הספר מספר שבועות בפייסבוק והצעתי אותו כפיילוט חינם בעבור שיתופים ברשת, יש לי בלוג בשם "שלוש נקודות" שם הספר מוצע למכירה, כמו גם ב"אינדיבוק" ו"במנדלי", בנוסף הקמתי דף פייסבוק לספר. הצעד הבא הוא להדפיס את הספר, זה יקרה בחודש הקרוב בשאיפה. כרגע הספר זמין כספר אלקטרוני וניתן לרכוש אותו גם לקינדל דרך אינדיבוק.

כיצד את רואה את שוק הספרים בעוד כמה שנים? האם הוא ילך יותר בכיוון של ספרות עצמאית?

אני מאמינה שכן. על אף שאני חצויה בדעותיי בנושא. הייתי רוצה מצד אחד לאפשר לכל כותב את הדרך הקלה והפשוטה (והזולה) לבטא את עצמו ולהגשים את החלום הזה. מצד שני הייתי שמחה בכל זאת לאיזה מנגנון סינון קל שיפקח לפחות על איכות הספרים היוצאים לאור, מבחינת הכתיבה והשפה לאו דווקא מבחינת התוכן, בכל זאת חופש הביטוי הוא דבר מבורך אבל צריך שיהיו סטנדרטים אחידים להוצאת ספר לאור. הוצאות לאור היווה עד היום את המחסום הזה לטוב ולרע, ברגע שהשוק נפרץ כל אחד יכול להוציא לאור מה שבא לו וזה מוזיל ערכית את הספרים ואת התרבות שלנו.

ולסיום, מה את קוראת בימים אלו?

שאלה טובה, היות והלך הרוח שלי משתנה דיי מהר ואני נהנית בעיקר מספרי עידן חדש ומקריאת רומנים, אני נוטה לקרוא כמה ספרים במקביל מהז'אנרים השונים, כך שאני מזפזפת ביניהם במקרה שאני משתעממת. כרגע אני קוראת את ההיסטוריה של המחר – יובל נח הררי, הזמן שאבד לי – פאביו וולו, כוחו של הרגע הזה – אקהרט טול, ימי שלישי עם מורי – מיץ' אלבום.
מחכים לי עוד ספרים רבים על המדף, יש לי חולשה קשה לחנויות ספרים ולמילה הכתובה, אבל אני מניחה שאני בחברה טובה.

 

לספריה של אסנת סבן באתר אינדיבוק>http://goo.gl/4KGT10

השאלון העצמאי עם שרית שמיר

שרי.jpg
ספרי לנו קצת על הספר שלך

עד עתה הוצאתי לאור ארבעה ספרים. שניים מהם בהוצאה לאור, שניים מהם בהוצאה עצמאית.
שני ספרי שירה ושני ספרי פרוזה יש לי עד היום. ואלה הם בני.
לפני שנה הוצאתי את ספר השירה "עת גופי אדע" שהחל להירקם מיד אחרי מותו של אבי כשפרידת הנפש נדמה הייתה שהושלמה. אלא שאז החל הגוף לאותות זעקותיו בצורת “תחלואים” שהחלו להתמלא בתוכו. משם יצאתי אל מסע חקירה והתבוננות בגוף: הגוף ודרכו לאהוב, הגוף ודרכו להיפרד, הגוף ודרכו לצהול, הגוף ודרכו לזעוק, הגוף ודרכו לנוח. ובכלל לדבר מהגוף זה משהו שאני נוגעת בו לא פעם בכתיבה. עמוק לי כל זה.
בימים אלו ממש יצא לאור ספר הפרוזה החדש שלי "אהבתך היא לנצח" המספר סיפור אהבה ללא תנאים של אבא לארבעת בנותיו ורעייתו. בעצם אהבה של משפחה בת חמש נשים לאדם רך ונפלא. הסיפור של אבא שלי. לכאורה ניתן לומר שזהו סיפור כל כך אישי, ספר זיכרון לאבא שלי, אבל בעצם הספר מגיש סיפור מאוד אוניברסלי על הכלה, על קבלת האדם כאדם, על הטוב והפחות שזורים באישיות של כל אחד מאתנו ועל אהבה גדולה. מאוד גדולה.

למה בחרת בהוצאה עצמית? מה היו השיקולים?

כמו שתיארתי קודם את שני ספריי הראשונים הוצאתי בהוצאה לאור. הם הגיעו לחנויות כנראה, לא הייתה לי שליטה על זה כלל. אני זוכרת שהייתה פעם בה קיבלתי דיווח של סוף רבעון מההוצאה ושם נכתב שנמכרו 11 ספרים בלבד. זה כל כך צבט אותי, לא ידעתי מי קנה לא ידעתי אל מי הגיע, לא ידעתי לכמה חנויות הספר שווק. לא ידעתי איך לסייע בשיווק משלי, הכל היה נתון בידיי ההוצאה, שלא לדבר על כספים כה רבים שהיו כרוכים בכך. את הספר השלישי כבר ניסיתי אחרת. הייתה מעורבת בכל התהליך כולו, ולא רק בתהליך הכתיבה, בחרתי את הגרפיקאית שרצתי, בחרתי את העורכת שחפצתי בה, בחרתי את העימוד ואיך יראה הספר, אבל מה שהכי חשוב בתהליך הזה היה, שידעתי את כל איש שרכש את ספרי, הנגישות הזו הישירות הזו של המחבר עם ואל קוראיו, כלכך כלכך נגעה ללבי. זה עוטף זה תמסורת, זו הדדיות, בשלושת החודשים הראשונים להוצאת הספר מכרתי כמעט את כל העתקים, זה הדהים אותי, קיבלתי תגובות ישירות לא עקיפות, המייל שלי נפתח לשיח ודיון כשקוראים כתבו אליי, נוצרו חברויות חדשות ובעיקר השירים שלי נאספו אל ספריות ביתיות רבות ביחס לספרי הקודמים ויותר חשוב מהכל הקוראים הפכו להיות עבורי כלכך קרובים.

כיצד את מקדמת את הספרים שלך ומביאה אותם לתודעה?

בעיקר אני נעזרת במדיה, בשיח והגשה אל הרשת, בנוסף אני מנחה ומלווה בסטודיו משלי שנקרא סטודיו למילים, תהליכי כתיבה וסדנאות. שאותו הקמתי בעיקר על מנת להיות תמיד חלק מהעולם הזה, עולם הזה, מגיעה אל ערביי שירה, ערבי ספר, פעילה בספריות עירוניות. ירידים. אבל בעיקר בעיקר אני קוראת הרבה אחרים ומפנה מקום להיכרות של יצירות ויוצרים. והשיח יוצר תודעה וקידום בתוך העולם הזה. ההתקדמות צריכה להיות בעיניי לא רק עבור הספר שלי אלא עבור כל תחום עולם הספר היום וככה נצעד. יחד. וכך נגביר תודעה גם אישית וגם קולקטיבית. ובכלל אני תמיד אומרת לכל מי שלומד אצלי. עולם היצירה חייב להיות מלא ברוח הנדיבות הזו, של שיתופים של אחרים ומי שרוצה לדעת לכתוב חייב לדעת לקרוא אחרים. ומי שרוצה לקדם את עצמו חייב לדעת שהוא חלק מכל האוקיינוס הזה ולא אחד הצועד לבדו. בעצם ספרות עצמית היא קהילה בעיניי שאליה אני רוצה להשתייך. להיות חלק ממנה. זה חשוב לי נורא. עבור יוצרים עבור ספרים עבור מילים מוגשות.

איזה טיפים תתני למי ששוקל להוציא בהוצאה עצמית?

צריך לדעת היטב, הספרים הם הבנים שלנו, וכהורים החובה והאחריות היא בידיים שלנו, זה לא קל זה באמת לא קל, אבל הרווח הגדול ביותר היא הנגישות התקשורת האישית, הרוח הזו שבכל יום אני מרגישה שמלווה אותי, רוח מחברים יוצרים וספרים. בהוצאה עצמית אנחנו בתוך העולם הזה כל הזמן. בניגוד למה שהרגשתי בהוצאות לאור, שם הספר שלי היה שלהם ופחות שלי. כאן הספר הוא שלי זה דורש ממני המון עבודה אבל לצד זה אני נוגעת בהמון יופי. הטיפ הראשוני הוא – שהעולם הזה הנגיש מאפשר לגעת בכל יום בהמון יופי. היו סבלניים אני אומרת זה משתלם ומספק מאוד.

-איזה עתיד את חוזה לשוק הספרים הישראלי? כיצד הוצאות קטנות ישתלבו בו ?
קשה לדעת עדיין, אני מרגישה שעדיין המונופול בידיים של הוצאות גדולות וחנויות הספרים הגדולות, לצד זה אני רואה איך נפתחות אפשרויות נוספות. וזה כבר מעודד. ועדיין הדרך ארוכה עד לשינוי. קשה לראות לדעת את סופה. וגם שהמילה "סופה" לא באמת מתאימה.

ולסיום : מה את קוראת בימים אלו

טוב בימים אלו אני קוראת ספר שקבלתי במתנה מאחת היוצרות העובדות אתי בסטודיו. שם הספר "בארץ החיים" של חני וינרוט. מאוד שבויה בו. במיוחד כי לכל אורכו מוטיב האמונה והתקווה מהדהד ונוגע בחיים בדרך כלכך רכה ומלאת חמלה בכתיבה עמוקה המגישה מסר כל כך טריוויאלי ובכל זאת לא ברור מאליו. תחיו אנשים תחיו. ותכתבו את חייכם לדעת.


לספריה של שרית שמיר באתר אינדיבוק>http://goo.gl/Apl7tx

 

השאלון העצמאי עם דוידי רוזנפלד

רוזנפלד

ספר קצת על הספר החדש שלך:


הספר החדש שלי "החלומות שהורגים אותנו" הוא פריקול לספר המתח הקודם שלי, "פרידה מבבל" שיצא ב "כתר" ב 2011 וגיבורו הוא חוקר פרטי תל אביבי קשוח וציני ארז בראון. (אם כי אפשר לקרא אותו גם בנפרד מהספר הקודם).
בספר שתי עלילות מקבילות שמשתקפות זו בזו, הסיפור הראשון הוא סיפורו של ארז בראון שמחפש אחרי רננה ניסנוף, יורשת עשירה שנעלמה מביתה ללא הודעה מוקדמת, בראון יוצא למסע חיפושים בין רהט בדרום לחווה אורגנית של חסידי ברסלב בשטחים ומגלה שהוא לא היחידי שמחפש אחרי רננה ניסנוף. הסיפור השני הוא סיפורו של אורפיאוס הנגן המופלא שלשמע נגינתו השתתקו חיות הפרא והנהרות נטו מנתיבם כדי לשמוע את קולו, אהובתו של אורפיאוס אורידיקה מתה מהכשת נחש. אורפיאוס האבל יורד לארץ המתים כדי להחזירה לחיים, הוא מצליח להרדים את הכלב בעל שלושת הראשים ששומר על השאול, משכנע את האדס רע הלב שליט ממלכת המתים להחזיר לו את אהובתו. האדס מתנה את השבתה של אורידיקה לחיים בכך שאורפיאוס לא יביט לאחור. רגע לפני שהוא מגיע אל האור אורפיאוס מביט לאחור ואורידיקה נעלמת.
המשל של אורפיאוס עוסק בכוחו המוגבל של היוצר, לשחרר את עצמו, להגיע אל הקורא, הסיפור של ארז בראון עוסק ביכולת שלנו לדעת את האמת, להיות בטוחים בעולם ובעצמנו ואם אתה הולך אחרי האמת ואחרי היצירה שלך יש מחיר שצריך לשלם. (28 ש"ח לעותק דיגיטלי באינדיבוק)
זהו ספר מתח קלאסי בסגנון "הבלש האפל" אך גם ספר עוסק בהבדל הדק בין מציאות לחלום, שקר לאמת, מוות וחיים. בחיפוש הבלתי פוסק אחרי משמעות בעולם שנדמה שהכל בו מקרי, מה המשמעות? מה הדרך? לאן הולכים? כמו שהבנתם אני מאוד חזק בקטע של השאלות, על הנושא של התשובות אני עדיין עובד.

למרות שכבר הוצאת בכתר את ספרך הקודם, הפעם בחרת ללכת בדרך עצמאית. תוכל לספר לנו על הבחירה הזאת?

"כתר" לא רצו להוציא את הספר מסיבותיהם הם, פניתי להוצאת "ידיעות אחרונות" עורכת המקור נווית בראל אהבה את הספר, אבל שאר חברי המערכת התנגדו, נווית סיפרה לי על כך ובסוף השיחה אמרה לי "אל תוותר על הספר שלך". חשבתי אם לפנות לעוד הוצאות לאור והגעתי למסקנה שאין לי חשק שוב לחכות, לכתת את רגלי, להמתין חודשים לתשובה ואם היא תהיה חיובית להוציא את הספר שלי עוד שנה וחצי, מהבחינה הזאת אני חושב שהמשפט של נווית באופן קצת אירוני הוא שגרם לי ללכת בדרך העצמאית.
איזה טיפים תתן למי שרוצה להוציא בהוצאה עצמית?

נכון שזה מאוד ישראלי להפוך למומחה בתחום אחרי שהתמחית בו חמש דקות רצופות, אבל מאחר והוצאתי רק ספר אחד בהוצאה עצמית אינני מרגיש שאני יכול לתת טיפים בנושא. אני יכול רק להגיד שמי שהוא יזם בנשמתו עלול להנות מהתהליך, אפשר ללמוד, להכיר אנשי מקצוע מעולים ובעיקר ליצור ספר שהוא כולו שלך, כשהוצאתי את הספר בכתר הרגשתי שאני חלק מפס ייצור, שאין לי שליטה על מה שקורה לספר, כשאתה מוציא את הספר בעצמך, זה שלך ורק שלך לטוב ולרע.

ולסיום, מה אתה קורא בימים אלו?

אני חייב לציין שלצערי אני עסוק מאוד בשיווק וייחצו"ן הספר שלי (אני מקווה שתוך חודש חודשיים אוכל להשתבלל שוב ולהמשיך את כתיבת הנובלה החדשה שלי "רצח של סופר מושלם") אז פנאי לקרא באופן רציני כמו שאני אוהב אין לי, כרגע חזרתי מהספריה עם "יצר המוות" של ג'ד רובנפלד שכתב את "פשר הרצח" ואהבתי מאוד ועם ספרו של יינון ניר שאני מודה שאני לא ממש מכיר "החייל האחרון" סיימתי לקרא את "האהבה הכי גדולה בעולם" של שירה כרמי ואת "ספר הקיץ" של טובה ינסון.


אודות ספרו של דוידי רוזנפלד באתר אינדיבוק>http://goo.gl/RWlTn0